העבר

לד"ר גידי רובינשטיין שלום רב, קראתי בענין את המאמר שלך "הנפש והרפש: טיפול נפשי וחיטוט עצמי" אני כנראה עוברת תהליך שכזה עם הבת שלי. בשיחות עמי היא מתארת לי את הרגשות הקשים שלה כ?לפ?י במיוחד אך גם כלפי בעלי. היא מתיחסת כמובן ליחס שלנו אליה במשך השנים מה היא מרגישה היום כתוצאה מכך וכו'................ בשיחות שהיו לי בעבר חשבתי לעצמי שאני אסביר לה מה היה מצבי הרגשי והנפשי אז וזה יקל עליה.אך שוב ושוב הנושא שלהרגשות הקשים כתוצאה מהיחס בעבר עולים. היא עברה טיפול וכעת והתחילה טיפול חדש.. יש אבחנה לדיכאון קל רציתי לבקש את חוות דעתך על החלטתי: יש לי הרגשה שגישת ההסברים שלי מוטעת ורק מכבידה עליה. אני צרכה להקשיב לה אך חייבת לשים לה גבולות . האם זה נכון להגיד לה שאני לא מעונינת לדבר על העבר? היא הרי תבין שאני שוב זונחת אותה. אולי לדרוש שהשיחות על מערכת היחסים ביננו יהיו בנוכחות המטפל? תודה רבה לך על התיחסותך.

שלום רוני, יש לי הרגשה שאת מבלבלת בין הצרכים שלך והצרכים של בתך. גם לא ברור לי מה מפריע לך בשיחות איתה. האם היא מאשימה אותך? האם את מרגישה אשמה? האם את מרגישה שהשיחות האלו מחמירות את המצב של הבת או גורמות לך הרגשה לא טובה? בלי שום קשר לכך, שיחות משותפות עם המטפל והבת יכולות להיות רעיון טוב, אך לא כדרישה שלך, אלא אם המטפל והבת שלך יחשבו שרצוי להכניס מרכיב כזה לטיפול. לפעמים הגישה בטיפול אינדיבידואלי היא שהתפיסה הסובייקטיבית של המטופל היא זו החשובה ולא מכניסים אדם נוסף לחדר הטיפולים ולפעמים, בתנאי שהמטפל והבת מחליטים לשנות את הגישה הטיפולית, אפשר להפוך את הטיפול האינדיבידואלי לטיפול משפחתי, אך זה לא משהו שצריך לנבוע מהרצון שלך אלא מהחלטה משותפת של הבת והמטפל. שוב, אין כאן הפרדה ברורה בין מה שמפריע לך ומה שמפריע לבת. אם הטיפול של הבת מעורר אצלך מצוקה, הדעת נותנת שתפני לטיפול נפרד אצל מטפל אחר כדי לטפל במצוקה שלך, אלא אם כן, טובת הטיפול של הבת דורשת שהטיפול האינדיבידואלי שלה יהפוך להיות טיפול משפחתי. המאמר המדובר: http://gidi9.home-page.org/ בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org

הרבה הרבה תודות לך על התיחסותך . התשובה היא חיובית לגבי כל השאלות ששאלת " האם היא מאשימה אותך? האם את מרגישה אשמה? האם את מרגישה שהשיחות האלו מחמירות את המצב של הבת או גורמות לך הרגשה לא טובה? " ועל כן אני כבר חשבתי שאני חייבת עזרה בתקשורת ובקשר עם הבת שלי. רציתי לציין שהכי הכי קשה לי שהיא כל הזמן מביעה את האכזבה שלה מהתגובות שלי לקשיים שלה.אני באמת מוכנה לקבל את הביקורת שלה , אבל כאשר היא מרגישה "שהטעויות שהיא מעירה לי עליהם באים מכיוון שאני לא "חושבת, או מבינה אותה" זה מתיש!!!