לידה שקטה

אחרי יותר משנה של ניסיונות להרות סופסוף נכנסתי להריון. ההריון התחיל בדימומים ואח"כ גם גילו שיש לי המטומה די גדולה (היפרדות קרומים ככל הנראה בין השיליה לרחם). בהמשך ההמטומה נספגה ופסקו הדימומים. כבר חשבתי לעצמי שהנה הכל עבר ואני כבר בשבוע 24 (חודש שישי). ואז אני קמה בבוקר, כולי רטובה. ירידת מים בשבוע 24. הגעתי למיון... בהתחלה לא חשבו שזה זה ואפילו שחררו אותי הביתה. ואז כשזה המשיך חזרתי למיון וראו שבזה אכן מדובר. ואז התחילו לדבר איתי על הסיכונים שבלידה כה מוקדמת... שיתוק מוחין, עיוורון, חרשות, בעיות נשימה קשות וכו וכו. הציעו לי לפנות לועדה להפסקת הריון. בגלל שהיה חג ואין ועדה בזמן הזה הצלחתי לסחוב 6 ימים עם צוואר סגור ובלי התפתחות של צירים. בהתחלה הועדה לא רצתה לאשר את הפסקת ההריון בגלל שהצלחתי למשוך אבל אני כבר כל כך פחדתי ללדת ילד חולה שהחלטתי לשכנע אותם להפסיק את ההריון בכל זאת. לבסוף הם הבינו אותי ואישרו את ההפסקה. אמרתי להם שאני לא רוצה לתת לילד לסבול ולדעת שיכולתי לעשות משהו כדי למנוע את זה. שיש לי ילד בריא בבית ושהוא לא צריך לסבול, שיהיה לי קשה לגדל ילד עם צרכים מיוחדים ושזה יכול להרוס לנו את המשפחה ושיש לי חלומות לגביי המשפחה שתהיה לי ואני רוצה משפחה מושלמת כמו של כולם. לבסוף הם החליטו לאשר לי ואמרו שיש סיכוי גדול שאני עושה את ההחלטה הנכונה. הפרוצדורה הייתה קשה מנשוא. המתה של העובר בתוך הרחם ואז לידה רגילה (עם צירים, אפידורל, דחיפות) ועכשיו אני עם לב שבור... חוששת שעשיתי טעות שלעולם לא אוכל לתקן. שאולי וויתרתי מהר מידי ויכולתי למשוך... שלעולם לא אצליח להתגבר על מה שקרה. ועוד לדעת שהבחירה הייתה שלי. איך אוכל אי פעם להתגבר על הכאב?

הי רונית. קודם כל אני שולחת לך חיבוק גדול. קראתי את סיפורך והדילמה והבחירה והסיטואציה הבלתי אפשרית הזו. כואבת ובלתי אפשרית. מה שעולה בבירור מתוך מה שתארת היא האמהות שלך , האמהות והאחריות והאהבה שלך לילד שבבית וגם לילד שיכל להגיע לעולם לחיים של סבל.אמהות אמיצה בצורה בלתי רגילה .נשמע שעשית מעל ומעבר למה שאפשר ושקלת את הדברים בצורה הנכונה והטובה לך ולמשפחתך גם ברגעים הקשים שעברו עלייך. הילד הבא שיגיע יזכה בך כאמא גם הוא. שוב, שולחת חיבוק גדול. מזמינה אותך להמשיך לכתוב לנו איך את. רינת

רונית היקרה, אף על פי שאיננו מכירות אני כל כך מבינה אותך ומזדהה עם כאבכם. אני חושבת שעשית החלטה שמצאת לנכון עבורך ועבור משפחתך והמצב הזה נכפה עליך מבלי שציפית לו. גם אצלי המים ירדו בשבוע 20 והבנתי שאין סיכוי שהתינוק יתפתח טוב. קראתי שמרגע ירידת מים , בממוצע ההריון ממשיך אולי שבועיים ועדיין זה מוקדם והסיכויים ללידת ילד בריא קטנים מאוד. מאחלת לך ולי שנתגבר על הכאב הזה הכל כך עמוק ושבעתיד יהיו בשורות טובות אחרות