בעיה שיש לי כלפי חבר בעל כוונות רציניות

דיון מתוך פורום  פסיכותרפיה

09/08/2002 | 14:10 | מאת: אנונימי

שלום, שמי מיכל, אני בת 25. אני יוצאת עם החבר שלי -ארטמי (בן 24) - מזה שבעה חודשים. מהמפגש השני ביננו, מההתחלה, הרגשתי שמשהו בו גרם לי מייד לרצות להפסיק להפגש איתו. זו הייתה תחושה מאוד מאוד חזקה של היגעלות/ סלידה ממנו. אמרתי לו שנפסיק להתראות, הפסקנו למשך שבוע, ואז הוא הצליח לשכנע אותי להמשיך לחזור אליו. המשכתי מאז להפגש איתו מבלי לסיים סופית את הקשר, -זאת למרות שהכרזתי בפניו פעמים רבות (בערך 4 פעמים מאז) שכדאי מאוד להפסיק את הקשר ביננו, שאני לא רואה שום חתונה באופק, שאני לא רואה את עצמי גרה איתו למטרת נישואין או אחרת, ושאני נגעלת ממנו לחלוטין! -את כל הדברים הללו וגם את העובדה שיש לי סלידה כלפיו, הטחתי בפניו באופן ממש החלטי! וחוץ מפעמים אלו, נסיתי להמשיך ולהפציר בפניו שאין לי שום טיפה של רגש כלפיו, שאני מסוגלת בקלות להפגש עם אנשים אחרים, ויש לי אפילו נטייה נפשית די חזקה להתחיל בכך. בנוסף, הייתה לי לא מזמן , תקופה של שבועיים- שלושה שאכן נפגשתי עם אנשים (בנים) אחרים לבחון איתם קשר. נסיתי להסתיר זאת ממנו, אך לבסוף החלטתי לספר לו ממש בפרצוף שנפגשתי ואני ממשיכה להפגש איתם. ארטמי החליט כלל לא להתייאש ממני ולכן לא חדל להמשיך ולנסות לשכנע אותי שאני לא אעזוב אותו, ואמר לי משפטים כמו: "מיכל, במקום העבודה שלי -אני לא יודע עוד כמה זמן אני אעבוד- כי החברה (הייטק) עלולה פתאום לקרוס גם-כן בגלל המיתון , וההורים שלי לא יהיו איתי לנצח (כי הם מאוד מבוגרים) אבל הדבר היחיד שישאר לי בעולם... זו את. אני כלכך אוהב אותך ואת כמו חלק בלתי נפרד ממני.. בבקשה אני מתחנן.. אל תעזבי אותי". כעת אציין שמצידי- הסיבות שבגללן אנכנו עדיין ביחד (למרות המצב) הן רבות: אני מוצאת בו שהוא אדם מאוד מוכשר (מבחינה מקצועית), אנו מסתדרים נפלא- כלומר לא היה עד היום שום דבר בכלל שהוא סירב לי- כל מה שבקשתי ממנו- הוא עשה למעני, הוא ממש ממש אוהב אותי (עד כדי דכאון -אם אעזוב אותו), יש לנו שפה משותפת מדהימה, הוא מאוד עדין כלפיי (-דווקא אני זאת שעצבנית מאוד!), הוא נותן לי להיות דומיננטית לחלוטין עליו ואפילו במחיר שבו אני משפילה אותו מנטלית ממש נורא (בגלל הבעייה שלי הזו כלפיו). ובקיצור- ההורים שלי גם הם הספיקו מספר פעמים לדבר איתו (וכן החברות שלי) וכולם- כמו שזה נראה- אמרו שהוא נראה ומתנהג בסדר גמור ולא מבינים בכלל למה אני מרגישה סלידה כזו כלפיו. נסיתי לבוא לפסיכולוגית (ואפילו על חשבונו!), ובמפגש השני, כשהבאתי אותו אליה, חשבתי שתמצא בו הרבה מקום לסלידה- אך היא לא מצאה ואמרה שלדעתה, במצב הנוכחי שלי, יש סיכוי מאוד קלוש (אם בכלל) שאני אוכל לפתור את בעיית הסלידה הזו כלפיו ,אם כמעט בכל רגע שאנו ביחד אני מרגישה כך! בנוסף, המפגש איתו מול הפסיכולוגית רק החמיר לי את המצב! (לכן הפסקנו איתה מיידית). ואז, לאחר שבועיים חשבתי על אפשרות של היפנוזה. עדיין לא פעלתי בכיוון אך אני שוקלת איתו את העניין ברצינות. (וגם פה הוא הולך להשתתף איתי בהוצאות הכספיות). כעת אספר קצת על ארטמי. ארטמי הגיע מבריה"מ לפני מספר שנים, למד פה במוסד אקדמי וכיום עובד בתור מהנדס. אם לאמור את האמת, ההורים באמת חושבים שהוא מתאים לי, (בהתחלה הם נבהלו מהסיפור הזה של הסלידה כלפיו, אך בהמשך רק ריחמו עליו בגלל היגון הרב שאני גורמת לו מנטלית). כמו כן, אני גם-כן חושבת שאם הייתי מסוגלת להפסיק את הסלידה הזו כלפיו ולפתח מעט רגש אני בטוחה במאה אלף אחוזים שהיינו מתחתנים! (ארטמי לא הפסיק לדבר על חתונה איתי מאז המפגש השישי ביננו). מצידו, ארטמי רוצה בי מהסיבות הבאות: הוא מרגיש שיש בי את הרגישות המנטלית המיוחדת שלה הוא זקוק, אני נראית נהדר, (נ.ב-היו לי כבר מספיק קשרים רומנטיים, כולל התאהבות בעבר ולא הרגשתי שום סלידה-אחרת הייתי מפסיקה קשר כזה) באה ממשפחה ממש איכותית ותומכת, וכן כי הוא פשוט מפחד מלהמשיך לחפש קשרים נוספים. נ.ב., אני גם הקשר הראשון שלו- אפשר לאמור... בקיצור, מה כדאי לי לעשות וכיצד, לאור העובדה שאני באמת מעוניינת בבחור לקשר שיוביל לנישואין...? (והייתי באמת רוצה שזה לבסוף יצליח ביננו..) אני באמת זקוקה לחוות דעת נוספת (מקצועית יותר) אז אם תוכל לענות לי בהקדם האפשרי, זה יעזור לי מאוד. תודה .

10/08/2002 | 11:35 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום מיכל, לא אוכל לתת לך חוות דעת מקצועית מעל גבי הרשת, בייחוד שכבר התחלת איזה שהוא ניסיון טיפולי. אני חושב שהבחור כלל לא שייך לסיפור. את מצהירה על דבר אחד (סלידה ורצון לעזוב אותו) ונוהגת ההפך. אינני יודע מה היסטוריית הקשרים שלך עם בנים, אך קיים מקום לבדוק אותה בטיפול ולבחון שמא היחס החיובי של חברך הנוכחי אלייך מהווה את אחד הגורמים לרתיעתך ממנו ולעומת זאת, האם את מוצאת את עצמך נמשכת לבנים שמעוניינים בך פחות. על כל פנים, הקונפליקט נראה קונפליקט בינך לבין עצמך, ייתכן גם חוסר קבלה שלך את עצמך והשלכתה על הבחור ואני ממליץ לך בחום לפנות לאיש מקצוע לצורך טיפול אינדיבידואלי בך בלבד לליבון סוגיות אלו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטייין

מנהל פורום פסיכותרפיה