לד"ר רובינשטיין

לד"ר רובינשטיין שלום רב. זאת לא הפעם הראשונה שאני מתיעצת איתך, ואולי אני מתחילה להימאס כבר, אבל לאחרונה עוברים לי כל כך הרבה דברים בראש ואני לא יודעת איך להתמודד איתם. פשוט ניסיתי להביט קדימה אל העתיד ולא היצלחתי לראות כלום, פשוט כלום, אני פשוט לא מצליחה לתפקד בעולם הזה, אני מתחילה לחשוב שאולי הגיעה הזמן פשוט להפסיק? אולי לא נועדתי באמת לחיות, אני לא מתכננת להיתאבד אבל אני גם לא רואה את עצמי ממשיכה לחיות, פעם קראתי באיזה ספר שאם אדם לא יכול לדמיין משהו אז ככל הניראה זה גם לא יקרה, בספר האדם נוסע ברכבת ומנסה לדמיין את התחנות הבאות, כל הספר הוא חוזר על המילה בקרוב, בקרוב, בסוף הוא נהרג בתחנה אשר הוא לא הצליח לדמיין. אני לא יודעת מה עובר לי בראש, הדבר היחיד שאני מצליחה לחשוב עליו, הוא שאולי לחיים באמת אין משמעות, אני יודעת שהחיים עצמם אמורים להיות המשמעות דהיינו הקיום לפני המהות, אבל האבסורד הזה מבלבל ומיאש אותי כמעט פיסית. אני יודעת שאני לא בדיכאון, ואולי כהרגלי אני מגזימה בתגובותי, אבל אני כמעט מתיסרת בימים האחרונים מכל השאלות האלה. תודה רבה, וסליחה על הטירחה בשאלותי הרבות אנה

שלום אנה, אני מתקשה לראות שאלה בדברייך וכמי שחווה כמה וכמה הפתעות נעימות ולא-נעימות בחיים, אני גם מפקפק בהכרח לראות דברים בדימיון כדי שהם יקרו. לדעתי, את כן בדיכאון, שאת מצפה אותו בהגיגים פילוסופיים על משמעות הקיום. מניסיוני ההגיגים הללו פוריים וצלולים יותר אחרי שעוברים טיפול תרופתי ושיחתי נגד דיכאון. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org