אז מה בעצם?

אז מה? מה בעצם אני מחפש בחיים האלו? בשביל מה אני קם כל יום בבוקר חוץ מהרצון הטבוע בי להמשיך לחיות, משהו שקיים בכל יצור חי. והרי הייתי רוצה לחשוב שאני יותר טוב מלטאה או חרק. ובכן, כרגע אין שום דבר ממשי שגורם לי לצפות למחר, פשוט כלום. זה כך מאז שאני זוכר את עצמי, כמעט אף פעם לא היה שום דבר שקיים. הדבר היה היחיד שהחזיק אותי היה דווקא מה שאינו קיים, כרגע. קוראים לזה תקווה. התקווה שמא יש אהבה בשבילי אי שם בעולם. שמא בנקודת זמן כזו או אחרת רצף הארועים האקראי לחלוטין של העולם הזה, יפגיש אותי בדרך נס עם מישהי שתאהב אותי למרות כל מה שאני ואולי פעם אחת אני גם אעשה משהו בנוגע לכך. ומה אני בעצם? מה כל כך נורא ומה זה המשהו הזה, שאני? כלום. זה בדיוק העניין... אין שום דבר רע בי, אבל גם אין שום דבר טוב במיוחד. חסר ייחוד, פשוט, ריק. לא מתעניין ביותר מידי דברים, לא טוב כמעט בשום דבר. למען האמת אם יש בי ייחוד זה הכאב שלי. הדבר היחיד היוצא דופן בכל העצמי הריקני והמשעמם שאני, זה הכאב שאני חש. אני יצירתי כשאני כואב. אני חש את החיים בכל עוצמתם כשאני בוכה. ועם הכדורים גם זה אינו. עכשיו אני סתם רובוט. יש פתגם רוסי שאומר, קשה לחיות אבל חבל למות. וזו בדיוק הסיבה שאני עדיין חי. כי חבל לוותר על הסיכוי, אפסי כמה שיהיה, שיש שם מישהי בשבילי. עד כמה שזה חסר תקווה כל מה שמצפה לי במותי הוא כלום אחד גדול. אז אני חי בגלל אותה מישהי... שתאהב אותי, שתזדקק לי, שתחכה לי, שתתגעגע, שאוכל לדבר איתה. מישהי שאוכל לחבק, לנשק, להיות בזרועותיה להרגיש אותה. מישהי שאיתה אוכל להפיג את הבדידות העצומה שאני חש מאז ומתמיד. כן כולנו בודדים, כן כולנו נולדנו ונמות לבד. אבל אני באמת ובתמים הייתי מאז ומתמיד כמעט לבדי. למה? למה לכל האנשים סביבי יש חברים, יש בני זוג? למה אני נראה רגיל מבחוץ ובעצם דפוק מבפנים? זה כאילו קורצתי מאיזשהו חומר אחר, החומר הלא נכון. החומר שמשאיר אותי לבד עם כל החרא הזה שאת חלקו אני שופך כאן עכשיו על הדף ושנקרא החיים שלי. תודה על ההקשבה.

שלום אלי, קראתי בתשומת-לב רבה את הטקסט הכאוב שלך ונשמע לי שהטיפול התרופתי שאתה מקבל אינו מספיק ואתה זקוק למישהו שיקשיב לך על בסיס קבוע. התחושות שאתה מתאר אופייניות מאוד לדיכאון, שמשפיע גם על יחסיך הבין-אישיים. כל אחד מאיתנו קורץ מחומר קצת אחר ולכן אנחנו שונים זה מזה, אבל יש קשר ישיר, למשל, בין העובדה ששום דבר לא מעניין אותך ובין העובדה שאין לך חברים. ברגע שתהיה מוכן ומסוגל להביע עניין בזולת יהיו לך גם יותר קשרים בין-אישיים, כולל קשר זוגי. כרגע אתה חי בתוך בועה שהטיפול שאתה מקבל אינו מספיק כדי לפרוץ אותה, אבל היכרתי הרבה מטופלים במצבך של שינוי משמעותי במצבם עם השילוב הנכון בין טיפול פסיכולוגי וטיפול תרופתי מתאים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com