לימודים

שלום, בחורה כבת 27. מחר אני מתחילה ללמוד את השנה הרביעית ללימודי באוניברסיטה. ההייתי אמורה לסיים את הלימודים בתום השנה השלישית, אך, לצערי, הלימודים התמשכו יתר על המידה. נרשמתי לכל הקורסים שהייתי אמורה ללמוד, אך בפועל לא הגשתי את המטלות, לכן נפסלו לי הקורסים. ישנם קורסים שנרשמתי אליהם פעמיים ויותר (!!), אך ברגע שהייתי צריכה להגיש עבודה ( ואני מדגישה - עבודה ולא בחינה), "הלכתי לאיבוד", ושוב התפספס לי קורס נוסף. בשנתיים האחרונות, אני מתמודדת עם דברים קשים ולא פשוטים, שלרוב, בנות/ בני גילי לא נאלצים להתמודד עימם. איבדתי את אבי לפני כשנה וחצי באופן פתאומי מאוד, ובנוסף התגלתה אצלי בעייה רפואית, שעלולה להיות בעלות השפעות עתידיות ( מבחינת פיריון), וגם ההתמודדות עימה היא יומיומית. עלי לציין, שבשנה א' ללימודים השקעתי המון זמן וכוחות ללימודים, ומעולם לא הגשתי באיחור שום עבודה, ואף לא ניגשתי למועדי ב'. כיום, מאוד קשה לי עם הכנת עבודות, אני לא מצליחה להתרכז בהכנתן. במבחנים אני מצליחה, בקושי רב, "לאסוף את עצמי", ללמוד, ואף להצליח. מאז אבי נפטר, כשאני צריכה להכין עבודות, ראשי טרוד ו"בורח". לא אחת, אני מוצאת עצמי בוהה וטרודה בזכרונות על אבי, התלבטויות לגבי ביצוע ניתוח או לא, ואף - מטריד אותי מאוד העניין שעדיין אין לי בן זוג... אני מאוד רוצה לסיים את לימודיי, ולא להרשם לקורסים מבלי לבצע מטלות. מחר אני שבה ללמוד, אשמח אם תוכל לייעץ לי מה לעשות כדי שהפעם זה יהיה שונה, וכדי שסוף סוף אוכל לסיים את לימודיי בהצלחה. תודה מראש.

שלום יובל, ראשית, הרשי לי להשתתף בצערך על מות אביך. שנית, העיצה היחידה שאני יכול לתת לך היא לפנות לטיפול פנים אל פנים. עברו עלייך אירועים כבדי-משקל, שהיה זה בגדר "נס", אילו היית מצליחה להמשיך בלימודייך ללא הפרעות. הרושם שלי הוא שאת מנסה לנהוג כאילו עולם כמנהגו נוהג, בזמן שלא עיבדת מבחינה רגשית את האבל על מות אביך ואת הקשיים הרגשיים האחרים, שעליהם את רק רומזת. הקושי שלך בלימודים נראה לי רק קצה הקרחון, סימפטום שבמצב שאת מתארת אין טעם להתייחס אליו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org