כאב הפרידה...

שלום, הייתי בטיפול כשנתיים . המטפלת שלי הפסיקה את הטיפול ביוזמתה, אך נשארנו חברות. אני מרגישה "קטנה" לידה למרות שבגיל אני מבוגרת מהמטפלת/חברה שלי. היום, אחרי שנה שהפסקתי את הטיפול ואנו בגדר חברות, אני עדיין לפעמים בוכה ומקטרת ליד חברתי ואני מרגישה שזה לא לרוחה. קשה לי עם הפסקת הטיפול ואני לא בטוחה שהחברות שנוצרה ביננו בריאה. מה דעתך? חשבתי כבר על ללכת ליעוץ אצל מטפלת אחרת יעל.

שלום יעל, לא ברור לי מה זה "נשארנו חברות". מה כולל הקשר הזה? האם הוא כולל גם פגישות? האם אתן מדברות גם עליה? באיזו מסגרת נערך הטיפול? האם "נשארנו חברות" היא דרך לומר שאת יכולה להתקשר מפעם לפעם כדי לרכך את הכאב שבפרידה, או מעבר לכך? אני לא חושב שמטפל אמור להפוך לחבר. מטפל נשאר תמיד מטפל, שכן אין לדעת מתי תחזרי אליו ומתי תזדקקי לו שוב. אי-אפשר להפוך את הקשר לחברי/הדדי ובהמשך לחזור ולהפכו לטיפולי. אולי זה גם מה שאומרת לך האינטואיציה שלך באשר למציאת מטפלת אחרת. אם אכן הפכתן חברות במובן המקובל של המילה, זו חוסר אחריות של המטפלת ומאחר שאת החברות אי-אפשר להפוך חזרה לקשר טיפולי, יש לחפש מטפלת אחרת, תוך שמירה על גבולות המסגרת הטיפולית, המתחזקת את הטיפול. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org