איך משחררים?

פונה מתוך תחושת ייאוש קלה.... הריון ראשון שהתחיל ונגמר מהר... עברתי הריון חוץ רחמי שהסתיים בניתוח להוצאת העוברון הקטנטן וכריתת שחלה. אני כנראה עדיין בהלם מכל התהליך האינטנסיבי שהתחיל ונגמר תוך ימים ספורים. עם זאת, לא יכולה להתעלם מתחושת המחנק. גוש גדול שעומד באמצע בית החזה וכל פעם עולה רק דמעה או שתיים... מרגישה שאני נחנקת כי אני לא מצליחה לבטא את התסכול ואת הכאב על האובדת, כאילו אני עדיין במגננה על הגוף שלי (למרות שאחרי שמוציאים הריון חוץ רחמי הסיכון כבר לא קיים למעט סיכוני הניתוח המינוריים). שאלתי היא כזאת: איך נותנים לרגשות האלה לצאת החוצה? קשה לי עם הכאב הפיזי של הניתוח אבל הוא כאין וכאפס לעומת הכאב הנפשי שלי...

איך משחררים? אני דבר ראשון דיברתי עם חברות. לא התביישתי וצלצלתי כשהייתי זקוקה לתמיכה, ודיברתי, ודיברתי... הקפדתי להיות מוקפת בחברים טובים. אל תשמרי את זה לעצמך. אחרי תקופה כשהרגשתי שזה מתאים חזרתי לטיפול (הייתי עוד לפני בטיפול שמאוד עזר לי). יש המון סוגי טיפולים ואת צריכה ללכת למה שמתאים לך. אני בחרתי בטיפול פסיכולוגי (זה גם המקצוע שלי...) אבל יש שימצאו שמתאים להם יותר טיפול בהידרותרפיה (לי זה מרגיש עוצמתי מדי אפילו), טיפול באומנות, בביבליותרפיה וכו'. עוד אפשרות היא לכתוב אבל אני מוצאת שזה מעלה בי צער כל כך גדול שאני מעדיפה להימנע. יש גם קבוצות בפייס ובטח גם קבוצות תמיכה אם זה משהו שאת מתחברת אליו. ומילה אחת לעידוד בכל זאת - גיסתי עברה גם כן היריון חוץ רחמי וקשירת חצוצרה אחת. מאז נולדו לה עוד 4 ילדים, בריאים ושלמים.

דולפי חיקרה. צר לי לקרוא מה שעברת. נשמע באמת מאוד אינטנסיבי ומהיר מבחינה פיסית,והמחנק שלך מתאר בצורה ככ טבעית לדעתי את הנפש שמנסה לעכל מה שקרה ואיך שהכל הסתיים. אין תשובה אחת נכונה לדרך שבה אפשר להתמודד ולהקל על הכאב והרגשות. השאלה היא האם יש משהו שאת מכירה מהעבר שעזר לך להתמודד? דרך שאת יותר מתחברת אליה. אם יש מישהו קרוב לדבר איתו, חברה טובה, ציור, ועוד דברים שמתאימים לך. תמיד אפשר לפנות לאיש מקצוע.תני לעצמך לתהליך זמן ומקום. חיבוק גדול רינת