האם האושר באמת קיים?

אנוכי בחורה בת 25 אחרי תקופה של 8 שנים של גדילה והתפקחות קשה מעולם הילדות החולמני. במשך שנים התאבלתי על אובדן האמונה התמימה שהאושר כאן מחכה לי אי שם... כיום אני מגדירה את עצמי שאדם אפור, אותו אדם שבילדות כה חששתי להיות, אך לשם שינוי ולהבדיל מן התקופה המשברית אני מסוגלת לסבול את המציאות הזו ולא להתדרדר לדיכאון ולהרס כפי שקרה בעבר. איפושהו אני מרגישה שהשלמתי עם זה שלעולם לא אהיה אדם מאושר או מוגשם בצורה שבה חלמתי להיות. בזמן האחרון אני תוהה האם אושר מן הסוג הזה אכן קיים? התחושה של סיפוק עצמי והגשמה של אנשים מוכשרים שעוסקים בדברים האהובים עליהם ומצליחים בהם, כמו אומנים למשל, האם זה אמיתי? האם הם מעטים ברי המזל וכל היתר נועדו לחיות חיים אפורים עם רגעי חסד של שבירת שגרה?

שלום לך, באופן כללי, אין ספק שהגשמה עצמית משפרת את מצב הרוח, אך הקשר בין השניים אינו פשוט כל-כך ולפעמים דווקא אנשים אינדיבידואליסטיים המגשימים את עצמם סובלים לא פחות (דווקא אמנים הם הדוגמא המובהקת לכך), ואולי יותר, מאנשים קונפורמיים ההולכים בתלם ומצייתים לכללי החברה. בחרת להסתכל על קשייך דרך הפריזמה האקזיסטנציאלית, אך אני נאלץ "להוריד" את הדיון למישור הקליני. להערכתי, את סובלת מרמה זו או אחרת של דיכאון (תוכלי לבדוק את עצמך כאן: http://www.gidiquiz.home-page.org) ואת יכולה להפיק תועלת מפסיכותרפיה עם או בלי טיפול תרופתי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org

שלום לך מציאות אפורה! כרגיל בתוך השאלה תמונה התשובה! החיים, או מציאות החיים האוניברסליים, או האני הגבוהה, חכמתו לאין שיעור גבוהה מהשכל החי במציאות הרגילה. וזה בדיוק מה שקרה. את מדברת על מציאות אפורה.... מציאות אינה החיים. כל עוד את שבויה במציאות.... היא אפורה ולא מספקת. יש חלק בתוכך שיודע זאת ולא מניח לך, הוא קיים כל הזמן, אבל את לא רואה אותו. לחוות את החיים במלואם זאת נחלתם של מעטים מביננו(3%) אך אל יאוש...זה מצריך מאמץ אבל משתלם. הפסיכותרפיה ההוליסטית רוחנית עוזרת למי שרוצה, להתקרב לשם. יש את הכילים, יש את הידע, הנסיון, והמון אהבה.