רצון למעורבות והצלחה

היי, כתבתי לך בעבר לגבי עזיבת מקום עבודה בשל לחץ נפשי שהצטבר וחוסר חשק מוחלט להמשיך בתעסוקה ששברה אותי לאט לאט...הייתי מובטלת קצת תוך תחושה עילאית של שקט ונחת וללא חיפוש מאומץ התקבלתי לעבודה חדשה. ניסיתי עם על העייפות הנפשית להיכנס עם כוחות ומוטיבציה ורצון להגדיל ראש אך לצערי התגלתה לי שוב תמונה של אנשים רעים שלא מפרגנים.לא העבירו לי חפיפה כמו שצריך וכך אני נאלצת להתרפס כדי לקבל תשובה. התחושה של להיות חדשה במקום שכה לא מפרגן...מכניסה אותי שוב לתמונת הייאוש אך אני כ"כ מפחדת שזה יפיל אותי שוב וכך אני מוצאת עצמי במהלך היום מנסה לדבר אל עצמי ולחזק תחושות ייאוש... זה מצליח אך יש נפילות לאורך היום שמגיעות בעקבות אמירות של העובדים,אי יחס מפרגן לא "בוקר טוב" כולם ממורמרים בשל שינויים ארגוניים במקום. מאחר ואני מייחסת יתר חשיבות לסביבה זה מפיל אותי למרות שאני מנסה לשכנע עצמי שלא כל הזמן צריכים לתת לי מילה טובה כדי שארגיש טוב והתחושה של הבטחון צריכה להיות קודם מבפנים. כנראה שאין לי את זה (בטוח) ולכן אני נשענת על כל הערה ועקיצה. למה העולם הזה לא הרמוני? למה אדם שמנסה ללמוד ולגדול אפילו אם הוא חדש מועד לרמיסה? כאילו הוא מאיים על משהו? מה לעשות אם אופיי קפדן מדי ואוהב לראות מעבר ולא רק בתחום הצר של התפקיד? האם זו יכולה להיות האפשרות שלא אוהבים ולא ממש מוכנים לעזור לי? מאז שהגעתי אני נתקלת בתגובות של "את לא צריכה את זה...ולא את זה.." "לאן חשבת שהגעת? לאיזה תפקיד?? לעזאזעל לדעתי אין קשר לתפקיד אלא אליך כאדם שמעוניין לדעת כדי להעשיר אופקים אפילו אם זה לא חשוב לתחילת הדרך בתפקיד החדש?, האם אני טועה? ברצון ללמוד מעבר? האם אני נחפזת מדי? קשה לי לאטום את אוזניי ולא להבין דברים? קשה לי לא להיות מעורבת וכאן אני מרגישה מאוד בצד!! מאוד לא מחוברת. שאיני שווה מספיק שכן תפקידי לעומת האחרים הינו פקידותי נטו ולכן איני צריכה להתערב בדברים של מעבר.... היתה סיטואציה של דינמיקה קבוצתית - אני פחות מחודש במקום - המנהל ביקש שאהיה נוכחת.ניסיתי להגיד דברים,שהיו נכונוים ומוסיפים אך תחושתי היתה שאני ברקע....כאילו כותבים את דבריי אך אם ישאלו מי העלה את הרעיון יקחו לי את הקרדיט כך שבעצם אולי אין לי כלל השפעה על העולם... מדוע בעצם? בשל המראה? הסטטוס? עצם היותי לא נוכחת מספיק שישמעו אותי?.? אני ממש מתוסכלת מכך. בא לי לזעום על כולם ולהגיב בתוקפנות אך אני משתדלת להיות עדינה כדי לתפוס את מקומי ולא להראות את הכוח מיד בהתחלה אם כי זה מאוד מכביד עליי.. המשחק הזה. יש לך עיצה אובייקטיבית לשלב זה בעבודה.כיצד להצליח? איך להגיב? אולי פחות להתערב?.. תודה רבה.

שלום לימור, אני זוכר את פנייתך. ראית שהחלפת סביבה ואת נתקלת באותן בעיות. את שואלת שאלות על העולם והתשובה היא שהעולם לא ישתנה בשבילך. אפשר בהחלט לעזור לך להסתגל אליו טוב יותר, להנמיך ציפיות, לתפוס מרחק רגשי גדול יותר מכל תגובה של אנשים אלייך, אך לא ניתן לשנות את העולם. משהו, כנראה, משובש באינטראקציה שלך עם העולם - אולי אינך גמישה מספיק? אולי אינך יוצרת את הקשרים המתאימים בעבודה כדי לזכות לשיתוף פעולה? אולי דרישותייך מוגזמות? אולי את נפגעת בקלות רבה מדיי? את כל אלה יש לבדוק בייעוץ אישי פנים אל פנים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org