עצב גדול

רוצה לשתף, אולי זה קצת יעזור לכאב הגדול. 3 ימים אחרי הפלה טבעית. שהרגישה הכי לא טבעית בעולם. חוויה טראומטית וכואבת. יש לי בבית ילד מקסים ונהדר בן שנה ושמונה חודשים. הוא באמת האור שלי והשמחה שלי. אז למה אני מרגישה שאין לי סבלנות לבכי שלו עכשיו? אני מרגישה נורא עם זה. איזו מן אמא אני? לפני כמעט שלוש שנים איבדתי תאומות בלידה מוקדמת. חוויה טראומטית וקשה . כשנה לאחר מכן ילדתי את בני. הזמן באמת עשה את שלו. האבל דהה ושמחת החיים שבה אלי. מעולם לא שכחתי את החוויה ואת הבנות אבל אין ספק שהכאב נעשה עמום יותר ולא מלווה אותי אותי ברמה יומיומית. נכנסתי שוב להריון שמתחילתו הרגשתי לא טוב. בשבוע 10 התחילו לי שלשולים והקאות ולא הצלחתי להתאושש. לאחר חמישה ימים החל דימום. באותו היום עוד עשיתי פעמיים אולטרסאונד והכל היה תקין. ראיתי את העובר שלי חי וזז. בערב התחילו צירים כואבים שבסופם ממש הרגשתי את ההפלה. כל האירוע הזה מהווה עבורי טראומה גדולה. הכאב של הצירים, הדימום המאסיבי, הכניסה הדחופה לחדר ניתוח לביצוע גרידה, האשפוז שלאחר מכן. אני מתקשה להתאושש. העצב גדול, פלאשבקים , אני חסרת סבלנות לסובבים אותי והכי כואב לי - כלפי הבן שלי. בנוסף אני מלאת חרדות - כלפי מצבי הבריאותי, כלפי בריאותו של בני לגבי הריון עתידי. אני אדם חרדתי מטבעי ונוטלת ציפרלקס. האם אלו תחושות נורמליות?

הי יעל בוודאי שהתחושות שלך נורמליות . חוויות האובדן שאת מתארת גם בעבר וגם האובדן האחרון נשמעות קשות פיזית ונפשית. החרדות, העצב, הפלאשבקים, הם דרכה של הנפש להתמודד עם כל מה שעבר עליה. האם את נמצאת גם בטיפול שיחתי כלשהו? חיבוק גדול רינת