חוסר שליטה בכעס...

נושא: חוסר שליטה בכעס מחבר: לי תאריך: 18-09-2002 13:59 שלום ד"ר, אני נשואה מזה כחצי שנה לבעל מקסים, אוהב, תומך ואיכפתי. אך כמו תמיד, בכל סיפור אגדה יש גם רע. יש לו בעיה שבכל פעם שמשהו מעצבן אותו, לרוב בסביבתי, אם זה משהו שהוא מתעצבן עלי ולא תמיד בצדק ובפרופורציה, הוא כועס כאילו נחרב העולם. במשך 3 שנים שאנחנו יחד, היו לו בערך 2-3 התפרצויות זעם של שבירת חפצים, הכאה עצמית, דפיקות חזקות על השולחן וזריקת חפצים, פעם אחת הוא אפילו ירק עליי ושפך עליי מאפרה. אני יודעת ששני הפנים שתיארתי באישיותו נשמעים קיצוניים ביותר וכאילו מדובר בשני אנשים שונים אך ככה הוא ומיד הוא נרגע והופך להיות מלאך משמים. הוא לעולם לא פגע בי פיזית ואני משוכנעת שהוא גם לא מסוגל לעולמים!!!! אני די מתוסכלת והייתי רוצה עצה טובה... אני מעונינת לעזור לו מאוד וביקשתי ממנו לפנות לייעוץ והוא הסכים אך עד עכשיו הוא לא עשה זאת ונדמה לי כי הוא מאוד מתבייש במעשיו. הוא גם סגור מאוד מטבעו. יש בינינו אהבה גדולה ואיני מדברת מתוך תמימות... שנינו אנשים משכילים בעלי תארים ומשפחות מצוינות. אודה לך אם תוכל להשיב לי הפעם ולייעץ יותר לעומק. בתודה מראש, לי. (אני בת 24 והוא בן 31.)

ללי שלום, האם את במקרה אותה לי ששאלה על לוסטרל? יש דבר לא ברור לי בשאלתך, האם בעלך כועס לעתים קרובות כמו שכתבת מכל דבר קטן או האם מדובר על התפרצויות נדירות? יתכן וגם מדובר בשני הדברים ביחד. התפרצויות כאלו נובעות בדרך כלל מתיסכול וכעס עמוקים אשר גולשים החוצה כאשר יש "קש ששובר את גב הגמל". קשה גם לענות האם מדובר על נושא אישי שלו, חוסר ביטחון עצמי, תיסכולים מבית הוריו, טראומות בעבר וכדומה, או שמדובר על היחסים ביניכם, כולל יחסי המין או תיסכולים הקשורים ליחסי מין. את מתארת את בעלך כאדם מופנם ומתקשה להפתח לזרים, לעתים מטפל זר עוזר כי המטפל שומר על הסודיות והוא "אובייקטיבי" ואיש מקצוע. עם זאת את האדם הקרוב אליו ואולי את תוכלי טוב יותר לבדוק מהיכן התסכולים נובעים. מתכנים נפשיים שלו או מהיחסים ביניכם. יש שני כיוונים כפי שכתבתי, החשוב הוא שהתפרצויות וכעס הן תגובות של חוסר אונים ותחושת תסכול ולמעשה הוא מבקש עזרה. לכן גם רגשות האשמה שלו אחר מעשה. מקווה שעזרתי מעט דר' גיורא הידש

שלום ד"ר, ראשית, אינני לי ששאלה על לוסטרל. שנית, כעסו של בעלי בדר"כ פורץ לידי, הוא כביכול מאשים אותי אך מיד כשהוא נרגע הוא יודע כי אינני הסיבה לכך באופן ישיר. זה קורה לעיתים נדירות, כפי שציינתי בערך 4-5 פעמים בשלוש וחצי שנים שאנו יחד. לפעמים אני כועסת חזרה מכיוון שאני לא יכולה להתאפק והעניין רק מחמיר. האם כדאי להתעקש על כך שעליו ללכת לטיפול פסיכולוגי? אני בעצמי סיימתי תואר בפסיכולוגיה ונדמה לי כי זה מלחיץ אותו קצת כשאני מנתחת אותו על כל דבר.... מילה או מבט... הוא מתוסכל מאוד מעבודתו ולעיתים אף מתנצל כי אינו מקדיש לי את מלוא תשומת הלב לה אני ראויה. הוא טרוד מבוקר עד ערב, שוקע במחשבות ולעיתים יש לקרוא בשמו מס' פעמים על מנת שיגיב חזרה. הוא נראה עצוב, שקוע במחשבות של מה יהיה, איך נסתדר מאחר ואיני עובדת(עדיין..) למרות שמצבנו טוב יחסית לשאר בני גילנו-בית חדש, בלי משכנתא, 2 מכוניות גינה ועוד שבוע טיסה לחודש לתיאלנד.. האם זה נשמע כמישהו שעליו לחשוש מהעתיד?! אציין כי הוא עצמאי ומרוויח יפה מאוד למרות שעכשיו נחלש העסק באופן מהיר יחסית. ואיך זה מסתדר עם התוקפנות שלו לפעמים? לא התייחסת לעובדה שהוא זרק מאפרה, ירק עליי, שבר חפצים וההכאה העצמית... איך עליי להתמודד עם כל זה? תודה רבה, לי.