סיפור קצר

הסיפור שלי הוא כזה. היתה לי חברה טובה מאוד, בילינו המון יחד וקיבלתי ממנה תשומת לב רבה מאוד. לאחר כמה זמן היה לה חבר ולאט לאט קיבלתי פחות תשומת לב, עזרה בדברים מסוימים, תמיכה רבה. בכדי לקבל בחזרה תשומת לב הראתי לה כמה אני מסכנה ורע לי, על מנת לקבל ממנה תשומת לב ויחס. נדמה לי שזה מה שגרם לי להיות מדוכדכת יותר ולהרגיש עוד יותר רע ממה שבאמת הייתי. ועד עכשיו איני מצליחה להשתחרר מזה. כיצד אתה יכול לפרש מצב זה?

שלום חברה, השקעה בבן-זוג על חשבון השקעה ביחסים עם חברים היא תופעה נפוצה מאוד, שבחלק גדול מהמקרים פועלת נגד האדם עצמו, במיוחד אם וכאשר הוא נפרד מבן-הזוג. קשה לי מאוד לנחש מדוע התנהגת כפי שהתנהגת. זו, ללא ספק, התנהגות תלותית מאוד וייתכן שבילדותך קיבלת מהורייך תשומת-לב מוגברת כאשר הפגנת חולשה ו/או כאשר היית חולה ואילו במצבים בהם ניסית להיות עצמאית ההורים ניסו להגן עלייך יתר על המידה. באופן כללי, אנשים שגדלים כך מורגלים בבגרותם לתקשר עם הזולת דרך בקשת עזרה ומתקשים ליצור יחסים שיוויוניים. כמובן שזו ספקולציה "פרועה" המתייחסת לכלל ויש לבדוק את ההשערה הזו ע"י הכרות עם ההיסטוריה האישית שלך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

אני חושבת שקלעת בול! זה דווקא מעיד על תשומת לב מוגברת? ולא על חוסר תשומת לב בתקופת הילדות?(ולכן יש ביקוש רב מאחרים לתשומת לב הזו?). ונכון הניתוח שכאשר הייתי חולה קיבלתי יחס אחר, אני לא ביקשתי יחס כזה, פשוט נתנו לי אותו שהייתי חולה, התייחסו אליי פתאום בחום ואהבה... ואתה יכול קצת לכוון בקשר להגנה של ההורים? האם ניתן לפתור דבר זה באופן עצמאי? (אולי ישנם ספרים בנושא?) תודה