הפסקת טיפול

דיון מתוך פורום  פסיכותרפיה

21/11/2005 | 19:30 | מאת: גל

ד"ר גידי שלום. הפסקתי טיפול פסיכולוגי שנמשך שנתיים בשל קושי לממן את הטיפול.המטפלת הציעה לי לשלם פחות עד שירווח לי כלכלית,אך היות ואין לי כל אפשרות לממן את הטיפול (אני במינוס בבנק) סרבתי.אני כל הזמן חושבת על המטפלת ועל הפגישות שהיו לנו והדבר היחיד שמרגיע אותי וגורם לי לחשוב שנהגתי בתבונה זה ה"פלט" שאני מוציאה בבנק. מה אני אמורה לעשות כעת לדעתך? אודה על התייחסותך הכנה.

21/11/2005 | 21:24 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום גל, אני מתנצל מראש על הבוטות וחוסר התחכום בתשובה שלי, שתהייה מורכבת משתי מילים: "ללכת לעבוד" (או אם את עובדת, לעבוד יותר). כששאלו את פרויד, בערוב ימיו, מהי בריאות נפשית - הוא ענה "היכולת לעבוד ולאהוב", אז אם תרצי תוכלי לעבוד וגם לממן מזה את הטיפול ובינתיים קחי את היד שהושיטה לך המטפלת ונצלי את ההנחה, לא כתירוץ לא לעבוד יותר, אלא כגשר זמני. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org

22/11/2005 | 06:02 | מאת: מיצי

תגובתך לבחורה אכן בוטה ולא לוקחת בחשבון את האפשרות שאולי המצב המנטלי לא מאפשר לאדם להחזיק מעמד בעבודה. אני לא יודעת אם זה נכון למי ששאלה אבל אני יודעת על עצמי שאחד הדברים שהכי קשה לי להתמודד איתם זה היציאה לעבודה, התפיסה של עצמי כאדם מתפקד שמסוגל לדאוג לעצמו. כיום אני מתמודדת עם הקושי הזה בדיוק, מנסה להשתלב בשוק העבודה, מנסה לעמוד בלחצים הפנימיים שמערערים אותי חדשות ולבקרים, נלחמת בשיניים להחזיר לעצמי את כושר הריכוז בשעת מעשה כי הלחץ המשתק מפריע. האופן הפשוט שבו שלחת אותה לצאת לעבוד מתעלמת מן העובדה לאנשים מסויימים זה כלל לא עניין קל ופשוט כ"כ. אני מאחלת בכל ליבי לגל שבאמת תצא לעבוד ומקווה שאין לה תסביך בנושא הזה. לי אישית זה נושא כאוב מאוד. והגישה של "לכי לעבוד כבר/ אם הייתי ההורים שלך הייתי מעיף אותך מהבית" לא עוזרת, ואלה דברים ששמעתי "כחוות דעת" ממטפלת לשעבר בדיוק בכזו בוטות.

22/11/2005 | 17:48 | מאת: גבי

הפסקתי כעת טיפול אצל מטפל טוב,שנמשך 6 שנים תמימיות,ללא כל תוצאות ושינוי.נראה שפסיכותרפיה,שיחות אינן מביאות אצלי לשינוי המיוחל,בגלל התנגדות חזקה לשינוי ודחפים הרסניים.איזה צורת טיפול אחרת יכולה להתאים לי? תודה, גבי.

22/11/2005 | 18:14 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום גבי, בפנייתך הקצרה כלולות סוגיות כבדות משקל. למשל, לא ברור לי איך אדם מגיע למסקנה שהטיפול לא עוזר לו אחרי 6 שנים - הרי את זה אפשר לדעת אחרי השנה השנייה או השלישית. מה שיגידו לך זה שאחרי טיפול ארוך כל כך כדאי לנסות טיפול התנהגותי-קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד, אך מניסיוני כשקיימת התנגדות כה קשה לטיפול מטופלים מוצאים את כל התירוצים שבעולם גם כשמבקשים מהם לבצע את המשימה הקלה ביותר עבורם. בקיצור, אם המטופל לא רוצה להשתנות בעצמו, אין שום שיטת טיפול או כוח חיצוני, שיכול לגרום לו להשתנות. המטופל חזק יותר מכל שיטה ומכל מטפל. וזה גם אמור בכיוון ההפוך: כשיש מוטיבציה חזקה להשתנות, המטופל יוכל להשתנות גם למרות מטפל פחות טוב ושיטה פחות מתאימה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org

מנהל פורום פסיכותרפיה