תגובת אם לבכי בגיל ינקות

שלום השאלה נוגעת לתגובות ההורים ובעיקר האם לבכי בתקופת השנה הראשונה לחייו של הנולד. האם ישנם מצבים בהם בכי של תינוק(כמובן אחרי זיהוי מילויים של כל צרכיו השונים-אכילה וצרכים אחרים) אמור להישאר ללא תגובות האם בגיל זה. תודה.

שלום שואלת, אין תשובה חד-משמעית לשאלתך. לפי הגישה הפסיכואנאליטית האורתודוכסית, מצד אחד, והגישה ההתנהגותית-קוגניטיבית, מצד שני - מרגע שסופקו צרכים הפיזיולוגיים של התינוק, אין "הצדקה" להיענות לבכי שלו וכל היענות כזו נחשבות פינוק. לפי תיאוריית ההתקשרות של בולבי, שהיא תיאוריה מרכזית בפסיכולוגיה התפתחותית, מצוקתו הסובייקטיבית של התינוק היא זו שצריכה לקבוע את ההיענות לצרכיו וכל עוד הוא מבטא מצוקה כלשהי, יש לקחתו על הידיים ולהרגיעו. בניסוי שנערך נמצא שתינוקות שאימותיהם נענו לבכי שלהם גם לאחר שסופקו צורכיהם הפיזיולוגיים היו רגועים יותר כעבור חצי שנה מאשר תינוקות שהוריהם התעלמו מהבכי שלהם לאחר שסופקו צורכיהם הפיזיולוגיים. כדי לא להשאיר את התשובה במישור האקדמי, הייתי מציע לך ללכת אחר תחושותייך. התרשמותי היא שאת לא תהיי רגועה כל עוד לא תחזיקי את התינוק הבוכה ולכן רוב הסיכויים הם שגם תשדרי את החרדה שלך. לכן אני מציע לך לנהוג לפי האינסטינקטים שלך ולקחת את התינוק לידיים קודם כל כדי להירגע בעצמך ולהעביר את הרגיעה הזו גם לתינוק. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org