שאלה שאלתית
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
שאלה כללית ואולי יש קושי לענות עליה ועדיין אולי רק קצה חוט... בד"כ מתוך יחסים במשפחה למדים רבות על אופן התנהגותו של היחיד שבתוכה כך שאם אימא שחינכה ילד בצעקות וקללות סביר שיקח זאת כדוגמא (מקצינה בכוונה) שאלתי היא - הכיצד גדלנו בבית מאוד חם ואוהב,עם אימא שמאוד טיפחה להצלחה ולחיזוק הבטחון העצמי - חוגים,ליווי והדרכה,תמיכה מבחינה כלכלית,חינוך לעצמאות(למדנו בפנימיה.בשל חינוך לא מאוד מפותח במקום בו התגוררנו...) לדעתי אידיאל של משפחה - קשר טוב בין כולם המון שמחה... ובקיצור - כיצד מבועה כזו יצאו להוריי מבלי לזלזל 5 ילדים שרובם עצבניים מאוד רגישים דכאוניים במידה כזו או אחרת..אחד מאיתנו אכן סובל ממחלה נפשית... אף אחד לא מימש את עצמו.. כל אחד מאיתנו עשה בחירות שאולי שגויות..והביאו אותו לצומת מבלי לפרוץ אותה מבחינה כלכלית,תעסוקתית,חברתית,משפחתית. לי למשל יש חוסר בטחון ודימוי עצמי מאוד נחות...אני בוחרת את כל הדברים שממש לא מתאימים לי ולכן תמיד ריקנית. ובהכללה - לא מה שציפו לו.. השאלה איך יכול להיות היפוך שכזה.? מילא אם רואים את זה אצל אחד מאיתנו אבל אצל כולם???????? מה לדעתך מניסיון רב יכולה עדיין להיות הסיבה לכך. מאוד כואב לי לראות את אימי מזדקנת ולא מוצאת נחמה בשום מקום. רצף צרות שאינן קלות בכלל נפלו עלינו ונוסיף לזה את אופיינו "המעורער"... תודה רבה.
שלום עינת, מושגים כמו "משפחה חמה" הם כלליים וגורפים מדיי כדי לציין רקע משפחתי. לכל ילד במשפחה יש יחסים מיוחדים עם כל אחד מההורים. חלק חשוב מחייכם התרחש מחוץ לבית, בפנימייה. אם נוסיף על כך גורמים תורשתיים כגון ההפרעה הנפשית שממנה סבלה אמך וייתכן שעוברת בחלקה באופן גנטי, הרי שהתמונה אינה כה מושלמת כפי שאת מתארת וייתכן שאת עושה אידיאליזציה של המושג "משפחה". לגופו של עניין, הייתי בודק פנים אל פנים את הסיפור המשפחתי של בן משפחה הפונה לטיפול בגלל מצוקה ואת היחסים עם ההורים ועם האחים האחרים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org
לעינת שלום ! גם אני חושבת שבעצם העובדה שציינת שנשלחתם לפנימייה , בעצם אמרת די הרבה . אני חושבת שמשפחה חמה , מלוכדת ותומכת , לא שולחת ילדים לפנימייה ( בלי כוונה אני אולי דורכת לך כאן על יבלת ... ) . גם אצלנו במשפחה היה ניסיון לחנך לעצמאות , לפחות אותי לדעתי .. היה איזה שהוא קו נוקשה של אמא שלי , שלא כלל הרבה חיבוקים וביטויי אהבה , אם כי הרבה ביטויי דאגה . אצלנו כל השנים היה ניסיון לומר שמשפחה זה הדבר הכי חשוב , כי זה מה שיש וכו' .. יחד עם זאת תמיכה אמיתית ( !!! ) לא מצאתי שם . היה המון רצון שנלמד ונצליח .. אבל שום דוגמא מצידם , אמי אף פעם לא קראה ספרים , אבל תמיד אמרה לי לעשות את זה ... ואבי לא למד לימודים גבוהים , כי תמיד חשב שהוא לא מספיק טוב לזה , אבל דאג תמיד להלחי אותנו בנושא הלימודים , והתוצאה היתה שבגיל 9 נכנסתי לחרדה , בגלל בחינות הבגרות ואיך אעבור אותן ...כך שאני חושבת שבית שבו אתה לא יכול למצוא דוגמא אצל ההורים , ומצד שני הם דורשים ומצפים ממך שתעשה את מה שהם לא עשו .. הוא לא בית שיכול להוביל אותך להמון הצלחה בחיים ... וגם לי יש את אותו חוסר בביטחון עצמי שאת מדברת עליו . לכן מושג המשפחה אף פעם לי קיבל אצלי משמעות מיוחדת .. ואני אף מקנאה במשפחות שבהן זה כן ...
הבחירה של יציאה לפנימיה הייתה יותר שלנו ולא של ההורים ושוב זה היה מאוד נהוג בתקופה אז בעיר מגורינו אז אין לזה קשר אם היו תומכים או לא. שנית,להבדיל מהסיפור שלך הייתה לנו תמיכה אמיתית באמת ולא ציפו לשום דבר לא אמרו להצליח בלימודים ולא לקרוא ספרים - זה היה יותר פנימי.הרצון הזה. אולי גם כי למדנו בפנימיות שלימודים זה הא' ב' ואח"כ השאר. אולי באמת אני צריכה לפזול לכיוון החינוך בביה"ס בו למדנו ולוא דווקא למשפחה.. יש בזה משהו. שיהיה לך בהצלחה בכל למרות הכל!
בהצלחה גם לך ..
מנהל פורום פסיכותרפיה
