אחרי החגים

והנה שוב המועקה הזו – המחנק בגרון שמגיע לפני החגים אין כמו החגים ועדיף שלא יהיה שוב השאלות ושוב המבטים – אני כל כך שונאת אותם ........... את החגים נו......... מה איתך את עוד לבד ? כן – אני עדיין לבד – כמעט בת 35 ועדיין לבד – זה עושה אותי דפוקה ? יכול להיות שכן ! הריקנות הזו האיכס שמכרסם בפנים ויוצא לאור במלוא הדרו בעיקר בתקופת החגים הוא תמיד נמצא שם תמיד האיכס הזה של החיים.... אך בתקופה זו של החגים הרבה יותר ממשי מרגישה OUTSIDER לא שייכת לשום מקום והחג הזה שהוא חג משפחתי .......... אני לא .... אני לא משפחה ואני לא כלום לא שייכת לשום מקום, הייתי בורחת אבל לאן השנים עוברות וכולם מגיעים בזוגות, ילדים, נכדים ואת....... עדיין לבד כן כן השנים עוברות ואת עדיין לבד לא יוצלחית שכזו (היא בטח בררנית ..הם אומרים – למה היא מחכה...? לנסיך על סוס לבן ?) והם לא יודעים שזה קשה – הרבה יותר קשה ששואלים זה חותך כמו סכין –רוצה להיבלע או לא להיראות העיקר שיגמר כבר הקנאה, הבושה או החוסר נוחות הזו מכרסמות מבפנים – כלפי חוץ הכל נראה סבבה למה להראות שרע (אופי פולני) מרגישה כמו איזה צלע שלישית שלא שייכת לכאן, לשם או לשום מקום גם כשלא שואלים ולא מנג'סים - - - עצם המילה החגים עושה רע רע רע אז אחרי החגים וחזרה לשיגרה נשמע טוב יותר מרע

שלום מרורית, השם שבחרת ממצה את התחושה שלך וגם שלי. אני מרגישה כך לא רק בחגים...גם ביתר השנה העולם נחלק לזוגיים, למשפחתיים ומרובי היילודים ולאחרים...אותי הכי מרגיז שכל אותם "זוגיים" מסתכלים בהתנשאות ובפטרונות על הבודדים. טוב, למה כבר אפשר לצפות מבני אדם?איש אינו רואה ממטר את נפש האדם שמולו. העיקר שהם מאחלים "חג שמח" כאילו באמת אכפת להם אם החג שלך היה, או יהיה אי פעם שמח. הרי הכל צביעות, גם באמירה וגם בתשובה שלנו, לפחות שלי. רוצה לצעוק שהחג שלי לא שמח, ומעולם לא היה. גם שום סופשבוע לא היה ממש שמח, הכל נסיונות להעביר את הזמן תוך מזעור הסבל הנפשי. חיים מרוקנים מאהבה אינם חיים, הכל על יד ולא בדיוק. ממני לא תשמעי מילות עידוד, פשוט כי אין. כל תקווה היא סוג של צביעות, קלישאה שחוקה.

שלום מרורית, קראתי בתשומת-לב את פנייתך הכואבת. לצערנו, התחושות שלך משותפות לאנשים רבים (ר' מאמר קצר בנושא: http://www.giditherapy.com/laa.html ). בחגי המשפחתיים אכן מתחדדים כאבים שמלווים רווקים ורווקות בוגרים כל השנה. אני יכול לחשוב על שני פתרונות מעשיים להקלת הכאב, שנעשו יותר ויותר מקובלים בשנים האחרונות. האחד לארגן לעצמך איזה טיול קצר לחו"ל. למרות שמדובר בחג משפחתי, הוא גורם מצוקה לרבים, והמוני ישראל, כולל משפחות, מציפים את שדה התעופה דווקא בחגים. פתרון נקודתי נוסף שנתקלתי בו הוא התאגדות של כמה חברים רווקים שבמקום לחגוג את הסדר בסעודה המשפחתית המסורתית עושים זאת בצוותא, דבר שמפחית במידה ניכרת את תחושת החריגות והבדידות. כמובן, ששני הפתרונות הם נקודתיים ומיועדים להקלת הכאב בלבד ובטווח הארוך יש לטפל בכאב עצמו שרק מתחדד בחגים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

תאמיני לי שאני מבינה אותך טוב מאוד,גם אני בת 35,רווקה,בודדה,אומנם חיה עם משפחתי,אך דווקא ההתאגדות המשפחתית הזאת בסדר-הפסח גורמת לי לחששות ולסיוט,ואני שונאת גם את כל עיניין האירוחים-בלאגן,לכלוך,נמאס לי מהכל,ואף-אחד לא מבין אותי. ובטח כולם ישאלו-מתי תכירי מישהו? וכו' וזה עוד יותר יוציא לי את החשק מהערב,כי איני רוצה להיות'מוקד העיניינים'. בכל זאת, חג-שמח, מישהי

אמנם גבר, רחמנא לצלא, אבל מזדהה עם כל מילה, שותף לתחושות. השנה התחמקתי מכל מפגש משפחתי אפשרי, זה התחיל כבר בשנים קודמות אבל השנה הגיע לשיא..