בעייה@

אני שונאת שלא מבינים מהר.. אני שונאת ששואלים שאלות מיותרות.. אני לא מסתדרת עם בלגן ולחץ שאינו "מאורגן" קשה לי לעבוד עם קהל.. אין לי טיפת סבלנות.. אני כועסת מכל הלב על כל דבר שלא עולה יפה עם דרך מחשבתי.. אני מרגישה תסכול רב בשל המצב כי לא נראה לי שאמצא רגע שקט.. אני לא יודעת איך לעזוב הדברים בצד ולהמשיך הלאה.. חייבת לרצות את כולם.. מאוד רגישה לתגובותיות.. להערות. כמעט בכל מפגש מרגישה שפוגעים/עוקצים.. חייבת להעמיד הכל במקומו שחלילה לא תהיה סטיה מהגבולות.. בקיצור,מאוד קשה עם עצמי ועם כולם לא יודעת מה לעשות? מי אני? ממה כל זה נובע? לא קל לחיות כך.

שלום אוסי, אין ספק שלא קל לחיות כך, אבל לא חייבים לחיות כך. למשל, ממש אינך חייבת לעבוד עם קהל. מצד שני, מאוד רצוי שתסתדרי עם אנשים בחיי היום-יום ותפתחי גמישות גדולה יותר וביקורתיות גדולה פחות. חלק מהדברים שאת כותבת עליהם בהחלט ניתנים לפתרון מוצלח במסגרת טיפול פסיכולוגי, כמו למשל הביקורתיות שלך כלפי עצמך וכלפי הזולת וחלק, כמו למשל הפגיעות הגדולה שלך מאנשים, ניתן לריכוך, ראשוני לפחות, ע"י נוגדי דיכאון שמשרים "אדישות מבורכת" במקרים כאלה. השילוב בין השניים נחשב שילוב מנצח הן על סמך ממצאי מחקרים והן על סמך ניסיוני וניסיונם של מטפלים אחרים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

על מנת לא להפגע מאנשים עליה לקחת תרופות נוגדי דיכאון?