בני בן ה-7

שלום לך, רציתי לשאול : אני אמא לילד בן 7, כשהוא נולד זה היה היום המאושר בחיי. לא הפסקתי לתת לו, להיות שם בשבילו, לאהוב אותו, להעניק...ככל שהשנים חולפות ויש לו רצונות משלו, דעות, יש לנו יותר התנגשויות בינינו. העניין הוא שלאחרונה אני ערה יותר לכך שאני משליכה המון מהכאב שלי, מתוכי עליו כאילו הוא חובה זאת במקומי, ואז אני כואבת שוב, אבל במקום לחמול עליו אני צועקת עליו, מתפרצת, שונאת אותו. האם תוכל להגיד לי אם יש שם לתופעה הזאת? האם היא ידועה? אני באתי מבית לא קל , ללא יחס נאות מהוריי , ממש הזנחה, משהו שהבטחתי לעצמי לא להיות, והנה ילדי גדול אני מתנהגת אליו בצורה א י ו מ ה , יש לי המון נקיפות מצפון סביב ההתנהגות שלי כלפיו, מה שאין כן כלפי ביתי בת ה-4, היא למשל יכולה לבכות שעות ואני אראה את זה ממקום יותר רציונאלי, בעוד שכשבני בוכה, עולמי חרב עלי , קשה לי לשאת את זה, אני מתפוצצת מזעם ומכאב התוכל להסביר על זה? תודה נעמה

שלום נעמה, אני לא חושב שאת צריכה להטריד את עצמך בשאלה אם יש שם ואיזה שם יש לתופעה. קיימת אצל כולנו נטייה לחזור על שגיאות שהורינו עשו כלפינו באופן כמעט כפייתי וחסר שליטה ובניגוד לשיפוט שלנו. הואיל ואצלך נשמע שהשגיאות שהורייך עשו כלפייך היו קשות מאוד ואת מרגישה שאת הולכת ומאבדת שליטה ביחסך לבנך, המלצתי החמה היא שתפני לטפל בעצמך כדי לקבל את עצמך ולהעלות את הדימוי העצמי של עצמך וכך גם להגיע אל בנך כאדם שלם יותר המקבל את עצמו ואינו מופעל רק ע"י דחפים מצד אחד ורגשי אשמה מצד שני. בקיצור, פני לטיפול פסיכולוגי ויפה שעה אחת קודם למען עצמך וגם למען בנך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org