אני והפסיכולוג

הי אני מטופלת אצל פסיכולוג כמה חודשים.לפעמים קורה שאני ממש מרגישה קרובה אליו,ומעוניינת במגע כלשהו.הכוונה לא במגע מיני חלילה ואני גם לא רואה בו אובייקט מיני,רק במגע קל לחיצת יד או נגיעה בכתף לעידוד.אני מספרת לו הכל ובוכה לא פעם ומשום מה אין מגע.לא נעים לי לדבר איתו על כך וגם שמעתי על מקרים של התאהבויות בפסיכולוג שזה לא מה שקורה.האם הדרישה שלי מוגזמת?למה הסיבה שהוא נמנע מכך?האם כך נוהגים כולם? דורית

שלום דורית, עצתי לך היא לדבר על זה עם הפסיכולוג. אני לא חושב שהוא יוכל לספק לך את המגע הפיזי, אך בהחלט חשוב לדבר על הצורך הזה ועל החסך בו שאת מרגישה בקשר איתו. במשך הזמן, דרך השיחות, יש לקוות שתמצאי מישהו שיוכל לגעת בגופך ובנשמתך מחוץ למסגרת הטיפול. הצורך שלך הוא מאוד אנושי, אך הוא בהחלט על גבול הבלתי-אפשרי למימוש במסגרת טיפולית בין גבר לאישה בגלל ניצול לרעה של אפשרות זו ע"י מטפלים, תביעות וחששות מוצדקים מתביעות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום לפי תשובתך,אני מבינה שעיקר החשש הוא מפגיעה במטפל.אבל מה אם ברור לכל הצדדים שאין שום עניין מיני?הרי טיפול מבוסס על אמון גם של המטפל במטופל,לא? ואם הייתי מטופלת אצל אישה כן היה מתקיים מגע? תודה דורית