חרדה

אודה מראש לכל התייחסות - מקצועית ולא מקצועית. ציינתי בפורום הזה על החרדות שאני חש ועל כך שאני בטיפול של שיחות (6 עד עתה). אלא שלדעת הטראפיסט ( ואני שותף לדעה זו) זה עומד להיות כנראה סיפור די ארוך. ובינתיים אני עדיין חש בחרדות. כשפניתי לפסיכיאטר זה היה יחסית "יום טוב" ולכן הוא אמר לי "אתה נראה טוב ונשמע מאוזן ואין שום סיבה שאתן לך משהו", ובמידה רבה גם חשתי הקלה כי אני חושש מנטילת תרופות כאלה. אך האם זה טוב שאמשיך לחוש בחרדות תקופה ארוכה? האם חשש מנטילת התרופות הוא סיבה מספיק טובה לאי נטילתן? האם התאפקות היא חשובה עד כדי כך?

שלום איתי, ההתאפקות אינה צריכה להיות שיקול ומצד שני אני לא רואה שום נזק ממשי מכך שתסבול את החרדות, בייחוד כשאתה נמצא בפסיכותרפיה. ההבדל היחיד שאני רואה הוא בשיפור איכות חייך לזמן הקצר בו אתה חש חרדות קשות והטיפול הפסיכותרפויטי עדיין אינו עוזר להפחתת הסימפטומים. מצד אחד אתה נשמע מאוד קשה עם עצמך בקטע התרופתי, ומצד שני, פסיכיאטרים די "ששים" בדרך כלל לתת תרופות, כך שאם פסיכיאטר העדיף לא לתת אותן (למרות שהיית ביום טוב, תן לו את הקרדיט שהוא מסוגל לראות את התמונה בכללותה), הייתי סומך על שיקול דעתו. מצד שני, אין סיבה שתייסר את עצמך לשווא, התהליך הוא תהליך הפיך, אתה יכול לשוב ולהתייעץ עם הפסיכיאטר, לנסות טיפול תרופתי מתון לזמן מוגבל אם הפסיכיאטר יחשוב שזה הדבר הנכון ואולי זה אפילו יהיה תרגיל בשבילך בהתגמשות ובראייה יחסית יותר ופחות קשה עם עצמך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

לדעתי, מה שצריך לקבוע עבורך הוא מידת הסבל שלך, מידת ההפרעה של החרדות לחייך. . בתחושה כללית זה עוד לא הגיע לצורך נואש כי אז כב ר היית נוטל תרופות ללא להתייעץ, אתה וודאי גם יודע, זה שפסיכיאטר אחד אומר כך לא אומר שאחרים לא יגידו אחרת. ואפילו באותו יום. וגם באותה השעה. אני מנסה לומר, שכשהצורך בתרופות יהיה דחוף, לדעתי כבר לא תזדקק לעזרת הפורום, .השאלה כמובן האם לחכות לכך, מה שמחזיר לדעתי שהקריטריון- מידת הסבל שלך.