האם הפסיכולוגיה היא המחלה או התרופה

לפי דעתי בתור מטופל לשעבר וסטודנט לפסיכולוגיה שסיים את לימודיו אני חושב שהפסיכולוגיה היא המחלה בפני עצמה והרבה מאד מצוקות היו יכולות להיפתר ביתר קלות ואם הרבה פחות סבל וסיכון למטופל ללא השימוש בפסיכולוגיה. כולם מדברים על התופעות לואי של תרופות אף אחד לא מדבר על תופעות לואי של טיפול נפשי מוצלח ככל שהיה הניסיון להסביר כל דבר כנובע מתוך עולמו הפנימי של המטופל הוא פשטני ומתאים עד גבול מסוים בטיפול אף אחד לא מדבר על ההתמודדות עם החללים שנוצרים בתוך נפשו של המטופל לאחר שהוא מגלה את דריכיו השגויות הרי אף אחד לא נותן לו כלים אמיתים למלות את החללים האלה ובמקרה שמטופל מתפרק מהגילוי תמיד אפשר לאשים את מבנה האישיות שלו ולהפנות אותו להמשך טיפול אצל אמיתים למקצוע כמו פסיכיאתרים או כדוריםהרי מה שמטופלים מחפשים ברובם זה קשר אמיתי ותומך וברוב המיקרים מקבלים שיקוף של עצמם במקום דיאלוג אמתי וכנה מקבלים שיקוף תוכן שיקוף רגש וחזרה על הדברים הרי רק מזה אפשר להשתגע :-) המטפל ברוב המיקרים מנסה לשמור על מקצועיות והפרדה ולא לערב את המטופל בחייו הפרטיים אך אולי עם המטופל יוכל לראת דרכי התמודדות אחרות עם בעיות החיים אולי יוכל ללמוד יותר מאשר בהתבוססות האין סופית בחרא של עצמו בלי לקבל שום כלי אמתי להתמודות עם הגילוי מחדש של עצמו בסיום הטיפול. כמובן שמנסים בסיום הטיפול לדבר על פתרונות מוחשים ולא שיחות מגלים את דלות האפשרויות ואת חוסר הרצון של של הפסיכולוג להציע פתרונות שאינם חלק מעולם הפסיכולוגיה. הדבר הכי חשוב שלומדים בסיום טיפול אחרי ששרפנו המון כסף ושנים על טיפול זה שאם המטופל לא יעזור לעצמו ובמקום לשלם לפסיכולוג יקח את הכסף הזה וישקיע בעצמו אז חבל על הזמן ותאמינו לי ששואלים לאחר הטיפול לאן הלכו השנים לא לכם יהיה תשובה וגם לא לפסכולוג שלכם אבל לפחות יהיה לו אוטו חדש קחו את הכסף שאם משקיעים בפסיכולוגיה תשקיעו בספורט בחופשות בתחביבים האפקט הרבה יותר טוב והתוצאות יהיו הרבה יותר טובות ומוחשיות כמובן שלשאלה מתי מסתיים הטיפול הפסיכולוג אף פעם לא נותן תשובה המיקצוע היחדי בעולם שבו אדם משלם ולא ברור על מה ועל איזה תוצאות.

א. לא ברור לי לפי הדברים שכתבת כאן מדוע אתה בחרת לסיים את לימודי הפסיכולוגיה ולהיות פסיכולוג?? ב. אני לא יכולה שלא להסכים איתך לפחות באופן חלקי,על סמך נסיוני עם הפסיכולוגיה ועם פסיכולוגית אחת.. ג. אבל עדיין התמונה שאתה מציג כאן היא מאוד שחורה ופסימית, האם אין לפחות מעט סבל שנפתר בזכות הפסיכולוגיה(לא פסיכיאטריה)??כי אם כך אזי הפסיכולוגיה היא שרלטנות בעצם. אבל אני מניחה באופן סביר שבוודאי קיימים מספיק אנשים שיכולים להעיד שהטיפול עזר להם בחייהם... מצפה לתגובות...

אנשים יכולים להעיד הרבה דברים יש אנשים שאומרים שמיים קדושים הירימו אותם על הרגליים ובודאי אחרי ששילמו הרבה כסף את מצפה שאם יגדו שהפסיכולוגיה היתה ברובה ביזבוז זמן והסיבה שהם הפסיקו את הטיפול זה לא כי הם פתרו את כל הקונפלקיטים בחיים אלה מפני שהם היבינו שחוץ משיקוף רגש הם לא יקבלו כלום והכל זה במקה הטוב משחק מובנה וברור מראש הרי בינינו הבעיות של הפסיכולוג ושל המטופל הם בדרך כלל די דומות שאלו של המטופל למעט מיקרים חרגים אבל דרך ההתמודדות היא שונה הפסיכולוג לאומת המטופל תמיד ישאר בעמדה ניטרלית ולעולם לא יכנס למלכודות הריגשית וחיפוש אין סופי בעצמו לאחר כל פגישה עם מטופל מפני שהוא מכיר את הסכנות הכרוכות בכך ונישא צמוד לכללי הטכס של הפסיכולוגיה על מנת שיוכל להמשיך לקבל מטופלים אך מאותו מטופל חלש מימנו יצפו להכיר כל חלק בנפשו ולהתמודד עם התוצאות וכאשר לא יצליח תמיד יוכלו לאשים את מבנה האישיות הלוקה של המטופל ולעבירו הלאה להמשך טיפול אצל אמיתים למקצוע כך זה עובד באמת

שלום אנונימי, יש בפנייתך הרבה חומר למחשבה. מקוצר היריעה לא אתייחס לכולם. באחת הנקודות שאתה מעלה על הסיכון שבטיפול פסיכולוגי שכתוצאה ממנו המטופל מתמוטט מדובר בהחלט על טיפול לא מתאים, על טעות באבחנה ובהערכת כוחותיו של המטופל וזו טעות כמו בכל תחום טיפולי אחר. אני לא חושב שבמקרה כזה צריכים להיאחז במבנה האישיות של המטופל כדי להצדיק את הטעות, אלא היה צורך לאבחן מראש את מבנה האישיות ולהתאים את הטיפול. ה"כלים" שאתה מדבר עליהם אינם מהווים גישה המקובלת עליי, אם אתה מנסה לרמוזשטיפול צריך לצייד את המטופל בכלים מעשיים יותר. מניסיוני הרב, ראיתי שעיצות בטיפול (ואגב, גם בחיים) אינן פותרות דבר. לכל היותר ניתן למצוא להן ערך כי כשהמטופל שואל "אז מה לעשות?" מתוך מצוקה אמיתית ואחר כך אינו עושה, או עושה את ההפך ממה שמוצע לו, אם מוצע לו, ניתן להשתמש בכך כדי לעבוד על קונפליקט בסיסי במוטיבציה של אותו מטופל שכביכול נורא רוצה משהו, אך פוסל כל פתרון להשגתו. חופשה, פעילות גופנית בוודאי, אוטו חדש - כל אלה הם דברים טובים שרבים מהפונים לטיפול נפשי אינם יכולים להרשות לעצמם או אין להם מספיק אנרגייה לעשות זאת, לא משום שהם צריכים להוציא את הכסף על טיפול, אלא בגלל מצבם. ברמה אישית יותר - אתה נשמע כועס מאוד, בין היתר על כך שהקשר עם המטפל שלך לא היה אישי מספיק ואם אכן היית בטיפול זמן כה ממושך, אני חושב שתוכל להיעזר בפסק זמן טנטטיבי, נקרא לזאת כך, כלומר בתקופה שבה תוכל לבדוק עם עצמך מה קורה לך, ובעיקר לניהול הכעס שלך, ללא טיפול. אכן טיפול ארוך מאוד עלול לתפוס לפעמים את מקומם של החיים האמיתיים, ללא קשר לאיכותו, וזו שעת הכושר הטובה ביותר להגיח לחיים ולראות מה קורה לך לאחר שבאמצעות דרך של מחאה נגד הממסד הפסיכולוגי הצלחת לצאת לחיים עצמם. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

יש דברים שלא הבנת במכתבי אני לא מדבר על עצות אלה על יכולת לשמש דוגמה או מודל הצורך של הפסיכולוג כל הזמן לשמור על עצמו ולהיות אוביקטיבי מונע מהמטופל לראות ולחוות סיטואציות חיים אמיתיות וללמוד מהתבוננות באחר כמו בכל תחום אחר בחיים האם יעלה על הדעת שמאמן כדוסל ידבר עם השחקן שלו על הרגשות שלו כאשר הוא לא קולע לסל וינתח את המצב אני בטוח שהוא יגיע לדברים מענינים אך האם זה יכול להיות תחליף לאימון ועבודה קשה בשום אופן לא אז למה הפסיכולוגיה מזניחה את הנושא הזה ומנסה להגיע לתוצאות על סמך מה? וכמובן לשאלה מתי מסתיים טיפול ומה מטרותיו כל מאמן ספורט מאמן את הספורטי למטרות מסוימות וכולם יודיעים לאן שואפים ולאן הולכים ואיך אמורה להיות התוצאה הסופית מה מבטיחה הפסיכולוגיה למטופל אין תשובה. התשובה היא הרבה תיסכול על הזמן שחלף וכעס על הדרך בה נהג ותיקווה שאולי למד משהו מהתבוננות שלו בעצמו האם זה שווה את הסיכון ואת המשאבים שעל המטופל להשקיע אני בכלל לא בטוח. לסיום ברצוני לצרף פא מאמר שאם הפסיכולגים יאמצו לעצמם לפחות חלק מימנו אז הפסיכולוגיה תיראה אחרת לגמרי Coaching For Adults with ADD: The Missing Link between the Desire for Change and Achievement of Success by Bonnie Favorite, EdD For many years, the standard treatment for adults with ADD has been a combination of medication and psychotherapy. Medication helps to control the symptoms of ADD, while psychotherapy helps a client to develop insight into the causes of his behaviour and the impact of that behaviour on others. Even this two-pronged approach to treatment may be insufficient, however. Adults with ADD may leave the therapist's office, armed with a carefully written prescription and braced with a greater understanding of ADD, themselves, and their behaviours. They may genuinely want to behave differently, to work diligently toward goals and to interact more successfully with others. Unfortunately, because of this disorder, many adults with ADD lack the sustained focus and attention necessary to achieve the changes they so desperately desire. Something more is needed. Coaching may be something more, the missing link, that enables adults with ADD achieve the changes in their personal and professional lives. As such, coaching can be a third, highly valuable component of an overall treatment program for adults with ADD. Coaching in no way replaces either medication or psychotherapy. However, coaching is another helping relationship - different from therapy most notably in that coaching focuses on the practical implementation of the client's goals. In essence, while therapy is about insight, coaching is about action, about getting things done. In general, a coach works with a client frequently, but for brief periods, to help the client stay focused on his or her most pressing task or goal. The coach, through a combination of face-to-face meetings, telephone calls, and check-ins, teaches the client to break down large tasks or goals into small, manageable steps. Most importantly, the coach requires the client to be accountable, first to the coach and ultimately to himself or herself, for taking these steps and working steadily toward larger, more meaningful goals. There are precedents in various arenas that clearly support the value of a coach in bringing about personal and professional change. A personal trainer helps a person to outline a detailed exercise and fitness plan and monitors the person's performance and progress. Similarly, in the corporate world, executive coaches create performance improvement plans for employees, helping individuals to close the gap between the requirements of their jobs and their skill and performance levels. Finally, within the field of career development, career consultants and strategists help individuals clarify long-term career goals, successfully manage career transitions, and devise marketing campaigns to obtain new and better positions. All of these professionals - personal trainers, executive coaches and career consultants, coach clients to help them to achieve desired outcomes. As such, they have much in common with coaches of adults with ADD. However, the goals and processes of ADD coaches are somewhat different than those utilized by these other types of coaches. Specifically, ADD coaches are more likely to focus on helping the individual to develop skills and strategies that compensate for the weakness that result from having ADD. Also, ADD coaches typically communicate with their clients quite frequently - perhaps even every day - to assure that the client stays on track, maintains focus and direction, and makes steady progress. This, too, is a acknowledgment of the special needs of adults with ADD. The process of ADD coaching is highly flexible. Initial goal setting and strategizing typically takes place in a face-to-face meeting between the client and coach. After the initial session, however, continuing contact between the client and coach may be by telephone, fax, or even using electronic mail. This schedule is NOT for the benefit of the coach; rather, it reflects the need an adult with ADD has for frequent reminders in order to stay focused on the most important task facing him or her at any point in time. The process of ADD coaching, therefore, is highly flexible because this flexibility directly benefits the client. In the preface to Thom Hartmann's book, ADD Success Stories, John Ratey describes ADD as an environmental dependence syndrome. That is, the adult with ADD is dependent on cues in the environment in order to accomplish goals and tasks. In essence, the coach become an integral part of the ADD adult's environment, providing the necessary cues at the appropriate times for the clients. This, in turn, helps the client to make decisions, prioritize and sequence tasks. What does it take to become an ADD coach? At the present time, there is no specific educational background or license necessary to become a coach. There are successful ADD coaches with backgrounds in psychology, education and in related fields. Therefore, it is particularly important for adults with ADD to screen potential coaches, carefully electing to work only with those individuals who have credentials and skills which the client feels will be most helpful to them. To be an effective coach, a person must first have a thorough understanding of the complex dynamics of ADD. In addition, an effective coach must be able to work in partnership with the client's psychotherapist, communicating with the therapists (with the client's written permission, of course) about the client unique needs and goals. ADD coaches should also have an additional skill: they need to be able to engage the client in strategic planning and design implementation plans. Coaches often have particular experience and strengths in the areas of time management, organization, and/or project management. Again, these are all practical skills which enable the coach to support the client in practical ways. In some cases, a friend, spouse or family member may attempt to take on the role of coach, encouraging the adult with ADD to stay on task and get things done. However, adults with ADD may be uncomfortable with or even actively resist accepting encouragement of feedback from someone they know well (and someone who has a vested, personal interested in changes being achieved). More importantly, the friend or family member may lack the specific skills or knowledge that will be most helpful to the adult who is struggling to overcome issues related to his ADD. For these reasons, it is preferable for an individual to utilize the services of a professional ADD coach whenever possible. Specialized training is highly recommended for individuals who would like to become ADD coaches. Currently, the best source of such training is the National Coaching Network (NCN), an organization established to provide referrals, training, educational materials and networking opportunities for coaches of adults with ADD. This organization was founded by Nancy Ratey, EdM, and Sue Sussman, MEd, both of whom are nationally recognized as coaches, trainers and speakers. (For more information on NCN, write to PO Box 353, Lafayette Hill, PA 19444 USA). In sum, coaching for adults with ADD is a useful adjunct to the traditional treatment of medication combined with psychotherapy. Indeed, coaching can provide the missing link that will enable an adult with ADD to successfully accomplish that change in daily life.

שאלת את השאלה שלך בכל הפורומים לפסיכולוגיה. תגיד, למה אתה נדבק לפורומים לפסיכולוגיה אם אתה לא מאמין בה? יש אנשים שלא זקוקים לפסיכולוג ומסתדרים בעצמם עם הקשיים שלהם. אתה אולי אחד מאלה. אז אתה - לך לעולם הגדול לבדך והסתדר לבד. אני - היו לי בעיות בלמידה ונשארתי כתה ובעזרת עזרה פסיכולוגית, שהתמקדה בלקויות למידה, אני עומד לסיים תואר ראשון באוניברסיטה ונרשם לתואר שני. בהצלחה בדרך שתבחר לך.

אותה כנראה בגלל חוסר הרצון להתמודד עם השאלות שהיא עוררה