יחסים על חוטים

שלום דר רובינשטיין אני וחברי יוצאים מזה כשנה.מערכת היחסים הסתיימה לפני כשבוע לאחר שחברי אמר שאינו יכול לעמוד בלחץ בין סירובם של משפחתו לחיבור ביננו ובין הרצון שלו להיות איתי. אנחנו בני 25 . במהלך הקשר התברר כי משפחתו של חברי ובמיוחד אימו טענו בפניו כי איני המתאימה ורמזו כל הזמן כי מוטב שיסתיים הקשר. חברי טוען כי אינו יכול לראות את משפחתו סובלת לאור אי שביעות רצונם.טענתי היתה כי ריצוי תמורת יחסים טובים אינה עובדת כנוסחה וכי גבולות בין עצמאיותו וניפרדותו ובין הסטטוס שלו כבן צריכים להיות ברורים.עוד טענתי כי הדבר בוודאי משמש שיקוף בזעיר אנפין של הקשר ביננו ויתכן שלמרות הצהרותיו אינו רואה אותו דרך אותם משקפיים שאני רואה. במהלך הקשר הרגשתי כי "אני אוהבת יותר" אולם לא ייחסתי זאת להסתייגות מצידו כי אם לתכונות אופי אישיותיות. חברי שסיים הקשר חושב כי קשר שימשיך הלאה יסב רק צער לאור התפתחותו כאשר ממילא אין הוא מקבל את החותם הסופי מצד הוריו. מה עליי\עלינו לעשות כאובה,אוהבת.

שלום כאובה, לפי תיאורייך, ככל שהפרידה קשה, מוטב שהיא קרתה. חברך אינו בוגר מספיק כדי להיות בן-זוג, וחשוב לו הרבה יותר להיות "ילד טוב" המרצה את משפחתו. חפשי מישהו בוגר בנפשו שהצליח לנתק את חבל הטבור מאימו/משפחתו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org