עצב

שלום רב, בת 33 לפני 4 חודשים ילדתי תינוק. הלידה היתה מאוד קשה וטראומטית והסתיימה בקיסרי. לאחר הלידה בעלי קצת נלחץ והוריו ממש השתלטו על ביתי (בכוונה לעזור) אבל ממש הקשו עלי נפשית. התחבאתי מפניהם בשירותים כדי לבכות. חודשיים אחרי הלידה פניתי לחמתי בבכי וסיפרתי לה שמציקים לי מספר דברים בהתנהגותה אלי (דברים מוצדקים שהיא הודתה בהם) היא הגיבה אלי בצורה כ"כ לא רגישה ונתנה לי להרגיש כפויית טובה. זו היתה סטירת לחי כי עד לאותו יום ממש אהבתי אותה. היום היא מנהלת איתי "מלחמה סמויה" (מתנהגת כאילו כלום לא קרה, אבל כאילו אני לא קיימת). מהצד שלי איני בקשר קרוב להורי י(כמו אחיותי) אני לא יכולה לסמוך עליהם ולגדול איתם היה עיניין מאוד לא כיפי (בלשון המעטה) כך שגם מבחינה בסיסית כל פעם שקורה ארוע חשוב בחיי אני מקבלת שוב "הארה" כמה שאי אפשר לסמוך על הורי. כלומר תמיד שמחה מהולה במעט עצב. כרגע אני בחופשת לידה שהארכתי אך מבחינה חברתית אני נחשבת בחורה מאוד מוכשרת, מוצלחת, חכמה, שמחה, תקשורתית ויפה. הבעיה יש לי ימים שאני שמחה וטוב לי, אני מתה על בני ומרגישה שאמהות זה טעם החיים אבל יש לי לעיתים התקפי עצב רבים שאני מרגישה מועקה ושבא לי לבכות. בדר"כ אני פונה לבעלי והוא פותר זאת עם כמה דקות של מסאז שעוזר מאוד. אבל לאחרונה אני מרגישה שאני מבקשת הרבה מסאז'ים ואפילו חיפשתי פורום כי אני לא יודעת אם זה נורמאלי. עלי לציין שלדעתי חלק גדול מהעצב נובע מהמצב עם חמותי (סטירת הלחי שקיבלתי וההבנה שהיא עד כה כנראה היתה צבועה ולא אהבה אותי כפי שחשבתי) האם זה נורמאלי?

שלום מיכל, מפנייתך עולה חסך אימהי עצום, שככל הנראה, הוא גם מהווה את הסיבה לדיכאון שאת נמצאת בו וגם גורם לך לחפש יחס אימהי אצל חמותך, שלצערנו, אף פעם לא תוכל להיות אמך. המסג'ים של בעלך הם דבר נחמד מאוד להקלה זמנית, אך נראה לי שאת צריכה לפנות לטיפול פסיכולוגי מקצועי, יכול מאוד להיות בשילוב טיפול תרופתי, ולעבוד על החסך האימהי ההורי שלך עם המטפל, רצוי בגישה פסיכודינאמית (על הגישות השונות תוכלי לקרוא כאן http://www.gidifaq.home-page.org ). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org