לא יודעת.

שלום ד"ר רובינשטיין, קודם כל אני מקווה שאני לא מנצלת את הפורום לרעה בכך שאני מתיעצת איתך יותר מדי פעמים, כי אם כן, אני אבין ואפסיק. אני משרתת בתור מורה חיילת, ואם אני אפנה לפסיכיאטר צבאי, יכולים להעיף אותי מהתפקיד, ובסופו של דבר הם יהיו צודקים בכך, אני עובדת עם נוער מאוד קשה, והדבר האחרון שהם צריכים זה מדריכה בדיכאון, יש להם כל כך הרבה בעיות, והאמת היא שאני מתבישת בכך שאני כל כך שקועה בבעיות של עצמי כשיש לי כל כך הרבה חניכים עם בעיות אמיתיות, זה יוצא שאני סתם ילדה מפונקת שלא יודעת איך להתמודד עם משברים. אז אני פוחדת לפנות לקב"ן, ובינתיים אני ב ג'. סיפרתי לרופא יחידה שאני לא מצליחה לישון בלילה והוא הביא לי איזה כדור קצת חופש ותור לנוירולוג לעוד חודש. אולי באמת לא כדאי לי בינתיים לעבוד עם בני נוער? אני פוחדת שאני עלולה להשפיע עליהם לרעה. אני מניחה שבסופו של דבר, וכנראה גם אתה כבר יכול להעיד על כך, שאין לי באמת מה לשאול, אלא אני סתם מחפשת תמיכה במקומות לא נכונים. תודה רבה

שלום מישהי, לאן הפנייה הזו קשורה? אני מבין שפנית ועניתי. הציבי את הפנייה החדשה שלך בתגובה לתגובה שלי והשתמשי באותו כינוי כדי שאוכל לדעת במה מדובר. אין לי בעיה לענות לך כמה פעמים, אבל אני באמת לא יכול לזכור את הכול. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org

מישהי שלום התפקיד שלך הוא בהחלט בין התפקידים המתישים והשוחקים שיש (אני גם שירתתי בתפקיד דומה). נראה שבמצבך אין לך את עוצמות הנפש הדרושות לתפקיד תובעני כל כך והשאלה שלי היא למה את לא עוברת תפקיד?ממה שכתבת, התפקיד מאד חשוב לך ואת לא רוצה לאכזב את עצמך ולהכשל, אבל לדעתי הבריאות הנפשית שלך חשובה יותר מזה! אולי דרך ההיתחלות והדיכאונות את בעצם פורשת מהתפקיד מבלי לפרוש,כלומר במקום להחליט שאת "מרימה ידיים" ועוברת תפקיד,את נכנסת לדיכאון ,מאוכזבת מעצמך ולא מתפקדת. אם,אכן זה המצב,אני חושבת שאת צריכה לקבל החלטה וללכת איתה.אני בטוחה שתוכלי למצוא תפקיד פחות תובעני בו תוכלי גם להנות ולמצות את עצמך. בהצלחה :)