חזרה לטיפול

שלום ד"ר אני בן 26 ומעוניין ללמוד באוניברסיטה - ה.מחשבים. אני כרגע משלים בגרויות ואני מעריך שאני אתקבל לאוניברסיטה בגיל 28..שזה נראה לי קצת מבוגר...לפחות זו ההרגשה שלי וזה גורים לי מן מתח כזה והרגשת החמצה שלא השכלתי לעשות את הבגרויות קודם לכן. האמת, אני לא יודע למה זה מתסכל אותי מאחר והסביבה די תומכת ברצון שלי ללמוד. יותר ממה שחשבתי, כולם באמת שמחים שאני רוצה ללמוד, אבל עדיין להתחיל ללמוד בגיל "מאוחר" שכזה יוצר אצלי איזה לחץ פנימי כזה. הרי "צריך" גם להקים משפחה בשלב מסויים...וגם לזה אני לא כל כך קרוב, מכל מיני סיבות. בעבר טופלתי על ידי פסיכיאטר וקיבלתי תרופות, ציפרלקס ואדרונקס. הטיפול עכשיו במן הפסקה מאחר והוא אמר לי תחזור כשתצטרך...גם את התרופות הפסקתי ליטול, בעקבות ההרגשה הפנימית שהשתפרה ובעקבות כך שתקופה די ארוכה הייתי "שוכח" ליטול (אולי זה קשור לסיבה הראשונה, שאז לא הייתה הרגשה טובה ולכן הקפדתי ליטול) למה אני דואג ומודאג בכלל והאם יש מקום לתמיכה או נטילה מחדש של התרופות?

שלום דודו, ראשית, אני מצטרף למעודדים אותך ללמוד. כל למידה גורמת לעלייה בדימוי העצמי, שהיותו נמוך מהווה את אחד ממקורות הדיכאון העיקריים. אני בטוח שאם תעשה זאת, הרי בעוד כמה שנים, כשתשתלב בשוק העבודה, לא יהיה הבדל בינך ובין אנשים שלמדו בגיל צעיר יותר. שנית, לגבי הדיכאון - אני מציע לך להקדיש כמה דקות למילוי השאלון הבא: http://www.zarut.com/gidi/questionnaire/index.html ובכל מקרה, הייתי משלב טיפול בשיחות שיעזור לך לעבד את תחושת ההחמצה ויספק לך ליווי תמיכתי בלימודיך, עם או בלי חזרה לטיפול התרופתי, שהוא בפני עצמו גם משפר את כושר הריכוז. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org

דודו אני מכיר הרבה אנשים מבוגרים ממך שלמדו לתארים תובעניים וקשים והקימו משפחה במהלך התואר עם כל הקושי הכרוך בכך (כולל נשים שילדו בזמן הלימודים) בגיל 28 זה ממש לא מאוחר ללמוד! בהצלחה בלימודים ובכל השאר

רב תודות, יום טוב