שאלה מוזרה

שלום, שמתי לב שכמה פסיכולוגים שהייתי אצלם בטיפול התייחסו לדברים שאמרתי באופן מוזר. לדוגמא, כשציינתי משהו שבן משפחה מרגיש או אמר לי, התעלמו מקיום בן המשפחה הזה והתיחסו לדבריי כאילו דיברתי על משהו שקשור איכשהו לעצמי. זה מאד בלבל אותי אבל רשמתי את הכל אז וכעת גיליתי דברים מפתיעים- כאילו הדברים שמתרחשים במציאות אינם נחשבים בעיניהם, ומהסמליות של מה שפרשו הבינו דברים עלי שאף פעם לא אמרתי וגם לא היו ברורים לי וכעת הבנתי שיודעים. רציתי לדעת איך יתכן דבר כזה, והאם זה אופייני אצל אדם שאינו מסוגל לקלוט אף אחד חוץ מעצמו? כי התייחסו לדבריי כאילו לא התכוונתי לבני המשפחה בכלל, למרות שלא הזיתי את דבריהם. איך יתכן שיתרחשו שני דברים לגמרי שונים בו זמנית כשהדברים שבמציאות מתרגמים לדברים שמתרחשים בתוכי עם פרוש אחר ודרך זה מבינים דברים שלא ידעתי? תודה.

שלום ד', אני יכול לתאר לעצמי במה מדובר. בעיקר בגישה הפסיכודינאמית (http://www.gidifaq.home-page.org) הדגש הוא על עולמו התוך-אישי והסובייקטיבי של המטופל - ולא על העובדות האובייקטיביות. אם תציצי בפנייה הקודמת על מחשבות אובדניות, תראי שהאם כותבת בעצמה שאם תחושות קיפוח, למשל, קשה להתווכח ואכן אין משמעות לעובדות במקרה זה והתייחסות לעובדות הייתה הופכת את חדר הטיפולים ל"בית משפט". מה שחשוב הוא להבין באיזה מקום האירועים האובייקטיביים פוגעים בך ובאמצעות זה להבין את עולמך הפנימי, המודע והלא-מודע. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org