תחרותיות בין אחים

שלום אני בת 24 ויש לי אח גדול בן 27. האז ומתמיד שררה בינינו תחרות בין אם גלויה או סמויה . אני מרגישה שאחי פגע מאוד במהלך שנות הילדות, פגע בעיקר ע"י זלזול ודחייה אותי בכל פעם שביקשתי ממנו עזרה הוא נהג "לרדת עליי" ודיבר לא יפה . בתגובה גם אני "החזרתי לו" ודיברתי לא יפה , אך זה בא כתגובה, מתוך כאב הפגיעה... במהלך הילדות תמיד נחשבתי לבת המצליחה יותר, עברתי אותו בציונים והשגיי בלטו יותר. אני מניחה שהדבר איים על הערכו העצמית ולכן נהג לפגוע בי כפי שפגע. הוא היה מקלל אותי ומזלזל עד שהייתי בוכה ממש וזה נמשך כך לאורח שנים, בכי וויכוחים וכעס, שנאתי אותו כ"כ שאפילו ייחלתי שימות, שיעלם מחיי. בסופו של דבר החיים נכנסו למשבר התפתחותי, נעצרתי, לא התגייסתי, נכנסתי לדיכאון ונשארתי מאחור. בינתיים אחי השלים צבע ותואר ראשון והתקדם בחיים. כבר עברנו הרבה שינויים עם הזמן, המשפחה כולה, אך זה נושא שלא הצלחתי לפתור עם עצמי עדיין. בכל פעם שאני חושבת להתחיל להעשות משהו אני מרגישה איזה קול פנימי מזלזל בי, מרגישה פאטית. מרגישה שהפסדתי בתחרות ושזה פאטתי לנסות לעשות משהו עם עצמי עכשיו. אני ואחי מצליחים להתקיים יחיו באותו בית בשלום פחות או יותר, משוחחים באופן רשמי וקליל בלבד, בלי "שיחות נפש", כבר הבנו שזה רק מוביל להתפוצצוץ, בעיקר מצדי, כי אני מרגישה שהוא לא מבין או לא רוצה להבין או להודות עד כמה הוא פגע בי במהלך השנים. הוא מבטל הכל בטענה שזה היה ממזמן ושזאת בעיה שלי אם אני ממשיכה להתעסק בזה. אבל הצלקות עדיין נשארו והן מזינות את עצמן, לא מצליחה להשתחרר באמת ממה שהיה, מרגישה שנכשלתי "בתחרות", שיצאתי דפוקה כמו שהוא תמיד נהג לקלל אותי שזאת עדות לפאטתיות שלי ותמיד תלווה אותי. משהו בתוכי רוצה להתנקל בו על ידי זה שאצליח יותר ממנו, אבל אני לא ממש במצב להצליח משהו עכשיו, אני במצב של לשרוד. זה כואב לי, כואב שאני יודעת שאם הוא לא היה מתאמץ כ"כ לזלזל ולדכא אותי אז ההתפתחות שלי הייתה עוברת בצורה יותר חלקה. זה מכעיס, אני מרגישה שנעשה לי עוול ואני לא יודעת איך להשתחרר מזה. התחושה הזאת עולה בכל פעם שאני מנסה לעשות משהו יקדם אותי, כמו ללמוד או לעבוד...... אני מרגישה שכבר אין לי מקום במגרש הזה, שהודחתי בבושת פנים משום שהפסדתי במערכה ואני מרגיש פאטית כשאני מנסה לחזור לעניינים. איך אני מתנתקת כבר מהפגיעה הזאת? איך אוכל לעקור את השפעת היחסים שהיו לי עם אחי מחיי? נמאס שהזכרון המנטלי הזה צץ לו ומדכא אותי שוב ושוב, אני רוצה שאיכשהו זה יצא ממני כבר. שאהיה חופשיה לפעול בעולם בלי התחושה של נחיתות ובפתטיות.

שלום נילית, התגובה שלך נראית לי קיצונית מאוד כתגובה לתחרות בין אחים וכמובן שזה לא משהו שניתן להתמודד איתו בצורה אחראית ומקצועית מעל גבי הפורום. האם טופלת בפסיכותרפיה עקב הדיכאון שלך? נראה לי שהיו גורמים נוספים, חלקם אולי מולדים וחלקם סביבתיים (אולי יחס אוהד יותר של הורייך כלפי אחיך) שגרמו לך להישאר במקום הפגוע הזה מאחיך ולסחוב אותו לכל תחום בחייך הבוגרים. על כל פנים, המלצתי היא לפנות לטיפול פסיכולוגי, אם עוד לא עשית זאת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org