מה דעתך??

שלום,עזבתי-ברחתי מהפסיכולוג שטיפל בי שנה, מה ששבר אותי לגמרי היה זה שסיפרתי לו שאני חושבת לעבור למטפל אחר, מישהו שיהיה יותר מבוגר, עם יותר נסיון ויותר תארים, זה כנראה גרם לו לצאת מדעתו ושלוותו, הוא דיבר בכעס, בתקיפות, אינני זוכרת בדיוק מה אמר..אבל בערך שכשקשה למטופל אז הוא מאשים את המטפל,הוא לא אפשר לי לדבר, היה תקיף נורא, פגישה לאחר מכן אמר שהיה על הסף שלהעיף אותי מהחדר, בסוף הפגישה הוא קילל קללה בוטה ביותר..1)כנראה שאני סתם רוצה לשמוע מילים מנחמות ומעודדות אחרי משבר כזה...ואת התיחסותך אחרי שהוא הותיר אותי חסרת אונים ועם רצון להתאבד.(ב"ה שיש לי משפ' תומכת..) 2)רציתי לשאול אם הסיטואציה הבאה שקרתה נחשבת להטרדה מינית מבחינתו- דיברנו רבות על כך שאני מרגישה גושים בשד ומפחדת להבדק, פעם אחת הוא שאל- איפה הגוש נמצא?? לא הבנתי האם כוונתו שאצביע על גופי? מה זה יתן לו הוא ממלא לא רופא.. עניתי לו בציניות- "הגוש שברגל" הוא אמר- "לא,אני יודע שזה בשד, אבל איפה??" הייתי בהלם מהשאלה כך שלא ידעתי איך להגיב, פגישה אח"כ שאלתי למה הוא חתר בשאלתו, הוא התחמק נורא מלענות, התפתל כ"כ במילים,אמר שהוא לא יכול לענות לי,ואחרי שהפצרתי בו לקחת אחריות על המילים שלו הוא אמר שרצה "שנדבר על כך באופן ישיר". רציתי לבקש את התיחסותך. תודה גלית.

שלום גלית, לפי תיאורייך, ההתנהגות של המטפל בסיטואציה הראשונה מעידה על חוסר ביטחון מקצועי, חשש לאבד מטופל וחרדת נטישה שלו. לצערי, האשמת המטופל במצבו כתוצאה מרצונו לעזוב טיפול אינה נדירה בקרב מטפלים, אם כי בדרך-כלל אינה נושאת אופי של התפרצות והמטפל מנסה לשמור על שלוות נפש. הסיטואציה השנייה נראית לי תמוהה, אך יהיה קשה מאוד להוכיח כאן מקרה של הטרדה מינית. שתי הסיטואציות מלמדות בדיעבד שקיבלת החלטה נכונה כשעזבת אותו וכנראה את ההתמודדות עם התנהגותו של המטפל תצטרכי לעשות בעזרת מטפל או מטפלת מנוסים, רגישים ונבונים, שלא יברחו אל המפלט הנוח של התייחסות לקשייך בלבד כדי לא להתעמת עם החוויות הקשות שעברת אצל עמיתם למקצוע ולהגן עליו בצורה זו או אחרת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org

תודה על תגובתך. 1.רציתי בכל זאת לשאול ביחס לסיטואציה השניה שהזכרתי- אפשרי להסתכל עליה כדבר בסדר?-אם כן איך ניתן לנסות להסביר את דבריו ושאלותיו כדבר בסדר? או שברור שהיה בזה משהו מעוות,הטרדה מינית וכדו'. 2.זה בסדר שאמרתי בטיפול (שמתברר שלא היה כ"כ טיפול...) את מה שהרגשתי באמת או שאפילו אצל מטופלים טובים א"א להגיד באופן ישיר "אני רוצה מישהו עם יותר נסיון מקצועי..." וכיוצ"ב. האם אכן זה דבר בסיסי שמטפל צריך לקבל ולשמור על שלוות נפש בכל מה שיאמר ומותר שהכל יאמר או שזו דרישה של "מעבר"... 3.בעקבות הבקשות החוזרות של המטפל (שלא יודע לטפל) שלי לחזור לטיפול ולהתמודד עם מה שקרה, שזה חלק מהטיפול והחיים וזה שאני עוזבת זה צעד לא נכון לעשות, אני מתחילה לפקפק (ורק בגללו) שאולי סתם הגזמתי באיך שקיבלתי את מה שקרה..מה דעתך??? תודה רבה גלית