בעיה

משפחתנו נקלעה לקשיים כלכליים בגלל הסתבכות עסקית של אבא שלי. לפני כמה זמן ביקש ממני לחתום לו על הלוואות ולהלוות לו כסף וכך עשיתי. כך מצאתי את עצמי כעת עם חובות אישיים של עשרות אלפי שקלים תוך שחשבון החיסכון שלי משמש להם כערבות, אם כי הוא לא מכסה את הכל. אינני יודעת אם לאבי יהיה את הכסף להחזיר לי וגם הוא לא. הוא ראה את כאבי ונשבע לי שיחזיר את הכסף אבל אני מרגישה מגעיל כי אני בכלל רוצה את טובתי בלבד בעוד הוא בחובות עמוקים הרבה יותר. היום בכיתי ומרוב כאב אמרתי לו שכל מה שנשאר לי זה למכור את גופי. אבא שלי המתוק אפילו לא הבין על מה אני מדברת וטוב שכך. רק הדבר הזה שאמרתי גורם לי לבכות כל היום. אני קרועה מצד אחד על כל מה שחסכתי ומצד שני איך אוכל להפיל את זה עכשיו על אבא שלי להחזיר לי את הכסף כשאין לו מאיפה?

שלום מיכל, אין לך מה להאשים את עצמך. אינני יודע בת כמה את, אבל גם אם את כבר אישה, הורים אמורים להישאר תמיד בתפקיד הורי ולא להפוך את ילדיהם להוריהם שלהם. אביך דחק אותך לפינה שבה את משמשת בתפקיד ההורה המגן והמציל. לפעמים נסיבות החיים גורמות להיפוך תפקידים כזה, אך גם אם הוא אינו אשם ואינו מושלם ומעד באופן חד-פעמי, בין זה ובין תחושות האשמה שלך רב המרחק. אולי כדאי שתטפלי באשמה הזו במסגרת ייעוץ מקצועי, שכן מדובר בדבר מורכב וסבוך. מצד אחד, את כועסת ומצד שני, אסור לך לכאוב כי תפקיד ה"מסכן" כבר תפוס במשפחה. לא נותר אלא לבטא את הכעס במסגרת טיפול. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org

קודם כל להבהרה אני בת 22 רווקה שגרה בבית. יפה ונכון להציע טיפול אבל בשלב זה אני חושבת מהיכן לצמצם. הבעיה היא שהמשכורת שלי משמשת את התרופות הבדיקות והביקורים בבית החולים (אני חולת סכרת) ואפילו את הדיאטנית הפרטית אני שוקלת להפסיק למרות שאני די רחוקה מאיזון. האמת, גם אם יהיה לי סוכר כבר לא אכפת לי. אני רק מחכה לחדשות טובות. לו רק יכולתי לעזור המצב היה הרבה יותר טוב - בהרגשתי האישית כמובן.