דיעה קדומה

איך מתמודדים עם דיעה קדומה וניצול של חלק מבני-המשפחה הקרובה(חלק קטן), שעבורם טיפול אצל פסיכיאטר (שבלית-ברירה שמעו עליו,ולא ממני),נותן להם אישוש לטענתם שאני 'פסיכית'?ובכל ריב הכי קטן ובכל הזדמנות נושא זה מיד צץ ומנוצל לרעתי, שאני 'פסיכית' ולכן 'צריך לאשפז אותי','עובדה שאני מטופלת אצל פסיכיאטר. תודה מראש על תשובתך, מטופלת

שלום מטופלת, הדעות הקדומות החשוכות הללו מעליבות מאוד, אך הן כנראה רק חלק מהיחס שאת מקבלת ממשפחתך וייתכן מאוד שיחס זה יצר את קשייך הנפשיים או לפחות תרם להתפתחותם. אינך כותבת בת כמה את ומה אמצעייך. קשה לי להאמין שמשפחתך תשנה את יחסייך, כי יש לי הרגשה שאת ממלאת עבורם מטרה נוחה של "שעיר לעזאזל", שעליו הם יכולים להשליך את כל הקשיים שלהם בלי להרגיש אותם ולהיות מודעים להם. מבחינה זו, יש לך "תפקיד" מאוד חשוב, אם כי נורא לא נעים, במשפחה. אני משער שבני משפחה שהם שלמים עם עצמם וחיים שלמים, בריאים ומלאים באופן יחסי היו תומכים בך. שוב, אינני יודע בת כמה את, אך המוצא היחיד שאני רואה ממצב זה הוא התרחקות מהמשפחה בכיוון של התעצמאות, מגורים נפרדים, פרנסה עצמית וכל דבר שיהפוך אותך פחות תלויה בהם ובדעתם עלייך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

תודה על תשובתך,חשוב לי להדגיש שיחס גרוע כזה אני מקבלת בעיקר וכמעט רק מבן-משפחה אחד. אני בת 30+ וגרה עדיין,מסיבות כלכליות- בעיקר, עם משפחתי;ואתה צודק בהחלט לגבי חשיבות עזיבתי את הבית (ה"קן"),רבים אומרים לי זאת,אך אין לי את האפשרות הכלכלית לעזוב כרגע. המשפט שכתבת ש'את ממלאת עבורם מטרה נוחה של "שעיר לעזאזל", שעליו הם יכולים להשליך את כל הקשיים שלהם בלי להרגיש אותם ולהיות מודעים להם',נראה לי כ'כ מתאים ליחסיי עם אותו בן-משפחה (אח).