בעיה חברתית ילדה בת 9

שלום לך מאז כניסתה של בתי לכיתה א' לפני כ-3 שנים באמצע שנה עקב מעבר לבית ספר חדש, צצו בעיות חברתיות שלדאבוני אינן נפתרות עד היום בכתה ד'. היא נכנסה באמצע השנה לכתה מגובשת של מספר חבורויות מגובשות של הבנות (בסה"כ 11 בנות בכתה) ובתי אינה מוצאת את מקומה היות והן לא ממש מאפשרות לה להיטמע ביניהן על אף היותה יוזמת, מציעה, מבקשת וכו'. היא נתקלת במשפטים כמו "אל תרדפי אחרי" או "אני באמצע שיחה פרטית עם חברה אחרת" או "אל תחזיקי לי את היד" ומשפטים בסגנון. מוצאת את עצמה לבד בהפסקות הבאופן עקבי, הולכת לאיבוד, ללא התעניינות של אף אחת מהבנות. עם הבנים התקשורת בגילאים אלה פחות באה לידי ביטוי. זה מאוד מעיב על מצב רוחה כי היא חשה דחויה. בתי ילדה יפה מאוד, מוכשרת, חכמה, עדינה ומנומסת ואיני רואה כל סיבה שהיא תימצא בשוליים. אני מבקשת רעיונות, הצעות, פתרונות כיצד ניתן לעורר התעניינות בה ע"י הבנות ולמרכז את תשומת ליבן בה בצורה שלא תזיק לה. שנה שעברה העלתי הבעיה בפני המחנכת וזו עודדה את אחת הבנות להיות בקרבתה. הדבר הועיל בדיוק ליומיים, שלושה ובזה זה נגמר. כשבתי מזמינה לביתה, עד שכבר מישהי נעתרת, המפגש תמיד כייפי בבית אך בבית הספר הן לא מכירות אותה. הצעתי לה כמה פעמים להביא משחקים ולהציע לשחק עימה בהפסקות - גם זה לא הועיל. יש לציין שבבית ספר הקודם ובגן קודם לכן היו לה חברות בלי סוף והיה לה תמיד טוב חברתית.. תמיד היתה מקובלת ומושכת תשומת לב. אנא מכם עזרו לי. תודה לך אמא

שלום אמא, אני מבין את המצוקה של שתיכן ואעשה משהו שאינני נוהג לעשות והוא קודם כל להצביע על הנזק האפשרי בפתרונות שלך, של בתך ושל המחנכת, מבלי שלמעשה יש לי פתרונות חלופיים להציע. נשמע ששלושתכן מנסות לכפות את חברתה של בתך על חברותיה לכיתה בצורה שכמעט מבטיחה דחייה ולדחייה הזו יש כמובן השלכות שליליות. אין שום צורך ותועלת לפתות את הבנות האחרות ע"י ניסיון לעניין אותן. למען האמת, זו הדרך הכמעט בטוחה להרחיק אותן וגרוע מכך, להפוך את בתך לשעיר-לעזאזל אפשרי בכיתה. אני יודע מה הייתי מציע לאדם מבוגר הנתקל באותה בעיה, תוך הבנה שהרבה יותר קשה להציע זאת לילדה בת 9. לאדם מבוגר הייתי מציע להיות פאסיבי במצב כזה ואני בטוח שבשלב כלשהו מי שהיה מעוניין בו היה פונה אליו. בסה"כ הצורך בשייכות הוא צורך אוניברסאלי וכולם מחפשים חברה בצורה זו או אחרת, למעט מקרים שיש להם ממש טראומה מהעניין. אני הייתי מציע לך ולבתך פשוט להרפות מחברותיה לכיתה ולחשוב מה מעניין אותה ובאיזה תחומים היא חזקה, לנסות לחפש חוג העוסק בכך וללכת לשם כי התכנים מעניינים אותה, בלי ניסיון ליצור קשר עם המשתתפות האחרות (כי עד כה יש לה ניסיון רע בכך), לנסות ליהנות מהפעילות בחוג ואז סביר להניח שעם הזמן, בלי לחץ, מישהי תפנה אליה. כדאי מאוד שהחוג יהיה עם אוריינטאציה לעשייה משותפת כלשהי, אך באמת אני חושב שבתך צריכה לפתח תחביב כלשהו, בראש ובראשונה. מעבר לכך, עד כמה שקל לומר וקשה לבצע: נסי להסיר דאגה מעל לבך, כי את משדרת אותה לבתך - אני אמנם מטפל באנשים בוגרים (מגיל 18 ומעלה), אך רבים מהם היו במצבה של בתך כשהיו בגילה ועוד הרבה שנים אחר כך, אך באיזה שהוא שלב בחיים המצב השתנה. יש כאלה שדווקא הצבא היווה עבורם איזו מסגרת חברתית שבה הם מצאו חברים. בעניין הזה ככל שמפעילים לחץ ומתאמצים המטרה מתרחקת וככל שמרפים, היא מושגת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org