דיכאון תגובתי ותרופות

שלום ד"ר רובינשטיין, אני מבינה מתוך תשובתך למיכל (בהודעה "מצב לא ברור ומבולבל"), שאתה נוטה להתסכל בחיוב על לקיחת תרופות כשמדובר בדיכאון תגובתי. לפי אבחון עצמי (בעזרתו של שאלון הדיכאון המקוון שהצעת) אני אכן בדיכאון, וסיבותי דומות לאלה של מיכל (ושונות ממנה). אני בת 23 והמצב הדיכאוני נובע מקושי ביצירת קשרים וחוסר נוחות בחברה. המליצו לי לגשת לאבחון פסיכיאטרי, ואני לא בטוחה כלל שזה הצעד הנכון- לכאורה "אין לי מה להפסיד", אך לשם מה להתחיל לקחת תרופות כשמה שאני בטוחה שאני באמת צריכה זה שינוי פנימי והתנהגותי? אני יודעת שאני מסוגלת לבצע שינוי כזה, ובכוונתי להתחיל בכך רק שקצת חסר לי כוח רצון... אני לא יודעת אם תרופות יעלו את כוח הרצון שלי, ומלבד זאת, הדיכאון שלי (להרגשתי) הוא לא קשה ולא משהו שדורש הכנסת כימיקלים למוח... הנטיה שלי היא להתנגד לטיפול כזה- אני מרגישה שהוא "יסמם" אותי, תרתי משמע, וימנע ממני "לתקוף" את הבעיה בכוחות עצמי ולשנות את התנהגותי הפסיבית והעצלה... תודה.

שלום מישאת, כמו שאת כותבת בעצמך, הסיבות לדיכאון שלך דומות אך גם שונות מהסיבות לדיכאון של מיכל ולכן אני מציע להפריד בין הדברים. יכול להיות שאילו היית פונה ללא קשר לפנייתה של מיכל, לא הייתי ממליץ לך על טיפול תרופתי. אם את מרגישה התנגדות עזה כל כך לטיפול התרופתי אפשר לטפל בך גם ללא טיפול תרופתי - למשל, בטיפול התנהגותי-קוגניטיבי. אני לא חושב שבעניינים האלה יש טעם לתשובות "עקרוניות". באופן כללי, ישנם בהחלט מצבי דיכאון רבים, שבהם עצמת הסימפטומים כה גדולה שהטיפול הפסיכולוגי לא יכול להיות אפקטיבי עד שמושגת הקלה ראשונית בעזרת טיפול תרופתי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com