לד"ר

שלום גידי, נגיד וקורה הדבר הבא: המטופל נמצא בטיפול אצל מטפל במשך שנה-שנתיים ורק עכשיו, כאשר אפשר לדבר על דברים פחות דחופים, המטפל מציע שבכל פגישה יפנו מספר דקות ובהן המטופל יספר חלום אחד שחלם השבוע. עד אותו רגע לא דיברו מעולם על חלומות שחלם המטופל. האם לדעתך התת מודע "ישמע" את קריאת המטפל, וינצל אותה? האם חלומות המטופל ישתנו עקב האופציה להשמיע אותם? אם כן, האם לדעתך זאת ההוכחה החותכת שהחלומות של המטופל הם צורת התקשורת של התת מודע עם המודע, ולא ה"פסולת" שהמוח מפריש בשעות השינה? ושאלה נוספת ברשותך: אני לא מרגישה שהתאהבתי במטפל, שכן כבר התאהבתי בעבר וזאת ממש לא אותה הרגשה. הסברת (והרגעת) בעבר, שמאוד הגיוני לראות את המטפל כמושלם- שכן, הוא לא מספר למטופל את צרותיו ולא נחשף בפניו, בזמן שהמטופל חושף בפניו את קשיו וחסרונותיו האישיים ביותר. המטפל נראה לי כ'מושלם'- עכשיו, כשהמצב הנפשי טוב בהרבה. (האם מה שאני מרגישה הוא "רק" אידיאליזציה?) האם זאת "תופעת לוואי" של טיפול פסיכולוגי? האם זה ייעלם מתישהו, גם אם לא אודה בכך בפניו? אודה לך מאוד אם תענה על שאלותיי ,הרבות. שתיהיה לכולנו שנה טובה.

שלום ורד, פרויד כינה את החלום "דרך המלך אל הלא מודע" ושימוש בחלומות הוא כלי מצוין בעבודה הטיפולית. מפסיכואנליזות ידוע שעיסוק בחלומות ודיבור עליהם בהחלט מגביר את החלימה. האידיאליזציה של המטפל נובעת בחלקה מהאנונימיות היחסית של המטפל בעיני המטופל, כלומר, יותר ממה שאינו יודע על המטפל מאשר ממה שהוא יודע עליו. זהו חלק מתהליך ההעברה ובהחלט מומלץ לדון ביחסי מטפל-מטופל בטיפול עצמו, כי בד"כ הם מקרה פרטי של יחסיו הבין-אישיים של המטופל שמהם ניתן ללמוד ולהפיק הרבה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org