מחלת הפדופיליה-לא לבעלי לב חלש!

ראשית אבהיר כי פדופיליה הנו עקב אכילס שלי אף ללא נקיטת מעשה פדופילי בפועל ממש כי אם לעצם הסטייה המחשבתית והנטייה המינית לילדים תמימים וניצול ציני של תמימותם וחוסר הישע שלהם. ועתה אל השאלות הטורדות את מנוחתי ומפרות את שלוותי כנפגעת תקיפה מינית בהיותי קטינה וכאמא לילד קטין יפה תואר: 1.אני מכירה 2 פדופילים ברמה האישית לדאבוני ושניהם כלפי חוץ משדרים עסקים כרגיל ואין עליהם כל תג זיהוי לנטייתם המורבידית. האומנם הסטייה החולנית והעיוות המחשבתי אינו משפיע על הלך רוחם, תפקודם ומעשיהם בשאר מישורי החיים? היתכן כי פדופיל יתפקד כשורה ויהא נורמטיבי בשאר תחומי החיים? 2. אחד מהפדופילים שהיה חבר טוב שלי לדאבוני לא מימש את נטייתו וסטייתו כבר שנים ארוכות וחדל ממעשיו המגונים בחסרי ישע לפני כעשר שנים לערך, ללא כל טיפול מקצועי והתערבות חיצונית כי אם רק מתוך מודעות עצמית. אך לעומת זאת ציין בפני כי כאשר ילדה קטנה פותחת רגליים בתמימות או בכוונה תחילה(ציטוט מדבריו)כדי לפתות אותו הזיין שלו ישר עומד על תיל והפנטסיות שלו עובדות שעות נוספות על אף חוסר המישוש והמימוש באופן פרגמטי. אי לכך: האומנם ניתן לשלוט בדחפים המיניים החולניים לאורך זמן ללא כל טיפול מקצועי והכוונה חיצונית? להבדיל אלף אלפי הבדלות: אצלי יצר הלבידו שלי עובד ביתר שאת ואין לי כל אפשרות לשלוט בדחף המיני שלי כלפי גברים-חברים/מחזרים/יזיזים- מבוגרים. האומנם במודעות עצמית ובאמצעות טיפול מקצועי והרבה מוטיבציה וכח רצון ניתן לסרס את הנטייה המינית החולנית של הפדופילים לילדים ולתעל אותה לאפיקים חיוביים? או שבאמצעות טיפול ניתן רק לרסן את הדחף ולהבין את מקורו אך פדופיל בדימוס יהא תדיר מועד לפורענות? האם הנטייה בעינה תעמוד ועל האדם החולה יהא להלחם בנטייה שלו ובמחלתו עד סוף כל הימים? הילד שלי אוהב את שני הפדופילים המוזכרים לעיל ומאד קשור פיזית ומעשית לאחד מהם שאוים על ידי מפורשות בשל תלונות עמומות של הילד. האם אמצעי הזהירות שאני נוקטת עם הילד שלי בקרבת 2 הפדופילים המועדים והרחקה מאחד מהם היא נכונה ונבונה?כי להרחיק את הילד שלי מאחד מהם אינו אפשרי בנסיבות הקימות- בשום פנים! או שמא עלי לאפשר קרבה מבוקרת ובריאה בינהם על מנת שיערכו סובלימציה לסטייתם וכל הצדדים יצאו נשכרים? מאחר והילד שלי הנו הדבר היקר לי ביותר לא אאפשר כל פגיעה אף עקיפה בו! 3.איך יתכן שרובם המכריע של הפדופילים הנם גברים זכרים? ומחקרית וסטטיסטית כמעט שאין בנמצא פדופיליות ממין נקבה? האם יש הסבר מדעי/פיזיולוגי/אנטומי לכך?הסבר המתקבל על הדעת? שהרי נימפומנים כידוע ישנם גם ממין זכר וגם ממין נקבה. 4.היום הסכנה אורבת בכל מקום ואין כל ערובה שלא תפגע בילדינו. איך ניתן להזהיר ילד מפני זרים מבוגרים מבלי לזרוע בהם פאניקה ובהלה מיותרים ולעשוק מהם חיי ילדות מאושרים? אמא מודאגת

אמא מודאגת יקרה- את כותבת: "הילד שלי אוהב את שני הפדופילים המוזכרים לעיל ומאד קשור פיזית ומעשית לאחד מהם שאוים על ידי מפורשות בשל תלונות עמומות של הילד. האם אמצעי הזהירות שאני נוקטת עם הילד שלי בקרבת 2 הפדופילים המועדים והרחקה מאחד מהם היא נכונה ונבונה?כי להרחיק את הילד שלי מאחד מהם אינו אפשרי בנסיבות הקימות- בשום פנים!" אני מתקשה להבין, איך בתור נפגעת תקיפה מינית בעצמך, וכמי שמעידה על עצמה שלא תאפשר אפילו פגיעה עקיפה בילד, את מוכנה בכלל לסבול את המצאותו של הבן אדם החולה והזקוק לטיפול הזה לידו. בסדר, אולי אפשרי שהם ישלטו ביצרם ללא טיפול. אולי הם אנשים מסכנים שצריך לעזור להם. אבל מה הילד קשור לכל זה? איך את מוכנה לסכן את שלומו (לפי דברייך, נראה שיתכן מאוד שכבר קרתה לו טראומה נוראית) ואת בריאותו הנפשית בשביל "ליצור סובלימציה לסטיה" אצל שני הידידים האלה ולרפא אותם? על פניו נראה שאת נוהגת בחוסר אחריות משווע, שלא לומר פושע, ביחסך אל הידידים. זאת רק דעתי.

אחד מהפדופילים המועדים הנו אבי ואני מתגוררת עמו ועם אימי תחת קורת גג אחת ואין לי כל אפשרות כלכלית להתגורר לאור מצבי- בגפי. אין מדובר בידיד או חבר סתמי. האם התמונה בהירה לך דיו? אני אמביולנטית מאד ביחסי אל אבי וערה מאד למתרחש עם בני. אבי מאד אוהב את הילד ומאחר והוא אוים על ידי מפורשות הוא אכן עורך סובלימציה לנטיתו ומטפל בילד מעל ומעבר תחת עיני הפקוחה והבולשת וכן עינה הפקוחה והרואה ניכוחה של אמי. זהו הסוד האפל ביותר שלי שאין באפשרותי לפתוח בשום מסגרת טיפולית(ואני מטופלת-הסירו דאגה מלבכם נשמות "טובות")בכדי לא להפליל את אבי מאחר ואבי מכלכל, זן ומפרנס אותי ודואג לקיומי ולקיום ילדי.

שלום לך, לפני שאתייחס לשאלות הספציפיות שלך, הייתי רוצה להתייחס לכינוי שבחרת, שמשקף את כל ההתייחסות שלך לנושא, התייחסות רוויה חרדה ופאניקה, שאינן תורמות למה שאת משדרת לילדייך. המלצתי לך היא, קודם כל, להתייחס לחרדה שלך כנפגעת תקיפה מינית ולפנות לקבל תמיכה/טיפול באתר המתמחה בכך, שכתובתו http://www.macom.org.il. ולשאלותייך הספציפיות: 1. בהחלט ייתכן שפדופיל יתפקד בצורה נורמטיבית בשאר תחומי החיים. מבחינה מסוימת, זו גם הסכנה, שכן הדבר מקשה על זיהויו. 2. בהחלט ייתכן שפדופיל לא יממש את נטייתו הלכה למעשה, גם אם הוא עדיין מתגרה מינית מילדים או ילדות. פדופיל, כמו יתר בני-האדם, הוא אדם בעל אישיות שלמה, כולל מערכת ערכים, מצפון ועכבות. לכן, תמיד יש לשאול את השאלה באיזה אדם מדובר. בהחלט ייתכן שמדובר באדם בוגר ובשל, נורמטיבי לכל דבר, אשר יודע שפנטזיות לחוד ומציאות לחוד, מודע היטב לנזק שהוא עלול לגרום לקורבנותיו במידה ויממש את תשוקתו ולכן הוא מסוגל לשלוט בה. 3. ישנן בהחלט גם נשים הנמשכות לקטינים, אך הואיל ומדובר בהתנהגות לא נורמטיבית והואיל ומיניות האישה בכלל היא דבר מוצנע יותר ממיניות הגבר - מדובר במיעוט מסתתר שקשה לערוך עליו מחקר סטטיסטי שיטתי. 4. שיעור הפדופילים באוכלוסייה אינו כה גבוה שהוא מצריך נקיטת אמצעי זהירות מיוחדים ולרוב הילדים יש חושים בריאים לדעת מתי מבוגרים חוצים את הגבולות. שיעור תאונות הדרכים גבוה הרבה יותר, וכך גם הסכנה הנשקפת מהן, אך אנחנו עדיין סומכים על ילדינו שיחצו כבישים בעצמם. בהקשר זה לא נותר לי אלא לחזור על המלצתי לך לפנות לעזרה מקצועית עבור עצמך כדי לא לשדר פאניקה לילדייך, אלא להוות עבורם (ולא פחות חשוב, עבור עצמך) דמות בטוחה ורגועה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org

את מצוקתי ושאלותי הפנתי אף לפורום הסמוך-פסיכולוגיה קלינית ושם הותקפתי חזיתית והואשמתי בחוסר אחריות ובהפקרות ילדי בעצם העובדה שאני לא עוזבת את בית הורי ומרחיקה את הילד מאבי הפדופיל המועד. ופה אתה מכנה אותי חרדתית בהתיחס לעברי ולכינוי בו בחרתי ומציע שאטפל בעצמי בלבד(ואני כפי שציינתי מטופלת כאמור). האם השוני הקוטבי בין העמדות וההשקפות בינכם נובע מהעובדה שאתה גבר ומזדהה יותר עם מחלת התוקפן וסומך על הסובלימציה שלו מבלי להתחשב בסיכון שהוא יתפתה ברגע של חולשה ובאיום שהוא יהווה עבור ילד קטן וחסר ישע? אני אישית החרשתי כל השנים מאחר ואוימתי על ידי המתעלל ובמקרים מסוימים חשתי בושה וחששתי שלא יאמינו לי שאדם "נורמטיבי" מתנכל אלי ופוגע בי בצורה כה מחפירה, נאלחת ושפלה! האם שם התגובות שונות בתכלית השינוי כי הן מצד נשים שחומלות מטבע הדברים על הקורבן- הילד חסר הישע והתבונה הבוגרת יותר מבלי לשפוט ולראות את תמונת המצב המורכב- לאשורו?