זוגיות-אהבה בלתי אפשרית

גידי שלום, אני בלעדיה כבר שנה.היינו ביחד שנה וחצי שבמהלכן גרנו ביחד כמעט כל התקופה.כבר מההתחלה צצו בעיות קשות של אמון אצלי.היא בחורה מאוד יפה,חכמה,מוכשרת ומאוד מבולבלת. לקשר נכנסתי כשבליבי רגשות עמוקים כלפי החברה הקודמת שעזבה אותי בפתאומיות. רגשות אלו התמוגגו עם הזמן ומצאתי את עצמי נבלע לתוך קשר סוחף,מרגש ומיני ברמות שלא יצא לי להתמודד איתן עד אז. פרצנו את כל הגבולות האפשריים מהבחינה הזו-התנסנו בכל מיני חוויות מיניות שונות שכללו צדדים שלישיים וכו'..אני נסחפתי לתוך זה ובאיזשהו מקום אהבתי את הריגושים הללו מאוד. משבר האמון החל כשחשדתי שהיא בוגדת בי.בשלב הזה כבר מאוד אהבתי אותה והיה קשה לי לוותר עליה גם כשידעתי בוודאות שהיא אכן בגדה בי. ברור שיכולתי לקום וללכת,אך הרגשות היו עמוקים מאוד ובדרכי המעוותת להתמודד עם המצב,מצאתי את עצמי בוגד בה. ברגע של פתיחות התוודנו אחד בפני השני על כל "החטאים" כדי לפתוח דף חדש.זה החזיק מעמד לתקופה קצרה מאוד והלחץ חזר. החלטתי לקום וללכת בגלל שכבר לא הייתי מאושר אבל בתוך תוכי לא רציתי שזה יגמר.עברתי דירה והשארתי אותה לבד לגמרי.ניסיתי להתרכז בלימודים/עבודה והרגשתי שעשיתי בחירה קשה,כואבת אבל נכונה. חודש לאחר מכן היא התקשרה והודיעה לי שהיא בהריון והיא עומדת לעבור הפלה.אני עדיין הייתי טעון מאוד ובעקבות בעיית האמון שנוצרה ביננו,לא האמנתי לה שזה ממני ולא הייתי לידה ברגעים הקשים. מישהו אחר היה לידה-החבר הנוכחי שלה. נוצרו סיבוכים מההפלה והיא אושפזה בבית חולים. באותה התקופה היו לי בחינות ונאלצתי לתמרן כדי למצוא זמן פנוי ולהיות איתה. עד היום אני מייסר את עצמי שלא הייתי שם בשבילה.איך יכולתי להתנהג בצורה כזו לא אנושית לבן אדם שאני אמור לאהוב??? והוא היה שם והחזיק לה את היד ברגעים הקשים. במשך השנה האחרונה ניסיתי לחזור אליה,בתדירות נמוכה היינו נפגשים,יוצאים,שוכבים... ככל שעבר הזמן הבנתי שאני לא יכול לאבד אותה ומצאתי את עצמי הופך להיות אוססיבי כלפיה.אף בחורה לא עניינה אותי ,לא יכולתי להמשיך הלאה. לאורך כל התקופה היא ניסתה להסביר לי שנכון שהיא עדיין מאוד אוהבת אותי ,אבל הפגיעה היא מהותית מדי והיא מעדיפה להיות במקום שהיא נמצאת עכשיו כי למרות שאין לה את אותו הרגש שיש לה איתי,יש לה את הביטחון שאני לא נתתי לה. זה בילבל אותי מאוד.לא הבנתי איך היא יכולה להיות עם מישהו אחר בזמן שהיא אוהבת אותי כ"כ.האמנתי לה וסבלתי כ"כ הרבה השנה,חיכיתי להתעשתות שלה.היא הפכה להיות מרכז היקום בשבילי,איבדתי את עצמי. שבוע שעבר היא קטעה את הכל-"אנחנו עוברים לגור ביחד.." היא אמרה היא טענה שהיא כבר לא רואה אותנו בתור זוג כבר הרבה מאוד זמן ושזו כבר לא אותה אהבה ושהעיוות הזה לא יכול להימשך. אני חסר אונים.מרגיש מרומה,מנוצל,,במשך שנה ארוכה הרגשתי כאב עז של פרידה מחודשת בכל פעם שראיתי אותה ועדיין לא יכולתי לחדול מלראות אותה.נתתי מעצמי כ"כ הרבה בשנה הזו,וויתרתי על כ"כ הרבה דברים ... אין לי מושג איך אני ממשיך את החיים שלי מפה.שום דבר לא חשוב לי כבר-לא הלימודים,עבודה וכו'.. אני גם יודע שאני רק בן 27 וכל החיים לפני,אבל משהו בפנים אומר לי שחווים רגש כזה רק פעם בחיים והוא לא יכול להיעלם,גם לגביה. איך ממשיכים מפה הלאה? תודה

שלום גילי, אכן כל החיים לפניך. ממשבר אפשר לצאת בצורה גרועה יותר משנכנסת אליו, ללא שינוי או עם שינוי לטובה. כלומר, משבר יכול להיות גם קרש קפיצה אם משתמשים בו נכון. אני מציע לך לבחור באפשרות השלישית ולפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לעבד את מה שקרה לך ולשקם את הדימוי העצמי שלך. לפי תיאוריך, משהו פגום מאוד בדימוי העצמי שלך, אם הסכמת להסדרים המשפילים שנטלת חלק בהם בזוגיות זו ובקטעים מסוימים אף הרגשת אשם. הרושם הוא שאהבת את חברתך, תוך כדי ביטול עצמי מוחלט, הרבה יותר מאשר אתה אוהב את עצמך. לדעתי, הקשר הקשה הזה הוא רק סימפטום לדימוי העצמי הנמוך שלך, שיש לשקמו בטיפול פסיכולוגי ולבנותו מחדש. אני ממליץ על כך בטרם תתחיל קשר חדש, שגם בו תשפיל את עצמך. וכמובן, לא למותר לציין שמהקשר עם הבחורה הזו אתה צריך להתרחק כמו מאש. יכול להיות שהבחורה בפני עצמה נפלאה, אך לקשר יש כבר דפוסים קבועים וחבלניים מאוד עבורך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org