קוליטיס ותסכול מה לעשות?

שלום:} הובחנתי עם קוליטיס קל מאוד 10 ס''מ (פרוקטיטיס) לפני כשנה שמתבטא רק בדימומים,ללא כל תסמין נוסף,עם הרגשה טובה מאוד,כל יציאה הייתה מלווה בדם,לוקחת בגרגירים 3 גרם רפסאל ועדיין היה דימום אז הרופאה המליצה לי לקחת יחד עם זה נרות 1 גרם,הטיפול בנרות עוזר מאוד וכמעט ואין דימומים בכלל,אבל מידי פעם יש מעט כשאני מתאמצת,אני שואלת את כל זה כיוון שאני רוצה להכנס להריון שהמחלה בהפוגה מלאה ולא לקחת סיכונים,יכול להיות שהמחלה כרגע בהפוגה?ישנם מקרים שיש קצת דימום והיא בהפוגה? אם כשנה שלמה ככה וכביכול פעילה בגלל זה מה הפתרון להגיע להפוגה מלאה? איך אדע שאני בהפוגה או בהתקלחות לאור המצב שלי? מתסכל..אשמח למענה

יכול רק לשתף אותך מניסיוני האישי והלא מיקצועי לאחר עשר שנות סבל מהקוליטיס, שגם התחילה כפרוקטיטיס, ואני בטוח שתקבלי בקרוב מענה מיקצועי ממומחית הפורום. הסימפטומים של הקוליטיס או הפרוקטיטיס עולים ויורדים על פי ניסיוני האישי בדיוק מושלם על פי המצב הנפשי כמו השעון השוייצרי המדוייק בעולם. מה מתחולל שם בגוף שגורם לתגובה דלקתית ברגע שאנו נכנסים למצב חרדתי איש אינו יודע וגם סביר להניח שלא ידעו לעולם. את רוצה שהפרוקטיטיס תסתלק מגופך עכשיו וברגע זה. אבל לקוליטיס יש את החוקים שלה. וככל שתרצי שהיא תעלם מגופך, ותלחצי מזה שהיא לא עושה כמבוקשך, כך הוא תשאר יותר זמן והסימפטומים שלה ילכו והתגברו. אם תחיי את חייך ותעשי את תוכניותיך בלי בכלל להתייחס או להתרגש מכל טיפת דם שתראי, הקוליטיס לא תהיה שם. נשמע לך כמו מדע בדיוני, כך גם אני חשבתי עד שגיליתי את האמת. אם דרך זאת אינה מקובלת עליך אז את צריכה לנסות לטפל בבעיה בדרך המקובלת שיש לרפואה להציע. ממליץ בכל מקרה לקרוא את 36 שעות מאימורן. סיפורו האישי של חולה קוליטיס.