יחסי עם אמי כאמא

מאז שנולדה ביתי בת השנה וחודשים יש בי אמבלנטיות כלפי אמי שמתבטאת בכעס אכזבה שאני לא מרשה לעצמי להוציא בפניה ו"הבנה" שככה היא. אמי מאז ומתמיד התיחסה אלי כאחת שתיסדר (בת למשפחה גדולה עם הרבה צרכים) אני אף פעם לא הייתי ברשימת הילדים אנשים שהיא חיבת למצוא זמן ולעזור להם לתמוך בהם יותר מזה אני תמיד הייתי זו שעוזרת לה לעזור לאחרים (יש עוד דמויות כאלו במשפחה המסועפת שלי) לעתים מיוזמתי לעתים בבקשה מוצהרת שלה. כשנולדה ביתי התעוררו בי פחדים שלא אנהג כלפיה כפי שאמי נוהגת כלפי. מאחר ואני עם ביתי מאז שנולדה מתוך בחירה ביקשתי מאימי שתתן לי חצי יום שקט פעם בשבוע באופן קבוע ותשמור על הילדה (שהיא מאוד אוהבת ומסתדרת איתה אחלה) אימי שבתוך המציאות שבה היא לעזר כנגד כולם ואין לה רגע פנאי תמיד משיבה לי אני לא יכולה להתחייב תביא אותה כשמסתדר היא עונה. מצד אחד אני מבינה אותה מבינה את הנתינה האין סופית לעולם ומצד שני מתה לקבל ממנה מבלי לבקש ולקבל תשובה שלילית. מאכזב אותי שהיא מוצאת פנאי לעזור לי עם הילדה כשאני יוצאת לעזרת אחרים מאכזב אותי שאני לא מקבלת עזרה כדי שאעזור לעצמי ואנוח מעט מהתפקיד האימאי הטוטאלי שאני אמצא בו עד שביתי תהייה בערך בת שנתיים. אני רוצה לדבר איתה על זה ואני לא מעיזה לא מצלחה למצוא את הדרך הכוח לעמוד מול ההבנה שלי אותה ההבנה שהיא עסוקה בלעזור לחלשים ממני והאמת לא בא לי להיות חלשה כדי לקבל עזרה

שלום רוי, החשש לא לחזור על שגיאות שהורינו עשו איתנו עם ילדינו הוא חשש אוניברסאלי, אך למרבה הצער, רובנו עושים זאת באופן אוטומאטי בצורה של חזרה כפייתית (compulsive repetition). את מסבכת את התמונה עוד יותר בכך שאת מצפה לקבל מאמך יחס אימהי במסגרת הטיפול שלך בבתך הקטנה ומגבירה בכך את הסיכוי הגדול בלאו הכי לשחזר את יחסייך עם אמך ביחסייך עם בתך. נשמע שיש לך הרבה עניינים בלתי-גמורים, אכזבות ותסכולים עם אמך, שעלולים לחזור אלייך כבומרנג ביחסייך עם בתך. קשה לך לווסת בין התפקיד של בת לאמך והתפקיד של אמא לבתך. המלצתי לך היא לפנות לטיפול פסיכולוגי על מנת ליצור הפרדה רגשית גדולה יותר בינך לבין אמך, דבר שיסייע בעקיפין גם לגידול בתך בצורה שונה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org