שאלה

שלום ד"ר רובינשטיין רציתי להעלות שאלה ולדעת מה אתה אומר בתור איש מקצוע - לפני כשנה וחצי כשהייתי בצבא הייתי במצב של חרדה ודיכאון קשים מאוד, למרות זאת המשכתי לתפקד.למרות זאת המצב שלי היה יותר טוב מבחינת מודעות ממה שהיה בעבר.אי לכך אמא שלי רצתה שאלך לפסיכולוג והסכמתי ללכת.פניתי לפסיכולוגית ואמרתי לה שהבעיה שלי היא חוסר ביטחון. הייתי בבור ממש עמוק של חרדות ודיכאוןואני יודעת שלא הייתי ולא יכולתי להיות שותפה קומוניקטיבית לטיפול. חששתי מהאבחנה שלה וניסיתי להסתיר את הבעיות האמיתיות שלי. בעצם סיפרתי לה כל מיני סיטואציות מחיי כשהיא יושבת ומהנהנת ומדי פעם שואלת אותי שאלות על אמא, אבא וכו' תוך כדי כך היא התחילה להבין שהבעיה שלי היא יותר עמוקה ושאלה אותי גם על מצבי הרוח שלי ואפילו שאלה אותי פעם אחת שאני בעצם סובלת,נכון?אני בתגובה לא יכולתי לענות לה על אף שאלה יותר עד לסיום הפגישה ופשוט שתקתי ובהיתי באויר. באמת שעשיתי את המיטב שיכולתי באותה תקופה והלוא ניתן להגיד שבן אדם בא לטיפול על מנת למצוא מזור לנפשו ולא חשוב אם זה פסיכולוג או פסיכיאטר אז למה היא לא יכלה פשוט להגיד לי ישירות על מנת באמת לעזור לי ולתת לי את התמורה הטובה ביותר לכסף שלי ופשוט להגיד לי שאני צריכה פסיכיאטר ותרופות ברמות החרדה הנוכחיות והבאמת עצומות ורק לאחר שאתאזן קצת ניתן יהיה להמשיך בטיפול??? הייתי אצלה כעשר פגישות כשהיא כל הזמן מנסה למשוך אותי שאדבר על אבא אמא. היה ברור לשתינו( כך אני חושבת אבל אמור היה להיות לה מאוד ברור בתור פסיכולוגית אפילו סתם אנשים הבינו שעוברים עליי כל מיני דברים לא טובים ) שהמצב יותר קשה ושאני רק מזניחה אותו אם לא אטפל בעצמי באמצעים תרופתיים ויותר מסיביים משיחות בכל אופן למרות שלמה שהיה בינינו אי אפשר אפילו לקרוא שיחות, בגללי אבל כן עשיתי את המיטב שיכולתי. חייתי בגיהינום, אפשר להגיד.הפסקתי את הטיפול לאחר כעשר פגישות ששילמתי עליהן ממטיב כספי והתמורה היתה אפס עגול. כיום אני מרגישה כעס כלפיה - למה היא לא עשתה כל שביכולתה כולל המלצה על הטיפול הבאמת מתאים על מנת לעזור לי?? מה הסיבה????אני מרגישה שאנשים מאכזבים אותי כל פעם , ללא הרף- והנה אפילו היא הפסיכולוגית... סליחה על אורך ההודעה ותודה על תשובתך.

שלום אלמונית, אני רואה את עצמי מנוע מלחוות דעה על אנשי מקצוע אחרים, מה גם שאינני יודע מספיק על מה שקרה בטיפול. עם זאת, מבלי להיכנס לסוגייה האם טיפול תרופתי היה הכרחי במצב בו היית, את מציינת בהחלט לפחות שתי בעיות שטיפול תרופתי לא היה יכול לפתור: אכזבתך הכללית מאנשים והכעס העצום שיש לך כלפי הפסיכולוגית. כעס עצום ועצור הוא מרשם בדוק לדיכאון, שבמקום להפנותו כלפי הפסיכולוגית, למשל, באותה תקופה, ייתכן מאוד שהפנית את התוקפנות שחשת כלפיה נגד עצמך. הפרשנות הזו אינה באה להחליף טיפול תרופתי והטיפול התרופתי אינו יכול להחליף את הפרשנות הזו. אינני סבור שהפסיכולוגית חשבה שטיפול תרופתי חיוני ומנעה אותו ממך, אלא שמאבחונה את מצבך לא עלה צורך הכרחי בטיפול תרופתי. כמו שאת מעלה בתבונה רבה, אנשים מאכזבים אותך ללא הרף, אין "טיפול תרופתי" נגד זה והפסיכולוגית איכזבה אותך כמו יתר האנשים - מה שבאמת חבל הוא שלא היבעת את הכעס והאכזבה אליה באופן חזיתי וישיר בזמן אמת, מה שהיה פותח פתח להבין את קשייך עם עצמך ועם הזולת. טיפול תרופתי היה יכול להקל על התחושות, אך לא על שורשי הבעיה, שעדיין נותרה בלא פתרון, אם אני מבין נכון את פנייתך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין