לא הולך לי!!
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
היי. אני בת 30 ומרגישה מאודדדד תקועה מבחינת קריירה.העניין הוא שבשל אופי מחורבן ופחדני בעצם מעולם לא ידעתי ולא הובלתי עצמי להצלחה בתחום וכך מצאתי עצמי "נרדפת" אחרי מקומות שאינם מתאימים לי והרגשתי בהם בזבוז זמן אך נשארתי בהם.. זו בעייה שחוזרת על עצמה ובאה לידי ביטוי בכל התחומים אך אנלא רואה דרך אחרת לצאת מהאיכסה שכן סיגלתי לי מעין עור של פיל שמנסה לא להתייחס לחיים ברצינות כי ההרגשה שהם קשים ובלתי ניתנים לעיכול וליחס אוהד. זו בעייה קשה בפני עצמה שכנראה ולא אצליח להתגבר עליה וכרגיל אמרח את הזמן כפי שעשיתי עד כה (בצער רב..) אנלא מאמינה שיתפתח בי שינוי והאמת מרגישה שדי מאוחר לפתור כי אני כבר לא ילדה ובשלב זה של חיי הייתי אמורה להצליח ולבסס מעמד במקום זאת,אני עומדת דום ומתוסכלת כפליים ולכן פונה בשאלה כזו: עזבתי מקום עבודה ברצון עז לחוש טוב יותר עם עצמי ולא ללכת בתחושה כבדה של ייאוש...למקום החדש נכנסתי עם מוטיבציה ורצון להצליח ולהוכיח שאני בן אדם טוב יותר ואופטימי... אבל...אני מרגישה שלא הולך לי כי במקום החדש יש בלגן אחד גדול,אין אפשרות להתמקצע,איני יודעת את גבולות והגדרת התפקיד כי הוא לא הועבר לי בצורה מסודרת כלל..אף אחד לא עוזר,לא מנסה להקל..ואני באמת משתדלת אבל זה שובר אותי מרגישה אאוט סיידר כי אני בתפקיד זוטר ומתנהגת כאילו מגיע לי כי כך אני מרגישה.. אנלא מבינה מדוע עליי למלא מבוקשם של כל המקום אולם כשאני פונה למישהו לאפחד אין סבלנות לתת יד...ואז מעין מעגל קסמים חוזר לי הכעס המרמור ואני פותחת תפה ומתחילה להרגיש פסימית ואין לי שליטה. אני בטוחה שאיני מדמיינת ואין הבעיה נעוצה רק באופיי(כי הדברים חוזרים על עצמם...) עובדה קיימת שהמצב שם על הפנים בלשון המעטה וכמה בן אדם יכול להיות סבלני ו"כנוע" כדי להסתדר ולעבוד?? כמה אפשר לצפות מבן אדם? שלמרות הכל יהיה לו טוב? שלא יהיה מתוסכל למרות שכולם זורקים עליו את כל "הבלגן"?? לא מסבירים,לא מלמדים,מבקשת כלים להתמודדות ואין עם מי לדבר.. קשה לי מאוד עם זרקנות בעבודה ועם חוסר אחריות אך איני יכולה להשליט במקום כזה כחדשה סדר ולכן יודעת שאם אמשיך בכעס הזה אסבול ודרכי תהיה בחוץ מהר יותר כי אפחד לא אוהב לשמוע "רע" גם אם הוא נכון.. מה עושים? עד כמה אפשר לא להתייחס ברצינות לחיים כדי לעבור אותם ולחיות איתם בשלום? עד כמה ניתן לנצל בן אדם?? עד שכבר אין לו טעם לכלום?? לא יודעת כיצד לנהוג? האם שוב למצוא מקום חדש? האם ל"שחק" אותה כמו כולם ולנסות לא להתרגש מהזרקנות הזו?? ובקיצור הצילו!!!
את תקועה רק בעניין הקריירה או שמא בעוד תחומים בחייך? ואם כן, בטיפול תוכלי להבין ממה זה נובע ואיך ניתן"לתקן" זאת.
שלום מוריה, כואב לקרוא שאת מרגישה שאת זקוקה לעור של פיל כדי לעבור את החיים. בעצם, מה שאת אומרת: אני כל כך רגישה ופגיעה, שאני צריכה ללבוש איזה "אפוד מגן" מפני החיים וכמו שאת רואה, גם זה לא עוזר. להפך: אנשים עלולים לתפוס אותך כבוטה ואטומה מדיי ואז הם אינם מושיטים לך יד בעת הצורך. את כותבת באותו משפט שהדברים חוזרים על עצמם ושהדבר אינו תלוי רק בך. בדרך-כלל כשדברים חוזרים על עצמם, המכנה המשותף הוא דווקא כן אנחנו וכאן לא נותר לי אלא להצטרף להמלצה שקיבלת והיא לפנות לטיפול ולהבין את חלקך ביצירת הסיטואציות הקשות שאת כביכול "נקלעת" אליהן. משהו מזה את יודעת, כי את מדברת על מעגל קסמים. אני גם חושב שהוספת טיפול קבוצתי בהמשך יכולה לעזור לך לגלות את "עובי העור" הרצוי כדי להגן על עצמך, מצד אחד, ולתקשר עם הזולת, מצד שני. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com
מנהל פורום פסיכותרפיה
