לא יודעת
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
חזרתי עכשיו הביתה מהצבא, ובסה"כ רציתי לעשן סיגריה ואז גיליתי שאיבדתי את הקופסה, וזה שבר אותי, פשוט נמאס לי אני לא רוצה יותר ואני לא יודעת מה אני לא רוצה, פשוט נמאס הכל הכל נמאס, סתם בא לי לבכות אבל אני לא מצליחה, אני לא בן אדם שבוכה, ואני לא מצליחה להירדם, כבר שבועות שאני כמעט לא ישנה, ולא בא לי לאכול ולא בא לי כלום, אבל אני כן רוצה משהו, מאוד, אבל אני לא יודעת מה אני רוצה, שמשהו ישבר, פשוט כל כך נמאס לי. ואז פתאום אני מגלה שאני קטנונית, וסתם בטח נמאס לי מהצבא ויש לי עוד חצי שנה עד השיחרור, ואני אמורה לנסוע לאבט"ש ביום ראשון, ואין לי כוח ואני גם לא יודעת איך אני יכולה לנסוע אם אני לא מצליחה לישון ונמאס לי לגור בבית בגיל 20 , וניפרדתי מחבר שלי כי הוא בוגד ובוגד ואני שותקת, ואני לא מצליחה לצייר, ואז הכל מקבל פרופורציות,אבל זה אפילו יותר מתסכל, אני עד כדי כך חלשה שאני נותנת לדברים כל כך מזעריים להשפיע עליי ככה? מה אני יכולה לעשות? עכשיו אני בסה"כ רוצה להיקבר במיטה ולישון עד מחר אבל אפילו את זה אני לא מצליחה לעשות. אני צריכה עצה, איך לעבור את הימים האלה ולא להשתגע. תודה
שלום מישהי, לפי תיאורייך, את נמצאת בדיכאון לא קל וסובלת מסימפטומים מובהקים של דיכאון. המלצתי לך היא לנקוט מייד ביום ראשון בבוקר בצעדים הדרושים כדי לראות פסיכיאטר ויפה שעה אחת קודם. את זקוקה, קודם כל, לטיפול תרופתי ולדאוג לעצמך תוך כמה ימים לטיפול פסיכולוגי במקביל. את השעות הקרובות העבירי בציפייה לפגישה עם הפסיכיאטר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org
ד"ר רובינשטיין שלום בסוף נסעתי לאבט"ש וחזרתי היום, במקום ביום ראשון, האמת היא שלא בטחתי בעצמי, פחדתי לשאת עליי נשק, מעולם לא היו לי מחשבות אובדניות, ועכשיו פתאום כל הזמן דמיינתי לעצמי כל מיני סיטואציות, פשוט כל כך משך אותי הרעיון פשוט לפוצץ הכל, לא חשבתי על מוות אלא פשוט על הפיצוץ הזה, אני כל כך לא עצמי לאחרונה, אני אפילו לא מזהה את הקול של עצמי, הוא לא השתנה אבל כל פעם שאני מדברת אני מרגישה ניכור כלפי הקול שלי כאילו שלא מתוכי הוא יוצא, הוא כל כך שונה מהקול שלי בפנים, כשאני חושבת, באמת שאני לא בן אדם כזה ואני לא יודעת מה עובר עליי, כאילו שפיתאום השתניתי, באוגוסט השתתפתי בהתנתקות, ומאז שחזרתי התחלתי להרגיש ככה, אבל אני לא חושבת בכלל על ההתנתקות ועל מה שהיה שם, אני אפילו כמעט ולא נזכרת בזה, אבל עדיין, יכול להיות שאני פשוט לא מודעת לכך, וזה מה שגרם לכל הבילבול הזה אצלי?
שלום מישהי, בצד ההתנתקות, נשמע שאת מתנתקת מעצמך. העובדה שהקול שלך נשמע לך זר היא חלק מתופעה של דה-פרסונליזציה ורצוי מאוד לפנות לטיפול אצל איש מקצוע. את מתארת תופעות המחייבות התערבות מקצועית, כולל שירות קל"ב לפחות. המלצתי היא בכל זאת לפנות לפסיכיאטר צבאי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org
מנהל פורום פסיכותרפיה
