התאבדות ייאוש זקוק לעזרה דחוף

אני חייל בצה"ל המפקדים שלי מתנכלים ופוגעים בי ומשפילים אותי הלכתי לבקש עזרה מהקבנית אבל לפני הפגישה שלה עמה המפקד שלי נכנס אליה אמר לה מה שאמר לה והיא לא רוצה לעזור לי אני מאז שנכנסתי לצבא ניסיתי פעם אחת להתאבד אבל בסוף חזרתי בי אני אוגר בתוכי הרבה זעם וכעס אשר אני יודע שבסופו של דבר הוא יתפרץ ובפעם הבאה שאני ינסה משהו אני לוקח איתי את המפקד שלי

איתן כתב/ה: > > אני מכיר את הקטע הזה עם הצבא. > שהם רוצים ליהיות רעים הם לא רואים את מי הם דורסים בדרך. > > אני אתן לך כמה עצות. > א- אל תנסה להתאבד > ב- אתה תפנה לנציב קבילות חיילים בכתב- תכתוב הכל ובפרוט. > ל"ת.ד 7052 הקיריה, תל אביב", עם אתה רואה שהתשובה שלהם > מטומטמת. > אז תרשום להם כמו שאני רשמתי פעם. שאתה מבין למה יש אנשים > שגונבים טנקים > ובורחים מהצבא. אחרי שרשמתי את זה אחרי יומיים חיפש אותי נציב > קבילות החיילים בכל > צה"ל. > ג- תגיד להורים שלך שיתקשרו לקצינת פניות הציבור 03-5699000 פקס > עם הם ירצו לפנות בכתב. 03-5699400 או בכתב לד.צ 02919. ושיספרו > הכל ושיבקשו לטפל בנושא דחוף. > > ד- תפנה דחוף לער"ן-עזרה ראשונית נפשית- 03-5444796 > ה- שההורים או אתה תפנו לקצין העיר בעיר המגורים שלך.(עם תרצה > מספר טלפון אז תשאיר לי הודעה עם אזור המגורים ואני אתן לך אותו. > > הכי חשוב על תתיאש ואל תישבר. תעשה הכל חוץ מלעשות שטויות ולהתאבד. > > בהצלחה ושמור על עצמך > @----)--- > איתן

שלום משה, הצטערתי מאוד לקרוא את קורותיך בצבא. חשוב מאוד שלא תרגיש בודד מול המערכת הצבאית הענקית ולכן הצבא עצמו יצר אפיקים בצורת נציב קבילות החיילים כדי לאפשר לפרט הבודד להרגיש שהוא לא בורג קטן הנתון לחסדי המערכת, שיכולה לעשות בו ככל העולה על רוחה. אני ממליץ לך בחום לפנות לכתובות שאיתן נתן לך. חשוב מאוד שתבין את הבעיה מנקודת המבט של הצבא: הצבא לא יסתכן בתביעת נזיקין אם כתוצאה מרשלנות רפואית אחד מחייליו יגרום נזק לעצמו. פנית לקבל טיפול נפשי בצבא, לא השתמטת, הצבא חייב לספק לך אותו, שאם לא כן, הוא חושף את עצמו לאחריות עצומה, בממדים של פיקוח נפש, שיש לה גם ביטוי כלכלי אם חס וחלילה יקרה לך משהו. לכן, אנא שים לב להבדל שבין סירובו של אדם מסוים כזה או אחר לקבל אותך לטיפול ובין האחריות של המערכת ולכן חשוב שתנצל לאלתר את כל אמצעי העזרה שהצבא והמערכת האזרחית מעמידים לרשות החייל. בנוסף, תוכל גם לפנות לאגודה לזכויות האזרח כדי לתת משנה תוקף לפנייתך. עצם עיסוקך בהגנה על עצמך באמצעים אלה גם יתנו לך כוחות להמשיך במאבקך. אנא, עדכן אותנו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום משה אני עובד סוציאלי קב"ן לשעבר במשך הרבה שנים המצב שאתה מתאר מוכרת לי והרבה פעמים חיילים נופלים בין הכסאות הרבה פעמים קב"נים מתלבטים בין נאמנותם למערכת לבין החייל דבר שאסור שיקרא תמיד החייל צריך לעמוד כנגד עיני הקב"ן מהתאור שלך לא ברור אם כך המצב אבל לגופו של ענין יש דרכים נוספות להתמודד ולא דווקה פגיע עצמית. 1 להכנס שוב לקב"נית ולהסביר את מצבך כולל מחשבות אובדן והעובדה שניסיתה בעבר 2 לפנות לקצין קבילות חיילים או לקצינת פניות הציבור לרוב הם מתערבים 3לשתף את הוריך במשעובר עליך הם יכולים להיות מקור לחץ הן לקב"נית והן למפקד שלך אם כל זה לא יצליח לפנות לאחד המרפאות של צה"ל איפה שיש קב"נים ולבקש בדיקה הם גם יצרו קשר עם הקב"נית אך עמדתם תיהיה אוביאקטיבית יותר ואם כל זה לא יעזור תחזור אלי דקרך האמיל שלי אני אבדוק מה אני יכול לעשות בהצלחה מרסלו

מרסלו עשיתי כמו שהצעת אבל אין שינוי הקבנית אינה רוצה לעזור לי אני אובד הצעות אני יודע שהם אני יפנה לנציב קבילות חיילים המצב יהיה יותר גרוע . הלכתי לברה"נ בתל השומר הם אמרו לחזור לקבן יחידה אין לי לאן לברוח אני תופס את עצמי בשיניים אבל אני מרגיש שאני נופל ולא חוזר

"נפל בין הכסאות" ... חתיכת נפילה ולך תדע מה קרה לו ולכמותו בחיים לאחר שנזרקו מברהן ליחידה מסיבות שונות ומשונות... הפשלות של ברהן עלו כבר הרבה מאד צער ואובדן וזה חבל מאד. אולי מישהו יבדוק פעם את הנהלים שהושרשו במחלקה לתגובות קרב ? מקסימום תראו שהכל בסדר ותשנו בשקט בלילה... תודה.

משה יקר, ד"ר גידי רובינשטיין פנה אלי בבקשה לסייע לך, ובעקבות זאת קראתי את הודעתך המרגשת. אמנם לא תיארת את הרקע למצבך, אך מדבריך ניכרת המצוקה הקשה, בה אתה נתון כעת. בשנים האחרונות קיימת בצה"ל רגישות למצוקות של חיילים, אך לעתים הפתרון אינו נמצא במסגרת היחידה בה אתה משרת. לכן אני מסכים עם גידי, וגם עם איתן, שיש צורך לפנות לגורם מחוץ ליחידה. הדרך המהירה ביותר לקבלת סיוע, תהיה בפניה לקצין העיר במקום מגוריך. אם תתאר את מצוקתך, את נסיון ההתאבדות ואת החשש שתפגע באחרים, ותבקש הפניה מיידית לטיפול נפשי, אני משער שתקבל עזרה מהירה. מתמונת המצב שאתה מתאר, נראה שהפתרון כרוך בהעברה ליחידה אחרת, שתתאים יותר למצבך. כדאי שתעמוד על כך בפנייתך לקצין העיר, וגם במפגש עם הרופא או הקב"ן אליו תופנה. כדאי מאוד שהוריך, או קרוב משפחה, יתלוו אליך לקצין העיר, וירשמו את שמות האנשים שקיבלו אותך ואת אלו שאליהם הופנית. גם מכתב שיופנה לקצין העיר על-ידי הוריך עשוי לזרז את הטיפול בנושא. אם תזדקק לסיוע בכתיבת מכתב כזה, אשמח לסייע. בברכה, דרור גרין פסיכותרפיסט, מנהל פורום הלם-קרב

משה שלום, אני מחזקת את דברי הרופאים ודבריו של איתן, זו הדרך הנכונה. גם אני שירתתי בצבא, אכן יש את חוקי הצבא כמו שיש את חוקי המדינה ולפעמים אתה ממש נתקע באמצע, ואם משהו זז, זה לוקח זמן שנראה לך שהייתי בצבא המפקד שלי נטפל אלי לא עזב אותי לרגע, חיפש כל הזמן איך לטרטר אותי נפשית ופיזית! זה הגיע למצב שהוא טרטר אותי ממש ממקום למקום ללא הצדקה והתערב בענינים שאסור לו, משהו ממש כמו עם הקבנית, רק בענינים רפואיים. אכן ראיתי שמקומי הוא לא ביחידה ששירתי בה. פניתי לקב"ן אך זאת לא עזר לי, הרגשתי שכל מה שהוא רוצה זה שאני התפחלץ לו מול העניים (סליחה על הביטוי) ואז הוא יעזור לי. אך אמרתי על יאוש ! , אומנם באותו רגע אתה מרגיש הכי נורא בעולם שאתה כבר לא יכול, אבל הנורה צילצלה דלקה ודלקה. זה שהוא מפקד וזה שהוא קב"ן לא עושה אותו אף אחד שמצדיק התנהגות שכזו, אנחנו חיים בחברה מגוונת ולכן יש סוג של אנשים ויש סוג של אנשים, כנראה שאנחנו נפלנו על הסוג הפחות טוב ונחמד, אבל אחרי מאמץ קטן אתה תפגוש!. פניתי לאדם העומד מעל מפקדי, במטרה שיעביר אותי יחידה, גם זה לא כל כך עזר, אבל אל- יאוש! החלטתי לכתוב מכתב קבילה, והיה על מה, הרבה סעיפים (יש ספר שניתן להעזר בו לגבי הסעיפים אותם האדם עליו אתה מתלונן עבר). לבסוף עקב בעיה רפואית השתחררתי, ולכן המכתב המשיך לשכב על השולחן, לא שזה היה הדבר הנכון, אפילו לאחר שחרורי כל הזמן חשבתי אם עלי לקבול, כי מה שעשו לי יכלו לעשות למישהוא אחר (אפשר לקבול עד חמישה חודשים לאחר השחרור). אם לא הייתי משתחררת עקב בעיתי הרפואית הייתי קובלת במאה אחוז !! והייתי פונה לאן שאיתן והרופאים הפנו אותך, מבקשת מההורים..... אל תיתן לאף אדם לתת לך הרגשה נחותה, אתה מספיק חזק בשביל כל אלו שמתנכלים אליך ופוגעים בך, אלו אנשים שלא שווים חלקיק מהציפורן שלך! הדרך היא לא להגיב ולהיפגע, אין סיבה !! אם לא שווים את זה, אנשים נורמלים הם אנשים שלא מתנכלים, שלא מחפשים אותך בנרות בכל דבר קטן, הם אנשים שרוצים לעזור ומבינים את הבעיה שאיתה אדם מתמודד, וגם אם לא אז הם פשוט לא עושים דבר. טיפים קטנים לחיים: נגיד וזה מישהו שאתה מחבב שאמר דבר לא נעים... כך: אם תלך אם חבורה ברחוב ויעבור אדם שמוכר לחבורה והם יתחילו לדבר עליו, אחד יגיד איזה נחמד, השני יגיד שהוא ממש מגעיל, השלישי יבוא ויגיד שהוא האדם הכי מקסים שפגש.... וכן הלאה..והלאה..... אלו הם החיים, לפיכך יש אנשים שמתחברים ביחד ויש כאלו שלא... אנחנו אנשים, חלקם נחמדים וטובים וחלקם לא, וכך בכל מקום, אך אין אנחנו צריכים לשים אליהם לב, הרי אנו יודעים מהם באמת, צריך לדלג אפילו לא לבלוע ולהמשיך הלאה, ובמידה וזה משהו לא נעים, (ממש לא כמו מה שתיארת, אני מתכוונת על החיי היום יום הרגילים!!!!!!!!!!!) נגיד ומישהו יחשוב שאני לא נעה, לא נחמדה,... לדוגמא, אני לא אעלב אפילו לא טיפה זו דעתו , זו החברה בה אנו חיים היום, וכמו שאני אלך ברחוב ואראה מולי אדם שאני לא מחבבת יתר על המידה, ולא מתלהבת ביופי, כך יכולים לחשוב עלי. שמעתי פעם משפט שאומר שאין כזה דבר מכוער, תמיד יבואו אלו שאהבו את זה. זה חושב כך וזה חושב ככה. תמיד שם!

משה שלום, אני מחזקת את דברי הרופאים ודבריו של איתן, זו הדרך הנכונה. גם אני שירתתי בצבא, אכן יש את חוקי הצבא כמו שיש את חוקי המדינה ולפעמים אתה ממש נתקע באמצע, ואם משהו זז, זה לוקח זמן שנראה לך נצח. שהייתי בצבא המפקד שלי נטפל אלי לא עזב אותי לרגע, חיפש כל הזמן איך לטרטר אותי נפשית ופיזית! זה הגיע למצב שהוא טרטר אותי ממש ממקום למקום ללא הצדקה והתערב בענינים שאסור לו, משהו ממש כמו עם הקבנית, רק בענינים רפואיים. אכן ראיתי שמקומי הוא לא ביחידה ששירתי בה. פניתי לקב"ן אך זאת לא עזר לי, הרגשתי שכל מה שהוא רוצה זה שאני התפחלץ לו מול העניים (סליחה על הביטוי) ואז הוא יעזור לי. אך אמרתי על יאוש ! , אומנם באותו רגע אתה מרגיש הכי נורא בעולם שאתה כבר לא יכול, אבל הנורה צילצלה דלקה ודלקה. זה שהוא מפקד וזה שהוא קב"ן לא עושה אותו אף אחד שמצדיק התנהגות שכזו, אנחנו חיים בחברה מגוונת ולכן יש סוג של אנשים ויש סוג של אנשים, כנראה שאנחנו נפלנו על הסוג הפחות טוב ונחמד, אבל אחרי מאמץ קטן אתה תפגוש!. פניתי לאדם העומד מעל מפקדי, במטרה שיעביר אותי יחידה, גם זה לא כל כך עזר, אבל אל- יאוש! החלטתי לכתוב מכתב קבילה, והיה על מה, הרבה סעיפים (יש ספר שניתן להעזר בו לגבי הסעיפים אותם האדם עליו אתה מתלונן עבר). לבסוף עקב בעיה רפואית השתחררתי, ולכן המכתב המשיך לשכב על השולחן, לא שזה היה הדבר הנכון, אפילו לאחר שחרורי כל הזמן חשבתי אם עלי לקבול, כי מה שעשו לי יכלו לעשות למישהוא אחר (אפשר לקבול עד חמישה חודשים לאחר השחרור). אם לא הייתי משתחררת עקב בעיתי הרפואית הייתי קובלת במאה אחוז !! והייתי פונה לאלו שאיתן והרופאים הפנו אותך, מבקשת מההורים..... אל תיתן לאף אדם לתת לך הרגשה נחותה, אתה מספיק חזק בשביל כל אלו שמתנכלים אליך ופוגעים בך, אלו אנשים שלא שווים חלקיק מהציפורן שלך! הדרך היא לא להגיב ולהיפגע, אין סיבה !! אם לא שווים את זה, אנשים נורמלים הם אנשים שלא מתנכלים, שלא מחפשים אותך בנרות בכל דבר קטן, הם אנשים שרוצים לעזור ומבינים את הבעיה שאיתה אדם מתמודד, וגם אם לא אז הם פשוט לא עושים דבר. טיפים קטנים לחיים: נגיד שמישהו שאתה מחבב אמר דבר לא נעים... כך: אם תלך אם חבורה ברחוב ויעבור אדם שמוכר לחבורה והם יתחילו לדבר עליו, אחד יגיד איזה נחמד, השני יגיד שהוא ממש מגעיל, השלישי יבוא ויגיד שהוא האדם הכי מקסים שפגש.... וכן הלאה..והלאה..... אלו הם החיים, לפיכך יש אנשים שמתחברים ביחד ויש כאלו שלא... אנחנו אנשים, חלקם נחמדים וטובים וחלקם לא, וכך בכל מקום, אך אין אנחנו צריכים לשים אליהם לב, הרי אנו יודעים מהם באמת, צריך לדלג, אפילו לא לבלוע ולהמשיך הלאה. ( בחיי היום יום הרגילים!!!!!!!!!!!) נגיד ומישהו יחשוב שאני לא נעה, לא נחמדה,... לדוגמא, אני לא אעלב, אפילו לא טיפה זו דעתו , זו החברה בה אנו חיים היום, וכמו שאני אלך ברחוב ואראה מולי אדם שאני לא מחבבת יתר על המידה, ולא מתלהבת ביופי, כך יכולים לחשוב עלי. שמעתי פעם משפט שאומר שאין כזה דבר מכוער, תמיד יבואו אלו שאהבו את זה. זה חושב כך וזה חושב ככה. תמיד שם!