לאיילת גול

איילת,תודה על ההתייחסות.אכן יש בי חלק מאוד גדול כרגע שרוצה לחדול.אבל כפי שכתבתי בהמשך,החלטתי לא לוותר וחזרתי לטיפול. את המשלשלים אני לוקחת כבר שנים.מן קוקטייל של כמה כדורים(אבל לא אכתוב את שמם כאן כדי לא לעורר טריגר או רעיונות אצל מי מהבנות כאן) אבל צדקת לגביי הכמות.נהגתי לקחת את הכמות הזאת כל יום בלי קשר ישיר לכמה אכלתי,פשוט מן צורך להתרוקן מכל מה שמכביד עליי,חונק אותי מבפנים...מן הענשה עצמית שכזאת. אבל היום אני לוקחת פעם בשבוע לערך ומינון הרבה יותר נמוך.רק שבתקופות קשות אני חוזרת לשם,למקום המוכר אבל ההרסני..אני יודעת את כל זה,אבל התיעוב העצמי שלי משאיר אותי עדיין שם. אז תודה על הרצון לעזור.שירלי.

רציתי לציין שביני לבין הפסיכולוגית יש כימיה מדהימה,ואולי זה מה שהפחיד אותי כ"כ.תחושת התלות,ההזדקקות נוגעות במקומות לא פשוטים בעצמי ובעברי.המחשבה על להפסיק היתה פועל יוצא שברגע שפתחתי את הדברים שהומתו בעבר כדי לשרוד,זה גרם לרגרסיה במצבי הפיזי ובהחמרת הפרעת האכילה שלי.אז הטיפול הוא אכן יעיל ונכון,אבל מפחדת למות עד שיגיע לסופו.וכרגע זאת התחושה.תחושה שאני תלויה על הקצה וכל תזוזה לא נכונה בכיון מסוים יכולה להיות מסוכנת.

הי שירלי, תודה על הדברים. מעולה שהפחתת במשלשלים, גם משום שבעתיד (הקרוב) תיהי אחרי זה, ותירצי שיהיו לך יציאות כמו בן אדם נורמלי, תגלי מעי עצל, ועצירות נוראית. אז כל הכבוד. אני שמחה שעם הפסיכולוגית יש חיבור, ותזכרי, זה שאת משלמת לה לא אומר שהיא לא מעריכה ותופסת ממך, להיפך, בן אדם שבא לבעל מקצוע, הוא בא במטרה לעזור לעצמו, יש מודעות, יש כוונה, זה אומר שאת רואה עתיד טוב יותר. ואת לא תמותי עד שהטיפול יתפוס, כל טיפול הוא הדרגתי, ואין חוקיות לדברים, אבל תזכרי שלך יש את הכוח לשלוט על החיים שלך, אין לך תלות בפסיכולוגית ולא באף אחד, הדבר היחיד שכרגע את אולי מכורה לו זה האוכל - ה"סם", שלא תחליפי את ההתמכרות הזאת בהתמכרות לפסיכולוגית או כל דבר אחר, אלא להיפטר בכלל מהרגל התמכרות, אובססיביות. את יכולה ואת תיהיה חזקה ותיפטרי מהדבר הזה... שלך איילת

שירלי, אם אני הייתי אומרת לך שאת הורגת אותי בשתיקה שלך? אולי הורגת את עצמך אך קוברת אותי איתך, השתיקה היא הנוראית מכל, קשר השתיקה אליו הורגלתי, חוסר היכולת לנתק אותה, בעיקר מפחד שלא יהיו בפי הוכחות. גם אני חולה, גם אני מופרעת אכילה, וגם אני כל טריגר ריגשי עפה בטיסה ישירה לשם, מדממת ומבקשת לחדול, גם אצלי המוות יכול להיות רק עוד כדור ודי. אני נחנקת מחוסר התקשורת ומחוסר הכנות, מבינה את הכאב והפחד להיות חשופה, מבינה ומזדהה, מצד אחר מרגישה כ"כ קטנה ולא נחוצה, למה אני עם כל המורכבות ועם כל הקושי יכולה ואת לא? למה את לא יכולה ואני כן יכולה? וגם לי קשה שתדעי וגם לי זה לא ברור מאילו, למה אני צריכה להרגיש נחותה ממך כאן? לי מותר להודות בחולשות הכי מביישות שלי ואת לא? למה? כ"כ קשה לי להיות כנה, למה רק אני? למה למה למה תגידי לי למה? אני יכולה למות מזה שתדעי, אין לי לאיפה להוציא את זה אין לי ואני גומרת על עצמי, אני מתה מפחד מהמקום הזה וכרגע זה המקום שאני הכי זקוקה לו, אלחוש של כל התחושות וכל הפחדים כל הכאבים וכל האכזבות, אלחוש ואני לא רוצה אני נשבעת לך שאני לא רוצה

אני לא מבינה למה את מתכוונת.ניסיתי לחשוב האם אנחנו מכירות,אבל לא נראה לי.אין לי חברות שיודעות על מחלתי,ואין לי חברות שחולות בהפרעת אכילה(או שאני מודעת אליה). מצטערת אם תשובתי זאת מאכזבת אותך,אבל אין לי דרך לעזור לך בזה. רק רוצה להגיד לך ששום דבר ואף אחד לא שווה שתהרגי את עצמך בשבילו.ואם מישהי גורמת לך לחוש כך,נתקי את הקשר איתה. מקווה שתמצאי את הכוחות לצאת מהמקום החשוך הזה,כפי שאני מקווה גם עבורי. שירלי.