אמירות אובדניות

ד"ר רובינשטיין שלום. אני אם לשני ילדים , הבכור בן 10 ילד מחונן ומבריק זוכה לשבחים מצד המורים מבחינת יכולות לימודיות ונועם הליכותיו . אך בבית הוא מתעצל לקחת חלק בעזרה ,אינו משקיע בלימודים (מתוך עצלות) וחי בתחושת קיפוח תמידית וכן שהוא מופלה תמיד לרעה יחסית לאחיו. הדבר אינו כך לחלוטין , אך עם הרגשות קשה להתווכח. לפני יומיים פניתי אליו בבקשת עזרה , הוא עזר ולאחר מכן פניתי אליו בבקשה נוספת וזכיתי לקללה עסיסית "זונה". עקב כך הוא נענש ע" אי הליכה לחוג שהוא מאוד אוהב במהלך כל השבוע הקרוב. הבעיה היא שביום של החוג הוא ממש התחנן שאני אקח אותו (הבהרתי לו שאם הוא מגיע לחוג עצמאית אני בו ביום מבטלת לו אותו ).הסברתי לו את חומרת דבריו והוא כתגובה אמר שאין לו בשביל מה לחיות , הרסתי לו את החיים ועדיף למות.אמירות אלו די מלחיצות. אודה על התייחסותך ואם אפשר הכוונה כלשהיא מה עליי לעשות. תודה ורד

שלום ורד, אני מתרגש מהקללה במובן קצת שונה ומדאיג יותר ממך. בעיניי היא מבטאת את גודל תסכולו וחוסר האונים של בנך ביחסייך איתך. כמו שאת כותבת, בתבונתך כי רבה, עם תחושות קיפוח קשה להתווכח וניכר שלבנך יש בטן מלאה עלייך ופוטנציאל לפתח דיכאון, אם הקשר הקשה ביניכם לא יטופל כעת. המלצתי לך היא לפנות יחד איתו לטיפול משפחתי. רשימה של מטפלים משפחתיים מוסמכים באזור מגורייך תוכלי לקבל מהאגודה הישראלית לטיפול במשפחה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org