האשמה עצמית אולי?!

גידי צהריים טובים :) אני סטודנטית בת 23 יש לי חבר בן 28. אנחנו ביחד 8 חודשים, הקשר מאד אינטנסיבי התאהבנו מייד, היינו בהודו ביחד לאחר 3 חודשי הכרות וכו'. הזוגיות שלנו מלאה באהבה, באמת , כנות , פתיחות .. כל הדברים שכן חשובים לי שיהיו בזוגיות, קיימים. הוא אדם מאוד מאוד מאוד רגיש.. מחובר בעוצמות גבוהות לעצמו ולרגש שלו, מעין צד נשי שקיים בו.. אוהב, מעניק, נותן מעצמו ללא הרף, לא חי לפי הנורמות של כסף, לבוש וכל המודרניזציה אלא אוהב פשטות, מאמין כמוני באהבה ללא גבולות, אהבה לאדם אחד, הקמת משפחה עם ילדים תוך הרמוניה וחיים ללא בגידות או שקרים... ב-2 המערכות יחסים הקודמות הוא נפגע מאד, אחת בגדה בו והוא נשאר עימה עוד שנה לאחר מכן, הוא לא בוגד לא מאמין בסטוצים או פלירטוטים. אדם פשוט ומיוחד ביחד! אנחנו ישנים כל לילה יחד אצלי או אצלו (לא גרים יחד מסיבות של עיתוי לא מתאים כרגע). יש לו מנטליות ארופאית שכזו, מנומס לא כעסן, מאד מבין ומתפשר גם. הוא גם מאד פגיע ורגיש לדברים שאני אומרת.. פתחתי את ההודעה באופן הזה כדי לנסות להמחיש לך כמה שניתן בצורה הזו את מי שהוא. אני אוהבת את הזוגיות שלנו מלבד דבר אחד בהתנהגות שלו שקשה לי להבין למה הוא קורה: ישנן סיטואציות בקשר שלנו בהם יש ימים שאני ללא מצב רוח עקב תיסכול של יום קשה, ריב עם בוס/אמא/חברה... לא משהו הקשור בזוגיות שלנו. במצבים אלה אני נכנסת למוד שכזה ולא happy כמו שבדר"כ. היום נגמר וזה עובר מעצמו או שלא מייד.. במהלך היום המתסכל אני לא מעניקה את אותו החום לחבר שלי ובכלל למי שסביבי כי אני נמצאת בתיסכול כלשהו ואני די מרוכזת בזה ויש לי פחות אנרגיות לסביבה. אני משתפת אותו ואחרים אך לא פנויה נפשית לשמחה וכייף כתמיד. התנהגות זו נראית לי אנושית ואופיינית לבני אדם בכלל. במצבים אלו שאני נראית פחות שמחה או מוטרדת או חולה פיזית (בעצם בכל פעם שאני לא חמה כתמיד כלפיו עקב סיבות שלא קשורות אליי ואליו)בן זוגי מגיב אליי בצורה שמגבירה את התיסכול שלי שהופך להיות כעס כלפיו קצת. הוא מקשיב לי אך נראה שמצפה שהמצב רוח יעבור מייד.. אם אני לא משתחררת מזה מהר (=באותו היום) הוא נכנס לתיסכול משל עצמו, מתרחק ממני רגשית, מרגיש לא טוב, כואב לו הראש, מצב רוחו משתנה להיות כמו שלי. למה אני כועסת? כי כאשר אני מתוסכלת אני מצפה לחיזוק ממנו. אם אני חלשה- שיחזק אותי.. אם הוא חלש- אני אחזק אותו.. אחרת זו זוגיות שמותנה בכייף. אם לא כייף כי משהו מטריד אותי התחושה שמפנים לי גב ואני לבד... אני צריכה להתמודד עם התיסכול שלי לבד כי בן זוגי נכנס לתיסכול משלו עקב התיסכול שלי והוא חסר מצב רוח המתבטא ברצון לנוח, להרגע, להיות לבד.. ולהשאיר אותי לבד. ממה יכולה לנבוע התנהגות שכזו??? שאלתי אותו אמש למה כשרע לאדם אהוב התחושה היא שהוא לא מנסה להתמודד אלא מעדיף לברוח מזה ונכנס לתיסכול משלו.. הוא לא ידע לענות לי, הוא בעצמו מנסה להבין למה הוא מתנהג כך, הוא כן אמר שהוא כ"כ אוהב אותי ושקשה לו לראות שאני כואבת והוא לא מוצא לי פיתרון ואז התיסכול קורה... פירטתי די לעומק כדי לתת לך תמונה כמה שיותר ברורה :) מה היא דעתך בסוגייה זו? תודה רבה , דין :)))))))

שכחתי להוסיף את הסיבה לחשיבות הנושא בעיניי. החשש שלי הוא שאם בדברים מזעריים בהם אני מתוסכלת , הוא לא שם.. מה יהיה בהמשך דרכנו? אנחנו מדברים על עתיד יחד ומפנטזים על המשפחה שתהיה לנו. אני בטוחה שהחיים כוללים תיסכולים רציניים יותר... ומה יהיה אז כאשר התיסכולים יהיו ממש משמעותיים? הוא לא יהיה לצידי ? תודה רבה , גם על הסבלנות במכתב הארוך... דין

לדין היקרה, כל כך הזדהתי עם מצוקתך שמצאתי לנכון לשתף אותך כי אף אני מצויה במערכת יחסים הדוקים בה בן זוגי נכנס לתיסכול עצום מכל תיסכול שלי..וכל שינוי שחל אצלי יוצר שינוי פתאומי ודרסטי במצב רוחו ובהתנהגותו והוא גם טוען שמאחר והוא אוהב אותי בדרגות עצומות הוא חש חוסר אונים ואוזלת יד למול מצוקתי/חולשתי/תסכולי/מצב רוחי העכור ופועל יוצא הוא חש מתוסכל בעצמו ומצב רוחו משתופף והוא נעשה מרוחק, קריר וכדומה. אני קוראת את בן זוגי כאת כף ידי ואצלו קלטתי שזה נובע מחוסר ביטחון עצמי שהולידה אצלו חרדת נטישה ועל כן אני משתדלת להעניק לו באופן כללי ביטחון בקשר ומפרגנת לו באלמנטים שהוא כן משתדל למעני ועל ידי כך יוצרת בו דרבון לשינוי. תבדקי האם אלמנטים אלו שציינתי מדברים אליך ואם כן תסבי את תשומת לבו לכך ואו שתפתרו את הבעיה בכוחות עצמכם ואם לא תצלחו בגפכם והקשר יקר לשניכם- תפנו לטיפול זוגי. בהצלחה רבה רבה!

שלום דין, מה זו אהבה? שאל המשורר. אחד הקריטריונים ההתנהגותיים לאהבה היא מידת הנגישות של אובייקט האהבה לבן הזוג. את מציינת שבן זוגך רגיש מאוד לעצמו ואני מסכים איתך. כשטוב לך, והדבר לא דורש ממנו לצאת מעצמו למענך, הוא גם מתייחס אלייך, אך כשאת במצוקה וזקוקה יותר מכול לשותף, את מוצאת את עצמך לבד פחות או יותר. לפי תיאורייך, חברך מרוכז בעצמי (אולי אפילו בעל נטיות נרקיסיסטיות) ומול מצב של מצוקה, קשה לו מאוד להתפנות לזולת. ייתכן שהוא יותר מאוהב ברעיון של להיות מאוהב מאשר אוהב אותך. הטיפול הזוגי שהוצע כאן הוא אחת האפשרויות. כדאי, עם זאת, לנסות ולשתף אותו בקושי שלך איתו. מידת הנכונות שלו לפנות איתך לטיפול זוגי עשויה לשמש אינדיקציה טובה לשאלות הנוקבות והחשובות שהעלית בפנייתך השנייה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org