טיפול

ד"ר רובינשטיין שלום, אני נמצאת בטיפול מזה שנתיים וחצי ,מעריכה מאוד את המטפלת ולצערי חושבת עליה יום ביומו. דנו בסוגייה זו יחדיו מספר פעמים אך זה עולה מידי פעם (העובדה שאני כל הזמן חושבת עליה וכאילו לא יכולה בלעדיה). לאחרונה לאחר הפסקה של חודש וחצי מצידי אני מתקשה להיפתח וכאילו אומרת לא אומרת דברים,אני מגיעה לטיפול ולא ממש מעוניינת לדבר. אני במעין בדיקה של המטפלת ואולי מנסה קצת "לשחק" איתה , מנגד אני ממש לא מעוניינת לעזוב,אני חייבת לפגוש אותה , לראות אותה מידי שבוע. אני כותבת ונראה לי שאני די מסובכת עם עצמי .אודה על התייחסותך.

שלום יעל, ברמה המציאותית, כאדם בוגר, את חשה כנראה צורך להתגונן נגד התלות הילדותית שלך במטפלת ואילו ברמה התת-מודעת עיקר הטיפול (בעיקר בגישה פסיכודינאמית) נועד להחזיר אותך לאותו פצע כואב, צלקת התפתחותית, המהווה את מקור הפגיעות שלך בהווה. לשם כך, יש לאפשר את הנסיגה שחלה בטיפול לאותו מקום ביחסי הורה-ילד, שבו את פגועה, והדבר כרוך בתלות שבפניה את מתגוננת. עם זאת מדובר ברגרסיה בשירות האגו, ירידה לצורך עלייה, שיש לאפשר אותה על מנת שהטיפול יניב פירות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org