פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
לילה טוב בני בן שבע ושלושה חודשים. לאחרונה התחיל לפחד מהחושך,לפחד ממכשפות,מפחד שמישהו יכנס הביתה ויקח אותו ועוד. רוב מוחלט של הפחדים קורה בהליכה לישון אבל לעיתים הוא גם קם בלילה מתוך שינה ולא רוצה להיות לבד-רואה מכשפה בחדר,רואה מפלצת בתקרה ועוד. בשעות הערב לא אוהב להישאר לבד בחדר ןפותח את האורות. דיברתי איתו והוא טוען שסיפרו להם בבית הספר על המכשפה באבא יגה ושהוא רואה אותה. זה הפך להיות מטרד אמיתי.רוצה שישבו איתו עד שנרדם ולעיתים קורא לנו בלילה או בא אלינו לחדר. האם זה נורמלי?מה לעשות? תודה רבה מראש.
שלום מלי, פחדים וחרדות הם חלק מחייו של כל ילד כמעט, והם משקפים את ההתפתחות הקוגניטיבית שלו, במיוחד את היכולת לחשיבה לא רק על ה"כאן ועכשיו", אלא גם על מה שיתכן. פחד ממפלצות הם עניין נורמטיבי, והתייחסנו לזה לא פעם כאן בפורום. ממליצה לך להיעזר במילות החיפוש ולקרוא כמה מהן. נראה שכרגע הילד שלך חווה איזו הצפה והתגברות של החרדה, עד כדי התרופפות רגעית של תפיסת המציאות. בעיני, חשוב לעשות הכל כדי להקל עליו, ולכן המלצתי היא להגיע להתייעצות עם גורם טיפולי המתמחה בילדים , ולפעול בעצתו. הוא יוכל להתערב הן דרך הילד עצמו והן דרככם, באמצעות הדרכת הורים. בטיפול ילדך יוכל לעבד את רגשותיו (פחד, כעס, תסכול) במרחב בטוח, ולקבל כלים שיסייעו לו לפתח עמידות ונחישות מול מצבי החרדה שהוא חווה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
ביתי בת 5 ו10 חודשים, היסטרית מאוד לגבי היגיינה, כאשר היא מנוזלת, היא רצה לשטוף ידיים אחרי כל קינוח , לפני שינה חייבת להתקלח , בעקרון עודדתי אותה ואני מחנכת לנקיון אך אין היסטריה בבית סביב הנושא. היא ממש מוטרדת מחיידקים ואני מנסה להסביר לה שלא צריך כל פעם לשטוף ידיים אחרי קינוח האף, אז היא מסכימה איתי להשתמש במגבון. איך אפשר להוריד לה את חרדת החיידקים והסטריליות?
שלום יעל, ביתך כבר גדולה מספיק בשביל שתוכלי לא רק לחנך אותה לניקיון ולהרגלים, אלא גם אלא גם ללמד אותה כמה חוקים ועובדות, תוספת ללימודי מדעים..:). למשל אילו סוגי חיידקים קיימים, אילו מהם מזיקים ואילו פחות, היכן הם חיים וכיוב', כל זאת כדי שתוכל ללמוד מתי חשוב להתנקות ולנקות, עד כמה, ומתי פחות נורא... ייתכן שתצטרכי בעצמך לעשות עבודת הכנה קטנה, אבל לפי התיאור שלך, הסברים כאלה בהחלט יספיקו בשביל שביתך תוכל לשנות את התנהגותה. בנוסף ממליצה בכל זאת לשים לב למסרים סמויים העוברים בבית סביב היגיינה וניקיון. פעמים רבות המסרים עוברים מבלי שאנחנו אפילו מודעים לכך, ולכן כדאי לחדד את תשומת הלב גם לזה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום, הילד יהיה בן 8 במאי. עד לפני ימים ספורים מעולם לא היו לו פחדים מיוחדים, או סיוטי לילה. לפני כמה ימים קראנו על אוכלי אדם בספר די פופולרי (ג'קסון פרסי). קראנוט יחד ומאז יש לו פחדים, כנראה תמונות שמרצדות מול העיניים)בעיקר לבד ובעיקר בערב. אם הוא קורא ספר אחר ש"תופס אותו" זה מסיח את דעתו לחלוטין (קל וחומר משחקים ב IPAD וכיו"ב :) ). חשוב להדגיש שלא רק שלא היו לו פחדים מיוחדים, הוא קורא ספרים עם מפלצות כמו השרביט והחרב, או ספרי מתח כמו דנידין, מנהרת הזמן וכיוצא בזה. אני לא יודע אם זה קשור, אבל מכלבים כן יש לו פחד "מעל הממוצע". תודה
שלום ינון, אני מציעה שתתחיל בלדבר איתו על הפחד החדש הזה- להתעניין ולהסתקרן בחוויה שלו - ממה פוחד, מה באמת רואה לנגד עיניו, מתי חושב על זה, כמה חושב על זה, כיצד עוזר לעצמו, האם זה עולה ביום או רק בלילה, האם זה קשור רק לספר הזה או לעוד דברים שראה/חווה. ההתענינות הזו תעזור לך להבין אותו טוב יותר ולהבין את הפחד הזה טוב יותר, ואולי כך תצליח לחשוב על דרכים ספציפיות ויצירתיות לעזור לו. כמו כן לפעמים לדבר את הפחד, להבדיל מרק להשאיר אותו בראש, מסייע "לשחרר" קצת ויכול ליצור הקלה מסוימת. אם תרצה אתה מוזמן לשתף בכל מה שעלה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
יש לי ילד בן 10 מפחד מכול דבר.לא רוצה לישון לבד,לא רוצה לקנס לבד הביתה,תמיד שהיו איתו מישהו בבית תמיד ישן איתנו כבר לא יודעת מה לעשות. כול זמן ילד בפחדים
שלום נינה, אם הילד כל הזמן בפחדים כפי שאת מתארת, כדאי מאוד לפנות בהקדם להתייעצות וטיפול אצל פסיכולוג/ית קלינית של ילדים או מטפל רגשי אחר המתמחה בטיפול בילדים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום, בני ילד רגיש, ואם מעליבים אותו או מעירים לו, גם אם הוא לא ממש נעלב, מיד נקוות דמעות בעיניו מה שמביך אותו מאוד. אשמח לשמוע על פתרונות. תודה מראש
שלום, אנא נסחי בדיוק ובפירוט רב יותר את איך את רואה את הבעיה ולאיזה מצב את מבקשת פתרונות. רגישות בפני עצמה איננה בעיה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
תודה רבה מאוד ירדן על תגובתך. הבעיה היא שהוא מובך מאוד מאוד. תהיתי האם ישנם "תרגילים" שהוא יכול לעשות כשברגע האמת מישהו מעליב אותו או פוגע בו (ולא מדובר על משהו חמור בכלל, כזה שהוא בעצמו ישכח אחרי דקה), הוא יוכל לבצע על מנת למנוע את הופעת הדמעות בעיניו. אולי יש משהו שהוא יכול לעשות תוך כדי, או באופן קבע בבית. הבעיה שהתלמידים חושבים שהוא פגיע ברמות לא פרופורציוניות מה שלא ממש נכון.
שלום לך, תשמעי...דמעות לא נקוות סתם כך.... אני מציעה בכל זאת לבדוק מה עובר על בנך, ולתחושתי שיחות עם פסיכולוג/ית יוכלו לסייע לו לעבד את רגשותיו, להבין אותם, לחלוק אותם, לדבר אותם וכל הדברים הטובים שקורים בטיפול...זה בעצם מה שיעזור לו לבנות חוסן נפשי אמיתי, ולא חוסן מדומה שמושג באמצעות התנתקויות כאלה ואחרות - מרגשות, מהמציאות וכיוב'. לפתח סוגי ניתוק כפי שאת מציעה, הוא פיתרון מאוד לא רצוי שבטווח הארוך מזיק מאוד לאיכות החיים, ובד"כ מתפתח רק במצבים טראומטים. ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום, בני בן הארבע גמול כמעט שנה ועושה פיפי בשירותים אך קקי הוא מסרב ללכת לשירותים ומתחבא ועושה את צרכיו ואז יוצא מהמחבוא. הוא רואה שאנחנו (ההורים) כבר מתעצבנים ואנחנו עושים איתו אינספור של שיחות ומנסים דרכים שונות ושום דבר אינו עוזר. מה עוד ניתן לעשות? תודה מראש על תשובתך ..
שלום סיוון, לתחושתי ההתנהגות של בנכם קשורה לקשר שלו איתכם וכמובן לאופן שבו אתם ההורים מגיבים להתנהגותו. על מנת לייעץ לכם, יש צורך בהבנה מדוקדקת של האופן בו אתם מתנהלים מולו, בעניין הזה ובכלל, ורק אז אפשר יהיה להדריך אתכם ו"לתקן" טעויות. ממליצה על מספר פגישות הדרכת הורים לשם כך. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום, בתי בת 4, נכנסה השנה לגן חדש במקום מגורים חדש. בשיחה עם הגננת עלתה סוגיה שאני לא יודעת כיצד להתמודד איתה. הילדה כל הזמן מרוצה בגן. מחייכת חיוך ביישני ואף פעם לא מתוסכלת. לא בוכה, לא מתלוננת, לא רבה עם חברים, לא מבקשת כלום. כביכול ילדה מושלמת אבל מרגיש כאילו היא שומרת הכל בפנים ולא באמת מרגישה פתוחה ומשוחררת בגן. בבית כמובן מתנהגת שונה ומרשה לעצמה לשחרר, לבכות ולכעוס (ולזה אנחנו כמובן נותנים מקום). איך ניתן לעזור לה להשתחרר? לא מצפה שתהיה מסמר הגן ותשתתף בהתהלהבות בכל המפגשים אבל לפחות שתרגיש בטוחה במעשים וברגשות שלה. תודה
שלום תמרה, מכיוון שמה שתיארת מתרחש רק בגן, נכון יהיה לשוחח על העניין בפרוטרוט עם הגננת בכדי להבין כיצד היא מבינה את ההתנהגות של ביתך. במצבים כאלה לא די בדיווח ותיאור כללי, אלא ירידה לפרטים והבנה של העומד מאחורי ההתנהגות שלה. במידה והגננת מודאגת ואינה יודעת כיצד להתייחס להתנהגות של ביתך(שכן לו באמת חשבה שהיא רק מרוצה בגן, לא הייתה מעלה זאת בפנייך), כדאי לבקש שיחה משותפת עם הפסיכולוג של הגן, ומומלץ לאחר תצפית על ביתך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
לא ייתכן שמדובר בחוסר ביטחון?! אולי צריך להעצים את הילדה כמו שכתוב במאמרים כדוגמת זה - http://www.noony.co.il/להעצים-את-הילד-דרכים-ושיטות-להעצמת-ילד/
שלום שירן, תמיד טוב "להעצים את הילד", כשם שטוב לעודד אותו, לשתף אותו לבלות איתו זמן וכיוב', אולם לטעמי לפחות, האמירה הזו היא מאוד כללית ולא בהכרח עונה על צרכים אינדיבידואלים. בשאלה מתוארת התנהגות המתרחשת, לדברי האם לפחות, אך ורק בגן, ולכן חשוב שהבדיקה המדוקדקת, ההבנה והפקת הלקחים יעשו על ידי צוות הגן בשיתוף עם ההורים, על מנת להתחיל תהליך התערבות משותף שמטרתו סיוע לילדה בתוך הסביבה בה מתקשה לבטא את עצמה, בזמן אמת, תוך תמיכה של ההורים בתהליך. האם (או את) שואלים כיצד ניתן לעזור לה, וזה בדיוק הנושא עליו חשוב לחשוב ביחד עם הצוות הפדגוגי של הגן - בהתייחס לילדה הספציפית ולאופן המסוים בו הקושי בא לידי ביטוי כל זאת בתוך הסביבה הספציפית של הגן על כל דרישותיו, נוהגיו ואנשי הצוות שבו. לעיתים בעקבות תהליכים מעין אלו, ההורים יכולים בעצמם להפוך מודעים יותר למסרים שונים, ישירים או סמויים המועברים לילד סביב בקשות, צרכים, ציפיות, כך שבמקביל עשוי להתרחש גם שינוי בסביבה הביתית. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום, אני מקווה שתוכלו לענות לי על השאלה (או להפנות אותי למקום אחר אם לא): אני אמא לתינוק ראשון בן 5.5 חודשים. לאחרונה התחיל להתהפך מהגב לבטן ולהכניס מכל הבא ליד לפה אף יותר ממקודם. הוא מגיע למצב של תסכול מאוד גדול כאשר אינו מצליח להכניס לפה את הצעצועים בדיוק בצורה שבה הוא רוצה. זה קורה כל פעם שמשחק ומאוד מהר, לפעמים תוך דקה מרגע שהתחיל. הוא בוכה וצועק וממש "זורק" את עצמו. אני לא יודעת איפה עובר הקו הדק בין תמיכה ומתן עזרה לבין מתן עצמאות, כלומר כמה ומתי לעזור לו ולנחם אותו ולהסתכן בכך שלא יתקדם בכוחות עצמו, וכמה ומתי לתת לו להתמודד בעצמו... תודה רבה מראש :)
שלום, את צודקת בכך שמידה של תסכול היא טובה על מנת להתפתח ולהתקדם, אבל כאן מילת המפתח - מידה. על פי תיאורך זה נשמע שכדאי לך להתערב ולסייע לבנך להשיג את מבוקשו, ולא לחכות שיגיע לרמה גבוהה של תסכול ואף ייאוש. בגילאים האלה כדאי להתייחס לכל פעולה כמורכבת מחלקיקים רבים של תתי פעולות. אם הוא רוצה להכניס חפץ לפה למשל, הוא צריך קודם לזהות אותו בעזרת עיניו, לאחר מכן להתקדם לעברו, להושיט יד, לפתוח את אגרופיו, לכוון לחפץ ולהצליח לאחוז בו, לקרב את החפץ לפיו ולאחר מכן לסובב אותו באופן שיצליח להיכנס לפה. יש כאן המון שלבים! וזיכרי כי כל היכולות של בנך כרגע מאוד מוגבלות. לפי התיאור שנתת, בנך מצליח לעבור כברת דרך ארוכה מאוד בדרך למטרתו בכוחות עצמו, ואת בהחלט יכולה לעזור לו בשלבים האחרונים (וגם לפני..). כמו כן תיאוריות רבות בפסיכולוגיה גורסות כי בשלבים המוקדמים לא קיימת יישות פסיכולוגית שנקראת תינוק, אלא רק הדיאדה תינוק-אם. במובן הזה חשוב ואף רצוי שהוא יוכל להרגיש אותך כשלוחה שלו, וככל שתסייעי לו להשיג את מבוקשו, ולא להגיע למצבי תסכול גבוהים, כך הוא יוכל לבנות תחושת מסוגלות מאחר וייחס את ההישגים, גם אם הושגו בעזרתך, לעצמו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום רב, בתי בת ה 5 וקצת עתידה לעלות בשנה הבאה לכיתה א'. בגן כבר מכינים את הילדים ומשוחחים עמם על כך. בתי מאוד בוגרת לגילה, מודעת מאוד לסביבה ורגישה לסובבים אותה, בעלת יכולת הבעה עצמית מופלאה. עד לעת האחרונה היתה ילדה מאושרת, חברותית וסקרנית אם כי תמיד היתה רגישה מאוד. לאחרונה היא מתעוררת בלילות ואומרת שיש לה חלומות מפחידים. עם זה אנחנו מתמודדים ויודעים שזה טבעי ורגיל לגילה, אך בשבועיים האחרונים היא מתחילה לבכות כך לפתע באמצע היום (בכי שקט, כמו של אדם מבוגר) ואומרת שהמחשבות הרעות באות אליה שוב. אפילו כשיש אצלה חברה היא פתאום מתכרבלת במיטה ובוכה ולא רוצה לשחק. אני נוטה להאמין שהלחץ בשל העליה לכיתה א' משפיע אך לא בטוחה שזו הסיבה היחידה, וגם אם כן, אני לא בטוחה איך להתייחס. אני זוכרת את עצמי כילדה נוטה למצבי רוח כאלה ואת הורי המפטירים בזלזול "היא רק רוצה תשומת לב" ואכן שיוועתי ליחס. מחד אני לא רוצה לחזור על הטעות האומללה של הורי אך מאידח אני לא רוצה "לטפח את המפלצת" בכך שאתן יחס עודף ואעטוף אותה יותר מדי בכל פעם שהיא מצוברחת. אשמח לעיצה מקצועית תודה :)
שלום מיכל, אל תחששי מ"טיפוח מפלצת" מאחר והמפלצת היחידה כאן היא המצוקה של ביתך, וביתך זקוקה לעזרתך כדי להתמודד איתה. לכן חשוב מאוד שתתייחסי למצוקתה בכל דרך אפשרית. המשיכי להתעניין בה, לחשוב עליה, לבדוק ולבחון מנין נובעת מצוקתה. דברי איתה, בקשי ממנה לתאר את חלומותיה בפירוט ולימדי ככל הניתן על מקור מצוקתה כדי לפעול בהתאם על מנת להקל עליה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
אני חד הורית בת 47. יש לי תאומות בנות 11. עם אחת מהתאומות יש לי קשיים . היא מרבה לכעוס ולריב עם אחותה. מתחצפת אלי ובימים האחרונים היא משתמשת במילים אלימות ומאיימות כלפי אחותה וכלפי. היא נמצאת בטיפול פסיכולוגי כבר 4 פגישות. יתכן שיש החמרה כשמתחילים טיפול ?
שלום רחל, אכן תיתכן רגרסיה מסוימת, אולם מאחר והיא בטיפול, אני מציעה לך לבקש פגישות הדרכת הורים ולהפנות את השאלות/תהיות/חששות שלך למטפלת. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום יש לי שני ילדים בת 12 ובן 11 אני נכה וקשה לי פיזית בקניונים רכשתי לאחרונה קלנועית שעלתה לי המון כסף בכדי שאוכל להתנייד הילד לא מוכן לטייל אתי בקניון שאני על הקלנועית הוא פוחד שיראו אותו החברים לכיתה אותו דבר לגבי קביים הילדה לאומתו אומרת שלא מפריע לה ושמקבלת אותי כמו שאני איך להגיב? בתודה מראש
שלום דפנה, את יודעת, בגיל הזה ילדים יכולים לפתח בושה מהוריהם, גם אם הוריהם כוכבים בערוץ הילדים. זהו שלב טבעי, שאמנם לא מתבטא באותו האופן אצל כל הילדים, אבל בהחלט קיים שם בצורה כזו או אחרת. אני מניחה שהפגיעה בך היא חזקה יותר, לאור המגבלה הפיסית, אבל לא הייתי מייחסת את זה למי שאת אלא באמת לשלב הזה בו ילדים מתביישים בהוריהם. במצבים כאלה, אין מנוס מאשר לקבל ולהבין את הרגשות של הילד - במקרה זה מבוכה. מציעה אפילו לומר לו את זה. ומאידך, את מה שיש, לא תמיד אפשר לשנות, וגם את זה הוא יצטרך להבין. הוא לא חייב לצאת לבלות איתך אם אינו מעוניין בזה, אבל בוודאי יצטרך להתמודד עם מבוכתו במצבים אחרים. טיפ קטן, אני מציעה לך לשכוח לרגע מהנכות שלך. איך היית מתמודדת עם מבוכתו אז? התנהלי באותו האופן ונסי לא לקחת ללב את התנהגותו. איך אומרים? זה לא את, זה הוא...:) בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום, הבת שלי בת 5 כל יום רוצה ללכת לחברים או מבקשת שיבואו אליה, כאשר רוב הילדים לפי מה שאני רואה פחות נחושים. הבעיה שבהרבה מקרים היא מקבלת סירוב מצד הילדים ולוקחת את זה קשה. עצוב לי לראות את זה. למה היא כ"כ מתעקשת להיפגש עם חברים אחרי הגן? מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לה? תודה.
שלום רווית, ראשית כדאי להביט על הטוב שישנו בסיטואציה שאת מתארת. יש לך ילדה חברותית, שרוצה ומעונינת בחברת בני גילה, רוצה לפתח ולחזק קשרים חברתיים, נהנית מאינטראקציה ועוד הרבה דברים טובים. מדוע היא מתעקשת כשאחרים פחות ? אינני יודעת אם אחרים אכן לא מעונינים בזה או מתעקשים פחות. בכל אופן, יכולות להיות סיבות רבות לרצונה העיקש להיפגש אחה"צ. ייתכן שהיא מתקשה להנות מאינטראקציות חברתיות בסביבה האינטנסיבית של הגן - בה המון ילדים נמצאים יחד על חלקה קטנה. אם תחשבי על זה, להתנהל ככה ברמה החברתית הוא דבר מאתגר מאוד, וייתכן שביתך מנסה, באופן אדפטיבי יש לומר, להתמודד עם הקושי האובייקטיבי הזה. אני מציעה לך לבחון מהו הקושי הספציפי איתו מתמודדת ביתך (תדברי עם ביתך על העניין, קבלי מידע מהגננת) ולעזור לה בהתאם. נחמי אותה כאשר המפגשים שמבקשת לא מצליחים להתקיים, וחזקי אצלה את החלקים החיוביים שהרצון הזה מבטא (כמה שאת חברותית, יוזמת וכיוב'). בנוסף, כדאי למצוא עבורה פעילות חברתית חלופית לשעות אחר הצהריים. למשל חוג שמוצא חן בעיניה וכיוב'. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום, יש לי ילדה בת 12 וחצי (יש לי גם בן, בן 8). היא פרפקציוניסטית לגבי הכל. תלמידה מעולה, יפה, חתיכה, מקובלת בכיתה. הבעיה היא שהיא פרפקציוניסטית מדי באשר לאסתטיקה. היא לא אוהבת את הגוף שלה.. ברגע שיוצא לה פצעון הכי קטנטן בפנים, זה "סוף העולם" עבורה. היא לא הולכת לבית הספר פעם בשבועיים בגלל שהיא לא מוכנה שיראו אותה עם פצעון שפתאום צץ. היא לא מוכנה ללכת לחוג אליו היא רשומה, מאותה הסיבה. לפני כמה ימים, נאלצתי לשבת איתה ברכב, בחניון הבניין, כיוון שהגיעו שכנים והחנו גם והיא לא הייתה מוכנה שהם יראו אותה בלי איפור (שכנים מבוגרים שרואים אותה אולי פעם בשנה). היא קמה בכל בוקר ב 5:30 בבוקר, כדי למרוח קרם מטשטש על הפנים (העיסוק הזה לוקח לה שעה לפחות) ובכל בוקר שואלת אותי איך הפנים (לאחר האיפור). אני כמובן נותנת לה חיזוקים ואומרת לה שהיא יפהפייה וחתיכה אבל היא לא מסכימה איתי. יש לה טיול שנתי שאליו היא לא רוצה ללכת, כי "איך אני אקום בבוקר ואתאפר ליד החברות?" ומתרצת את אי רצונה ללכת לטיול כיוון שבהליכה מרובה, מתחיל לכאוב לה בצד (שאולי זה גם נכון). בעלי חושב להעניש אותה על הגישה הזו ולהחרים לה את הטלפון הנייד, אך אני חושבת שזו לא גישה נכונה. צריך לעזור לה בבעיה הזו ואשמח לדעת איך? תודה
שלום עינת, קודם כל אומר שאני בהחלט מסכימה איתך. לעונשים לא יהיה שום אפקט חיובי על בתכם במצב הזה. מדובר יהיה באקט כוחני ומיותר שלא קשור כהוא זה למצבה. לצערי במצב זה עליי לייעץ לך לחומרא ולא לקולא. המצב שאת מתארת הוא מצב קשה, שמונע מביתך לנהל חיים נורמטיביים ואדפטיביים. בכל פעם שקיימת פגיעה באיכות החיים, המתבטאת למשל בהמנעות, בטקסים או בקומפלוסיות וכיוב', יש צורך באבחון מדוקדק ובטיפול בהתאם. אני מסכימה איתך ששורש העניין עשוי להיות דימוי עצמי ירוד, אך ההתנהגות יכולה לנבוע כתוצאה מחרדה לסוגיו, עיוות בתפיסת הגוף, נטייה לפתח OCD (הפרעה אובססיבית קומפולסיבית) ועוד ומכאן הצורך באבחון. מציעה לגשת בהקדם להתייעצות עם פסיכיאטר ו/או פסיכולוג ילדים, ובהמשך לקבוע עבורה טיפול פסיכולוגי, בו אתם ההורים תקחו חלק באופן ועל פי התרשמות המטפל/ת. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
היי, בימים האחרונים הבן שלי, בן 3.5 מבקש ממני פתאום שאנקה לו איזה צעצוע כי ילד אחר נגע בו, או במקרה אחר אמר את זה לגבי סבתא שלו. הוא לא עושה מזה סיפור גדול אבל אותי זה די מדאיג מאחר וזה נשמע לי כמו ניצנים של OCD - הפרעה שממנה אני סבלתי שנים רבות עד שטופלה בגיל בוגר (לפני שהוא נולד). בתור ילדה (גדולה יותר ממנו) גם אני הייתי מתנהגת בצורה הזו ואף חמורה יותר. איך אני יכולה למגר את ההתנהגות הזו? מה אפשר לעשות? תודה מראש
שלום יעל, אני בהחלט יכולה להבין את דאגתך מאחר וישנם ממצאים המעידים על כך שלOCD בסיס גנטי. כדי "למגר את התופעה", יהיה צורך בתהליך כללי בו תצליחי לבחון את עצמך וסביבתך ולשים לב שאין "שאריות של OCD" בסביבת המגורים- דבר התורם אף הוא להתפתחות ההפרעה. כמו כן אני מניחה שידוע לך שטקסים וקומפולסיות הם דרך, בלתי יעילה אמנם, להתמודד עם חרדה. לכן כדאי יהיה לבחון מהם מקורות המתח והחרדה הפועלים עליו, ולעשות ככל שניתן כדי להקל עליו ולתת לו להרגיש מוחזק, מוכל ומוגן בתוך התא המישפחתי. בשלב זה כמה שיחות שלכם ההורים, או שלך האם, עם פסיכולוגית ילדים, יוכלו לסייע לך להגביר את המודעות לעניין כפי שהיצגתי אותו ולחשוב יחד על האופן להיות עם בנכם באופן מיטיב. במידה ותתרשמי כי המצב מדרדר, יהיה צורך באבחון ובטיפול עבור בנכם, אולם אני באמת מאמינה שבשלב זה, יש בידיכם ההורים את האפשרות לסייע רבות לבנכם. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום קוראים לי שרון ואני בת 16 אני פוחדת מהחושך ולהיות לבד בבית בחושך יש לילות שאני לא מצליחה להירדם עד שהשמש עולה כדי להירדם הדלקת האור לא עוזרת לי אני מרגישה תמיד שמישהו צופה בי אני מרגישה כאילו כול שנייה הולכת לקפוץ עלי מפלצת ומתחילה לבכות ולהילחץ אני פוחדת לעצום עניים כי אני מרגישה שיש משהו מעליי (אני ישנה על הבטן) אני חייבת לעשות משהו כדי להרפות מהפחד הזה עצות ?
שלום שרון, מה שאת מתארת נשמע כמו מצב של חרדה אקוטית המצריך טיפול. אני מציעה לך לפנות בהקדם להתייעצות עם פסיכיאטר/ית. קחי בחשבון שהתייעצות אינה בהכרח אומרת נטילת תרופות, אלא קודם כל שיתוף איש מקצוע שיוכל לאבחן את המצב ולספק לך הסבר - דבר שבפני עצמו הרבה פעמים מרגיע. בשיחה משותפת תוכלו להחליט על המשך הטיפול שיסייע לך בצורה הכי טובה ויאפשר לך לחזור לנהל חיים רגילים. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום רב, בני בן ה7 עלה השנה לכיתה א אחרי שנה נוספת בגן כדי להתחזק ריגשית. בני ילד חששן, די ביישן, לא עצמאי כל כך ומרבה לבכות מאז ומעולם. לפני הכניסה לביהס עבר משבר שכלל פחדים, הרבה בכי וקושי בהרדמות. אך שלושה שבועות אחרי תחילת השנה כבר הסתגל וכיום מאוד אוהב את ביהס, יש לו הרבה חברים והוא בסהכ שמח. בתקופה האחרונה, לפני כשבועיים בערך התחיל לחשוש ברגע שמחשיך הוא מבקש שנלווה אותו לשירותים ונשאר איתו בחדר רחצה כשמתקלח אך מעבר לזה הכל כרגיל, לפני כשלושה ימים הפחד ממש משתלט עליו ומהרגע שמחשיך הוא נכנס למצוקה ואומר שהוא מפחד ולא יודע למה, לא רוצה לאכול ארוחת ערב וכמובן כל הזמן צמוד אלינו מפוחד. חייבת לציין שאני חרדתית מטופלת בssri ומאוד מתקשה לראות אותו כך. בשיחות עם אמהות אחרות נאמר לי שזה שלב בהתפתחות וזה נורמאלי. לי זה נראה קיצוני... מאוד אשמח לעצה והדרכה. תודה רבה
שלום גל, זה נכון שפחד מהחושך יכול להיות מעין "שלב" שהרבה ילדים עוברים, אבל לא בטוח שזה המצב במקרה שלכם. ייתכן שהלילה והשהות לבד מעלה את החרדות שלו על פני השטח. אצל ילדים רבים חרדה כללית מתבטאת בדיוק כך, ובהצטרף לכך שבנך הוא "חששן" וסבל בעבר מחרדות הולכות וחוזרות, לא הייתי מוותרת על אבחון מסודר. ניתן לפנות לפסיכולוג/ית ילדים או פסיכיאטר. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
אימצנו כלבה לפני חודשיים מאס או אס חיות עיקרנו אותה נתנו לה בית חם אבל כשלנו יש שלושה ילדים בבית והרחבה בכל הזדמנות נושכת ונושמת אם מנסים להעמיד במקומה לצערי הרב הוחלט להפרד מהכלבה מאחר ועלויות אילוף אינו ברות מימוש הייתי רוצה לדעת מה לומר לילד בכדי שיכאב לו כמה שפחות מעצם הפרידה מה עליי לעשות
שלום כוכב, אני מניחה שהילדים שלכם רואים בעצמם שקשה לכם מידי לגדל את הכלבה. אני מציעה להסביר להם במילים פשוטות ותואמות גיל שקשה לכם מידי לגדל אותה ולטפל בה ושבמצב הזה לא טוב לא לכם ולא לכלבה. אני מניחה שאתם תעשו כמיטב יכולתכם למצוא לה בית חם חדש, ורצוי לשתף את ילדיכם בתהליך הזה. אם אתם מתכוונים לאמץ כלבה נוספת, וודאו מראש שהיא מתאימה לצרכיכם ושתפו את ילדיכם גם בתהליך הזה. אני מבינה שהרצון שלכם (ואולי של כל ההורים באשר הם) הוא להפחית את מימדי הפגיעה עד כמה שניתן, אולי אפילו למצוא מילים שיעלימו את הפגיעה. אבל לצערי ברוב המקרים זה לא משהו שבאמת ניתן לעשות...מה שכן ניתן לעשות הוא להיות שם לצד ילדיכם ולנחם אותם בזמן שכואבים, וזה הרבה מאוד. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום, אנחנו משפחה שבה 3 ילדים בני עשרה, ילד כמעט בן 5 ותינוקת בת שנה ורבע. הילד בן ה 5 היה מקסים, חייכן, שובב, נח וחברי עד ללידתה של הקטנה. הוא מאוד חיכה לה ואוהב אותה מאוד. מחבק אותה הרבה, מחכה לשחק איתה ומביע כלפיה תמיד רק חום. אך התנהגותו כלפי שאר בני המשפחה השתנתה בקיצוניות. הוא חווה המון התקפי זעם ארוכים מאוד. מתפרץ בבכי של תסכול מכל דבר קטן. נראה כאילו ממש מחפש ריב עם אחיו הבוגרים כל הזמן. מרביץ הרבה בבית. יש גם פעמים רבות שהוא פשוט מתנתק. אנחנו מדברים איתו, ללא הסחות דעת, נראה שהוא מקשיב ופשוט לא מגיב. כמו בבועה. מיותר לציין כי אנחנו מרעיפים עליו אהבה. מחבקים המון ואומרים לו שאנחנו מאוד אוהבים אותו. מפרידים אותו לפעמים מהשאר לבילוי אישי איתנו ןמנסים בכל דרך לא להפחית מהיחס שהיה רגיל אליו. אך עברה יותר משנה והמצב רק מסלים ונהיה בלתי נסבל עד שאי אפשר כמעט להיות במחיצתו. כל 5 ד יש פיצוץ. אודה על עצה...
שלום קרן, על פניו נשמע שאתם עושים "הכל נכון" ובכל זאת קיימת בעיה. במקרים כאלה עצה אינטרנטית מרחוק אינה מתאימה. מציעה לכם לפנות להתייעצות עם פסיכולוג/ית קלינית (רק ההורים קודם) של ילדים כדי להבין יותר את הקשיים של בנכם ואת זוג הנוכחות הייחודית לה זקוק מכם. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום לכולם, אני מתלבטת ואשמח לקבל עזרה ממכם. תלמיד שקיבל עכשיו את תוצאות המבדק הפסיכודדקטי ובו כתוב שישנה לקות למידה לא מילולית, לקות למידה בחשבון, קושי בתפקודים ניהוליים וקושי גרפומוטורי, האם הוא יכול להמשיך ללמוד בכיתה רגילה עם שעות שילוב ותמיכה רחבה אחר הצהרים של הוראה מתקנת לטיפול רגשי?
שלום, לי אישית אין תשובה לשאלתך מאחר ונדמה לי שהמקרה מאוד תלוי אדם, ואינני מכירה את הנער או את מערכות התמיכה שלו. מאחר ואת פותחת את שאלתך לגולשים, אשמח גם אני לשמוע אם למישהו מכם יש ניסיון קרוב או רחוק עם מקרה דומה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
במקרה נתקלתי במאמר מעניין בנושא. לנוחיותך מצרפת לינק http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3492
שלום, האם אדם בוגר יכול להעיד על עצמו כעל אינטרוברטי, על סמך הבנה שלו את המציאות שבה גדל, ועל סמך ההבנה של מאפייני התנהגות וחשיבה שעל פיהם הוא נוהג בחייו? האם ניתן להפוך מאדם אינטרוברטי לאדם "נורמלי" קרי, ללא הפרעה זו? תודה יעקובי
שלום יעקובי, בוודאי שאתה יכול להעיד על עצמך, הרי מי מכיר אותך יותר טוב ממך? אל תיתן לאף אחד אחר לשכנע אותך שהידע עלייך הוא בחזקתו הבלעדית. לשאלתך, אינטרוברטי משמע מופנם. בני אדם - נורמאליים - יכולים להיות מופנמים או מוחצנים, שמנים או רזים קרחים או עם שיער וכיוב'. להיות מופנם איננה הפרעה, אלא אם כן המופנמות היא כה קיצונית שהיא מפריעה לאיכות חייו של האדם. בעזרת טיפול נפשי/פסיכולוגי, בני אדם יכולים לעשות צעדים משמעותיים לקראת שינוי עצמי וסיוע עצמי, כך שאם אכן זהו המצב, לא הייתי מוותרת על התקווה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום, הקטן שלי בן שנה. אביו ואני נפרדנו לפני כחודש. יש לציין כי לא פשוט לו, בוכה המון ולא היה יכול להישאר לבד לרגע, קושי רב בפרידה ממני והישארות בגן (שלא היה קודם לכן). האם נכון להעביר אותו גם גן באותה תקופה של הפירוד (כיוון שעברנו לעיר אחרת) או שכדאי להמתין עם זה?
שלום, אם אפשרי, אז כן, כדאי להמתין עם זה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום ירדן, אני מאוד מודה על הייעוץ וההכוונה שאת מעניקה לנו ההורים המבולבלים...אני נעזרתי בך לא פעם וזה תמיד מחזק ומלמד. תודה! אני היום במקום מאוד טוב כאמא וכאישה ואני מרגישה את ההשפעה של כך על ילדיי ובעיקר על ביתי הגדולה בת ה-6. גיליתי בתהליך שעברתי עם עצמי שהרבה מן הפחדים שלי (לא הכל :) ) התממסו לגביה ושאני צריכה לשחרר... והיום אני זוכה לראות את ההשקעה של עבודה ארוכה והתמדה עיקשת... ביתי תעלה לכיתה א' בשנה הבאה ואני מאוד נרגשת עבורה ועבורי. הילדה פשוט בולטת ומנהיגה בגן. הגננת נותנת לה המון אחריות בגן ומעודדת אותה. חברתית היא בולטת מאוד וכולם רוצים להיות בקרבתה, אפילו הבנים. ילדה שמחה וכיפית, עם חוש הומור שאני מאוד אוהבת אצלה, אינטלגינציה ריגשית מאוד מפותחת לגילה ויכולות קוגנטיביות מאוד מאוד גבוהות. היא כותבת וקוראת. יושבת עם ילדים בקבוצות בגן ועוזרת להם. אני מרגישה שהשנה הזו היא התעצמה מבחינה רגשית וחברתית ואני פשוט מאושרת. כאמא שתלטנית שמאוד אוהבת להיות עם יד על הדופק, אני רוצה לדעת איך אני מכינה אותה לכיתה א' בצורה הטובה ביותר. בית ספר זה לא גן. זה מקום חדש שיכול להיות מפחיד ומאיים. הייתי רוצה להתחיל איתה היום תהליך על מנת שתגיע לכיתה א' בטוחה, חזקה ושלוה. לא הייתי רוצה שכל מה שהיא חווה היום יעלם אלא יגדל וימשיך גם בבית ספר. אני לא יכולה להצביע על קושי או בעיה שיש כיום עם ביתי או שהיא מתמודדת. אני גם לא חוששת מידי מהמעבר לא', אלא יותר ממקום של להעניק לה עוד כלי או להכין אותה טוב יותר למעבר הזה. בלימודים זה יותר ברור לי והיא יושבת פעמיים בשבוע על תרגילים ועבודות. הייתי שמחה לדעת מהבחינה הרגשית מה לדעתך הם הדברים שצריך לשים לב אליהם, לחזק, לבדוק, לברר, לטפח לקראת המעבר לכיתה א. מודה לך ומעריכה מראש כל הדרכה, ייעוץ והכוונה.
שלום לך, תודה על המילים הטובות! הן מעודדות ומשמחות! היה לי מאוד נעים לקרוא את שאלתך. אני שמחה לשמוע שאת במקום טוב, שביתך כ"כ מוצלחת ונהדרת ושאת יודעת שלעבודה הרבה על עצמך כאדם וכהורה, יש השפעה כ"כ חיובית על ביתך. אז לשאלתך.אני סמוכה ובטוחה שאת ההכנה "הפורמאלית" את עושה ותמשיכי לעשות בצורה הטובה ביותר. הדגש שלי אלייך כרגע הוא לנסות להרגיע את עצמך ששום דבר טוב שיש, לא באמת יכול להעלם..גם אם יעלו קשיים ואתגרים, גם אם תהיה פחות מובילה ובולטת (בהתחלה או גם בהמשך), הטוב שיש בה, עדיין נמצא שם. סימכי עליה שעם כל הכוחות והיכולות שלה, היא תדע להסתדר. בנוסף את יודעת, בית ספר לא חייב להיות מקום מאיים ומפחיד, הוא יכול להיות גם כיפי, מעניין, מאתגר באופן מרגש ועוד הרבה דברים טובים. אז חשוב שכל המסרים האלו יעברו לביתך - מאחר ומסרים הפוכים לאלה (למשל - אני מצפה שתצליחי, בית ספר הוא מקום מפחיד, חייבים להתכונן כי אם לא-לא תסתדרי שם וכיוב') עלולים להיות מועברים באופן ישיר אבל לעיתים גם סמוי ולא מודע, והם בפני עצמם בעלי השפעה שלילית על התפקוד. לסיום אני רוצה לאחל לשתיכן - גם לך וגם לביתך הקטנה, שתתמודדו, יחד, באהבה עם כל קושי ואתגר שעלול לבוא, ושתישארו נהדרות זו בעיני זו גם אל מול קשיים אכזבות וכישלונות. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום רב. הבן הבכור שלנו בן 5.5. יש לנו ברוך ה' עוד 2 ילדות קטנות ממנו. הוא ילד ממש טוב. נשמה טובה. הוא גם מאד חכם עם אינטלגנציה רגשית מאד מאד גבוהה. היום שחקנו את משחק האסוציאציות. שכל אחד אומר מילה והשני צריך להגיד את הדבר הראשון שעולה לו בראש. אז אני אמרתי את שמו והוא אמר "לא אוהב את עצמו". כמובן שעצרתי והתחלנו לדבר על זה והוא אמר בפשטות שהוא לא אוהב בעצמו. שאלתי מה הוא לא אוהב בעצמו והוא אמר "כלום". חשוב לציין שהוא ילד מאד אהוב. אנחנו מרעיפים עליו ים של אהבה ובכל הזדמנות אומרים לו שאוהבים אותו. גם הגננת אמרה שהוא מאד מאד אהוב ע"י החברים בגן. היא כן אמרה שהוא לא משתף ופחות פונה אליה אבל שעם החברים הוא כל היום באינטראקציה. הוא מאד רגיש ופגיע. וישנן פעמים שהוא אומר שבא לו למות והוא יהרוג את עצמו. זה היה נראה לי סתם מניפולציה (היה אומר אחרי שלא קיבל משהו בד"כ) אבל אחרי מה שאמר היום... אני כבר לא יודעת מה לעשות. אשמח לדעתכם. תודה
שלום עדי, תשמעי, לפעמים ילדים משתמשים בביטויים מהסוג הזה כדי לבטא תסכול, עצב אפילו כעס. הם לא באמת מבינים את המשמעות של הביטויים האלה עד הסוף.. אבל כן מנסים לבטא סוג מסוים של ייאוש וקריאה לעזרה. את מספרת שהביטויים האלה חוזרים על עצמם ולכן מה שחשוב שתעשי הוא שתנסי להבין מה מקור הרגשות הקשים שמבטא. אם הכיוון הוא ש"אינו אוהב את עצמו" אז בידקי האם מדובר בפחד להיכשל, האם מרגיש שהציפיות ממנו גבוהות, האם חש צורך להתחרות במישהו על מקום/אהבה, האם מרגיש שמצפים ממנו להיות "גדול ואחראי" ולהפנים את החולשה והנזקקות שלו וכיוב'. חשוב שאתם ההורים תתנו על כך את הדעת ותפעלו בהתאם. אם אתם מרגישים לגמרי חסרי אונים וחסרי כיוון, תוכלו לגשת למספר פגישות הדרכת הורים כדי לחשוב ביחד. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום רק לאחרונה בני התחיל להביע עניין בבות (חייות פוורה). הוא בן שנה ושמונה חודשים. הוא איתי בבית מקבל הרבה חום ואהבה. יש רגעים של עצבנות ומשברים אך בודדים. לאחרונה הוא מבקש שאני אתן חיבוק לבובות שלו ולהגיד להם שאני אוהבת אותם. ניסתי להסביר לו שהוא אחרי על הבובות שלו ושהוא יחבק ולא מרפה עד שאני מחבקת לו את הבובות. הוא אפילו דורש שאני אניק את הבובות שלו. הוא עוד יונק. אני לא יכולה להבין מה ההתנהגות הזו ומה גורם לו להתנהג כך. אשמח להסבר ועצה תודה
שלום לך, שאלתך העלתה על פני חיוך:) אמא יקרה, הבן שלך רוצה ל-ש-ח-ק איתך! משחק, ובגילאים האלה משחק משותף עם ההורה, מעיד על אינטיליגנציה תקינה, חשוב מאין כמוה לפיתוח יכולות קוגניטיביות רגשיות ופיזיות, ואף תורם רבות לפיתוח קשר חיובי עם ההורה. אז שחקי איתו ותהני לך! כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום, רציתי בבקשה להתייעץ, ביתי הבכורה בת 4 וחצי רגישה מאוד מיום לידתה. כיום הנושא מאוד שקוף למרית עין, לדוגא , אם רואה ילד ללא הורים ישר שואלת היכן הם ולמה הילד מסתובב לבד, אם רואה בטלוויזיה / רחוב ילדים שרבים אפילו בצחוק נכנסת לחרדות ורוצה ללכת מאותו המקום. רעש חזק מרתיע אותה ועוד הרבה דברים מסביב. 1. רציתי לברר מה ניתן לעשות בנושא, כיצד ניתן לטפל? 2. קראתי שצריך להעצים אותה ולתת לה ביטחון עצמי גבוהה להתמודד ולבטא את רגשיותה , איך ניתן לעשות זאת? האם חיית מחמד יכולה לעזור לנו? אשמח לתגובה תודה רבה חלי
שלום, זה נכון שרגישות יכולה לפעמים להעיד על מועדות לפתח חרדות אבל בגילאים האלה רגישות מהסוג שאת מתארת הנה גם סימן לאינטיליגנציה. ביתך שואלת אותך שאלת על העולם, מבטאת יכולת גבוהה לאמפטיה ודאגה וכן מבינה ובצדק, שמאזורי מריבה עדיף להמנע. אני מציעה לך להתייחס לשאלות ולהבעות שלה כהבעות לגיטימיות ותקחי את הזמן להסביר ולתווך לה את הדברים באופן שייתן לה מענה ויספק אותה. למשל אם שואלת היכן הורי הילד, אל תסתפקי בלומר "בטח פה באזור". תשאלי אותה מה מטריד אותה, האם חוששת שהילד הלך לאיבוד, האם היא הרגישה פעם שהיא הלכה לאיבוד, לאחר מכן את יכולה לגשת ביחד איתה לבדוק היכן הורי הילד ובסוף גם לתת לה אישור שאת תמיד תהיי שם כדי לשמור עליה. ההדגמה הזו מתייחסת לדוגמא שנתת, אבל כפי שאמרתי, כוונתי היא שתוכלי לעזור לה להרגיש בטוחה בעולם, ובמקום "לסלק" את הדאגה שלה מהר מהר.. לתת לדאגה מקום וביטוי, מה שבעצם יאפשר לך להיות עבורה באופן בו היא זקוקה לך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
ביתי נגמלה בקיץ לפני העליה לגן בעודה כמעט בת 3. הגמילה היתה טובה אך לא מושלמת לטעמי מעולם. מאז ועד היום (למעט אולי חצי שנה מיד לאח כ הגמילה) הילדה סובלת מבריחת שטן באופן תדיר בלילה (רק בלילה). אם אנחנו לוקחים אותה בזמן בעאך 3-4 שעות אחרי שהלכה לישון היא קמה יבשה. פעמים רבות אנחנו מפספסים את הרכבת וביתנו ממשיכה לישון עד הבןקר בלי להרגיש בכלל שברח לה. מה הסיבות לכך ומה הפתרונות כלומר, דרכי הטיפול.תודה מראש...
שלום, הסיבות ובהתאם הפתרונות הן רבות. המקור לבעיה יכול להיות פיזיולוגי (למשל מבנה שלפוחית השתן, סיבות הורמונליות) פסיכולוגי כגון חרדה, או אחר כמו למשל אלרגיה למזונות מסוימים ועוד ועוד. כדי לדעת איזה טיפול מתאים, חשוב קודם כל לאבחן את הבעיה. אני מציעה להתחיל עם בירור רפואי. תוכלו לפנות לאורולוג ילדים לשם כך, ולהמשיך משם. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום רב, בני בן ה9 ילד שמח וחברותי. לפני כחודש בערך, חבר שלו המציא סיפור שגנבים פרצו להם לבית ומאז התחיל הבלגן... הוא התחיל להתעורר בלילות , ממש בהתקף חרדה (רעד, הזיע, התקשה לנשום), מתקשה לחזור לישון, מבקש לבוא לישון אצלנו במיטה. מסרב להישאר לבד בבית. גם בשעות היום, מדמיין רעשים ונכנס ללחץ מכל פיפס קטן. ניסנו להסביר לו בצורה הגיונית אך נראה ששום דבר לא עוזר. חשוב לציין שלעולם לא היו בעיות שינה קודם לכן, נהפוכו הוא ילד שמאד אהב לישון והיה ישן עמוק מאד מבלי ששום דבר היה מצליח להפריע לו. האם נשמע לך שזה יעבור מעצמו או שיש צורך בהתערבות רצינית יותר?! תודה מראש
שלום דורית, מכיוון שעבר כבר חודש ואין שום הטבה, אני מציעה לכם לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי שיכול לסייע במקרים של פחד ספציפי מאוד כמו זה שתיארת, תוך זמן קצר יחסית. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום רב, בני בן ב 6.5 (אוטוטו 7) בכיתה א לאחרונה קצת לפני שנכנס לכיתה א , משקר המון. בכל מיני נושאים אפילו חסרי חשיבות, מספר שהרביצו לו, שלא מרגיש טוב, שרואה מטושטש ונתקע בקירות (לקחנו אותו לבדיקת ראיה והרופא לא הצליח לבצע אותו כי הילד טען שלא ראה כלום) שעורי בית משחקי מחשב טלויזה הוא רואה בלי שום בעיה , משקר לחברים על אירועים שלא קראו, עושה איתי שעורי בית מעבר לעמודים הנדרשים, אנחנו מנסים להבין במה מדובר אנחנו לא מרגישים שאנחנו מחסירים ממנו תשומת לב, יש לו אומנם אח קטן אך הוא מקבל המון תשומת לב חום ואהבה. אני רוצה גם לציין שלאחרונה הייתה גם תקופה שהוא הרס המון דברים, הרס חולצות , קרע מכנסים, קילקל רוכסנים של תיקים , שבר צעצועים. הוא לא אלים, הוא ילד טוב מתנהג יפה ובנעימות עושה שעורי בית וחבר טוב אודה לעצה, מדוע זה יכול לקרות וכיצד מטפלים?
שלום שירי, מה שתפס אותי בתיאור שלך הוא שבנך עושה איתכם שיעורי בית - מעבר - למה שנדרש. מכאן אני נוטה להצטרף להשערתך שחסר לו איזשהו סוג מסוים של תשומת לב מכם. בהזדמנות זו אני אומר משהו חשוב לך ולעוד הרבה מאוד הורים. גם אם אתם נותנים לילד שלכם הרבה, אפילו הרבה מאוד, לפעמים זה לא בדיוק מה שהוא צריך. אני חושבת שבנכם זקוק מכם למשהו מסוים ואת המשהו המסוים הזה צריך לברר. דווקא בגלל שאתם הורים שמקדישים הרבה מאוד זמן לילד - כך שלא ניתן לפטור את הדברים ב - תקדישו לו יותר זמן איכות, אני מציעה לכם לפנות להתייעצות עם פסיכולוגי/ית קלינית של ילדים בשביל להבין ולברר יחד מהו הצורך העמוק העומד מתחת להתנהגות של בנכם ושלא מצליח לקבל מענה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
היי, יש לי שני ילדים בן בן 7.5 ובת בת 6.5, הם משחקים יפה, מדברים ועושים כל דבר ביחד אבל לפעמים הם מכפכפים אחד את השני וזה קו אדום מבחינתי אני לא נותנת עונשים, מה אני יכולה להגיד על מנת להרתיע כדי שלא יעשו את זה ?אין לי בעיה שיריבו רק בלי ידיים. תודה
היי ,הבן שלנו בן שנתיים ובחודש האחרון נוהג לחפש שיער באופן מכוון ברצפה,מלפף סביב המוצץ ומכניס לפה.זה קורה מס פעמים ביום בגן וגם בבית. בשבוע האחרון הוא גילה שהוא יכול פשוט למשוך שיער מבלי לתלוש מהראש שלו יחד עם המוצץ ואז להכניס לפה. מה ניתן לעשות ולמה זה קורה?
שלום מאיה, פעוטות עושים כל מיני דברים מוזרים ומפתיעים. לא תמיד אפשר לדעת מה הסיבה, וזה גם לא תמיד חשוב... פשוט הסבירו לו שלא אוכלים שיער (אני לא מרשה, זה לא טוב לגוף, תהיה חולה ככה וכד'), ובכל פעם שאתם מבחינים בזה, פשוט קחו לו את השיער ואימרו לו בבהירות -לא. אם התופעה הופכת להיות מוקצנת (כמו למשל תלישת שיער עד כדי יצירת קרחות) התייעצו שוב. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום.. אני בהריון בחודש תשיעי ויש לנו ילדה בת 4 ובן שנתיים. ביתי עברה תהליך בריפוי ועיסוק לפני כמה חודשים עקב שימוש אינטנסיבי בפה והמצב השתפר מאד. הייתה רגועה , אחראית, מקשיבה לנו, משחקת יפה וכו.. לאחרונה, התנהגותה השתנתה מקצה לקצה. היא לא מוכנה להתלבש בבוקר לבד אלא אם אלביש אותה והכל מלווה בצעקות ובכי. אך אני לא מוותרת .רבה עם אחיה על כל שטות. לא מקשיבה לי ולבעלי ועושה הכל דווקא. יש אצלנו גבולות ברורים לכל דבר והסביבה אומרת לי שלקראת הלידה אני צריכה להגמיש אותם כי הילדה חרדה למצב החדש. אני מוצאת את עצמי מתגמשת בדברים עקרוניים לי כמו- לא מוכנה לקחת את התיק שלה לגן וצורחת ברחוב, לא מוכנה להפשיל שרוולים באוכל, לא מפנה מהשולחן ולא מוכנה לשטוף ידיים. אציין שהכל מלווה בבכי ובצעקות כאילו מה קרה. היא מאד חכמה ומקשיבה להכל. אני אוספת אותה ב 14:00 מהגן והיא אוכלת בבית.גם בארוחות צהריים היא עושה המון בעיות והכל קשה עם בכי ועצבים. אך לאחרונה אמרתי לה שאני לא מוכנה יותר למה שהיא עושה לי אחרי הגן ושארשום אותה לצהרון בגן. היא נלחצת מזה אבל אני כבר לא יודעת איך לנהוג איתה . אני לקראת לידה והיא מדברת בלי הפסקה על התינוק ועל הטיפול בו. עם מי אלך לבית חולים כשהוא יצא מהבטן והאם הוא יבכה, יהיה לבוש וכו.. אני מבינה שהציפייה קשה ואפילו גורמת לחרדות אך כיצד עלי לנהוג? זה נכון להמשיך עם הגבולות או להתגמש כמו שאומרים לי? תודה רבה סליחה על האורך
שלום לך, ביתך מגיבה באופן מאוד טבעי ונורמאלי. הסקרנות, העניין הרב והמתח סביב הלידה מעידים על כך שביתך היא נבונה ורגישה. נדמה לי שלהבין לעומק שביתך חרדה מאוד עקב לידת התינוק הצפויה, תסייע לך להציב את הגבולות באופן מעט אחר. חישבי על כך, מבחינתה קיים איום ממשי על מקומה בעולם. היא לא יודעת איך יראו חייה עם לידת התינוק וייתכן שאפילו עכשיו את פחות פנויה וסבלנית כלפיה עקב היותך בחודשים מתקדמים של הריון. היא יכולה לדאוג מכך שמא עדיין יהיה לה מקום אצלכם, האם עדיין תאהבו אותה, האם יקחו לה את החדר, את הבגדים את הצעצועים ועוד מיליון דברים שיכולים להתרוצץ במוחו של ילד קטן, להטריד את מנוחתו וממש להפחיד אותו. אני מציעה שזמן רב יוקדש להתייחסות לנושא, דרך שיחות (היא נשמעת מאוד וורבאלית), משחק בובות, וכמובן עם כל הקושי, זמן קרוב מאוד עם אמא - וגם עם אבא. הידוק הקשר עם האבא חשוב במיוחד לקראת הלידה כך שכאשר תהיי את עסוקה עם התינוק, (ובעצם את כבר עסוקה איתו) הוא יוכל להיות קרוב אליה. אז כאמור חשוב להעניק לה הרבה מאוד חום ואהבה, הרבה מסרים של אהבה ללא תנאי, התייחסות גם לתהיות שלה של איך יהיה כאשר התינוק יוולד, וגם לספר לה מיוזמתכם כיצד יראו החיים, אפילו ברמה הכי קונקרטית - שהיא תמשיך לישון בחדר שלה, שהצעצועים ישארו שלה, וכו'. לגבי הגבולות. אני מציעה שתמשיכי להציב אותם ולהזכיר את קיומם. אם היא מפרה אותם, אימרי בקול שהיא מתנהגת בניגוד לכללים, והניחי לה. נסי לא להסלים את הדברים כרגע ובטח ובטח לא לאיים עליחה עם צהרון (הייתי ממליצה גם שתתיחסי לאותו איום ואפילו תאמרי לה שלא התכוונת..איום כזה מדבר ישירות לפחד הכי גדול שלה כרגע). אני מאמינה שקירבה והבנה מצידכם ההורים יסייעו לביתך להרגע מעט ולחזור להרגיש יותר בטוחה במקומה בעולם ובמקומה אצלכם ההורים. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום בני בן שש ויש לו אחות בת שנה . כשלוקחים את התינוקת לאמבטיה והוא רואה אותה עירומה הוא מנשק אותה בטוסיק ונוגע בו ואומר איזה טוסיק שמנמן וחמוד. לא ראיתי חס וחלילה אובססיביות לזה .האם תקין ?
שלום קובי, אם הוא פשוט מפגין חיבה כלפיה, מה יכול להיות לא תקין? אשמח אם תסביר ותפרט יותר מניין באמת נובעת דאגתך. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום,בני בן חמש וחצי ובזמן האחרון הוא מרגיש כישלון,וגם הגננת שמה לב לזה. הוא מפחד ממה שאחרים יגידו ויחשבו על הציור שלו, מסתיר ממני ציורים, מפחד להגיד משהו או ללבוש משהו כי אחרים יצחקו עליו. הוא ילד מאוד מקובל מהמובילים בגן , ותמיד היה ילד חיובי. הוא ילד טוב ואוהב. נורא אוהב את אחותו הקטנה (בת עשרה חודשים) . לא ראיתי קנאה ממנו עד היום. וגם אם לפעמים הייתה אז הוא ידע לבוא ולהסביר אותה ולהגיד שהוא מרגיש שמתייחסים יותר לקטנה. איך משפרים את הביטחון העצמי? האם זה קשור לחוסר סבלנות שלי כאמא? הרבה פעמים אנחנו גוערים בו ,נו כבר , תעשה, כבר,נו מה אתה לא יודע לשים נעליים? או לדוגמא..אם לא תצחצח שיניים אז ילדים אחרים יצחקו שיש לך ריח לא טוב בפה(כי מן הסתם הסברים על חורים לא ממש עובדים) אני מבינה שזה משפיע,מבינה את הטעות .. אני אשתדל לשים לב למה שאני עושה ואומרת,השאלה איך מתקנים את הערך העצמי שלו עכשיו? תודה מראש
שלום נטלי, אני מאוד מסכימה איתך. כנראה שיש קשר הדוק בין ההתייחסות שלך אליו לבין מה שאת מתארת. השלב הראשון והחשוב ביותר הוא לדבר אליו ולהתנהג אליו אחרת. הערך העצמי שלו יישאב מתוך ההתייחסות שלך אליו שבבסיסה צריכה להיות עמדה המכבדת את מי שהוא - את הקצב שלו, את הבחירות שלו, את האופן שבו עושה דברים, וגם לעזור ולסייע לו כאשר מתקשה. זו תהיה התחלה טובה "לתיקון" ערכו העצמי. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
יש לי בן בן 5 וחצי שהוא החיים שלי ואני אוהב אותו מאד!!! הוא אוהב יותר לשחק עם משחקים של בנות, בובות, אלזה פוני קטן וכו'. כשנכנסים לחנויות צעצועים הוא תמיד נקסם מהצבעים של משחקי הבנות. הוא משחק גם במשחקי בנים אבל יותר אוהב משחקים של בנות. אני סובל מזה מאד ומצד אחד קונה לו בובות כשהוא מבקש בחנות מצד שני היו פעמים שהוא הרגיש שאני לא אוהב את זה, הוא נבון, לפעמים הוא עושה פעולות שאני רואה שהן בשביל לרצות אותי. כמו לבקש ממני קלפי כדורגל כשאני יודע שהוא לא ממש מתעניין. אם כי היום הוא כבר משחק איתי לפעמים כדורגל ממקום שהוא מחובר ורוצה..מה שלא היה בהתחלה. אני מקבל אבל זה קשה לי. התשוקה הזאת שלו למשחקים של בנות מרגישה לךי כמו איום על זהותו המינית. עם עצמי אני משלים לפעמים עם כל האפשרויות למרות שזה קצת מכאיב לי. כצחקו עליו בגן וראיתי שהוא קצת סובל סבלתי אני, אך חשבתי שאולי זה ישנה..במקום הוא אומר שהוא לא יספר להם שהוא אוהב לשחק עם הבובות וכו'. ממש קשה לי.
שלום כריסטוף, כנותך והמודעות העצמית המפותחת שלך ראויים להערכה ונוגעים ללב. אני גם מעריכה את זה שהנך ממקד את הקושי בך וברגשותייך, כי בעצם בנך נשמע כמו ילד מאוד נבון ורגיש וגם - בסדר גמור! אין איתו כל בעיה. לכן אני דווקא מציעה לך לגשת למספר פגישות עם מטפל, שתוכל לעבד את רגשותייך ולהגיע להשלמה עם הילד שלך. אתה יודע, הקנטות והעלבות מבחוץ הם כאין וכאפס בהשפעתם על הנפש הרכה של הילד לעומת הורה שמתבייש, שלא מקבל, כזה שהילד מרגיש שלא מרוצה ממי שהוא בעולם. יש לי הרגשה שדווקא אתה, עם המודעות המפותחת שלך, תוכל להפיק רבות מטיפול שמכוון לעניין הזה. שיעזור לך לקבל את בנך ולהיות עבורו לאורך כל חייו לתמיכה ולמשענת. אני מאחלת שתצליח להנות מכל הטוב שיש בו, כי נשמע שיש בו. חבל לפספס את זה... בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום רב במי ילד מחונן הן 14. בזמן האחרון הולך לישון בשעות מאוחרות לדעתי וקשה לו לקום בבוקר. כמו כן יש לפעמים פעם או פעמיים בחודש שלא הולך לבית הספר. כשמעירים לן זה לא ממש מזיז לן והוא לא מקשיב. אני רבה איתו לעיתים קרובות והוא ענה שאניח לו מחייו האומללים. היום חשבתי על כך וזה התחיל להטריד אותי. האם יש מקום להילחץ? כאילו הוא מרגיש גדול ולא מקשיב לי או לאביו אנא יועצי לי מה לעשות תודה מראש
שלום חני, את יודעת, לפעמים נדמה שכשהילדים הופכים למתבגרים, הם הופכים פתאום לאנשים אחרים..ובאיזשהו מקום, זה קצת נכון. בשלב זה חשוב שההורים יוכלו גם הם לעשות איזה "ריסטארט" לתוכנה, ויחשבו בינם לבין עצמם מה באמת חשוב להם ומה פחות. כמו כן חשוב לעשות "זום אאוט" על הילד, ולבחון את תפקודו הכללי, ולא להתכנס לתוך התנהגויות שאינן תדירות. זה יעזור לכם לשים דברים בפרופורציות ולא להתעקש איתו על דברים שאולי פחות משמעותיים. באופן כללי אתם בטח יודעים שמתבגרים זקוקים להרגיש שמכבדים אותם ואת בחירותיהם ומאידך הם עדיין זקוקים להורים נוכחים ומשגיחים. איך לשלב את שני אלה הוא הרבה פעמים לא פשוט מה גם שלפעמים גיל ההתבגרות מציף בעיות שהיו קבורות ומודחקות בשנות הילדות (וכאן התייחסותי המרומזת והאפשרית להיותו מחונן). אני חושבת שמספר פגישות עם פסיכולוג/ית קלינית יוכלו לסייע לכם לעשות קצת סדר - מה חשוב, מה פחות, כיצד לייצר גבולות וכללים בבית שימנעו מכם לריב איתו כל שני וחמישי, כיצד לייצר מולו סוג חדש של סמכות הורית ובמקביל לעזור לו להרגיש שאתם מכבדים אותו ולא יורדים לחייו... בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום, תינוק בן 7 חודשים, האבא התחיל לראות יחד עם האם לפני חודש וחצי, שבוע שעבר לראשונה לקח מהגן ללא האם, כעת מעוניין לקחת מהגן אליו הביתה, נסיעה של חצי שעה לכל כיוון. התינוק מעולם לא היה בבית האב ורגיל לחזור לביתה האם, האם זה סביר לתינוק או יותר מידיי שינוים, מה גם שהתינוק לא מגיב טוב לנסיעות ארוכות.
שלום מורן, כדי להקל על התינוק, כדאי שכל דבר חדש יתרחש באופן הדרגתי. אפשר בתור התחלה שהאב יבקר את התינוק וישהה עימו כשאת בסביבה - בביתך או בבית האב. אפשר גם שהאב ימשיך לקחת את התינוק מהגן למשך עוד פרק זמן לפני שלוקח אותו אליו הביתה. לאחר מכן כדאי שהביקורים אצלו בבית יהיו קצרים וכיוב'. אני מניחה שאתם תעשו את מה שניתן במסגרת המגבלות של היחסים שלכם, אבל אם את שואלת מה הכי טוב לתינוק - אז התשובה היא חשיפה הדרגתית לכל שינוי. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום, ביתי בת 6.5 הלומדת בכיתה א' החלה להתלונן לאחרונה על כאבי בטן, עשינו בדיקות שיצאו תקינות. הכניסה לכיתה א' עברה בצורה חלקה, אבל עכשיו היא לא מרוצה מבחינה חברתית ולא מעוניינת להזמין חברות הביתה (למרות שהרבה בנות רוצות בחברתה). ניסיתי להבין מה מציק לה האם משהו שקשור לבית הספר או לבית אבל היא לא יודעת לשים את האצבע ואני מניחה שהיא מוטרדת ממס' דברים ביחד(גם בלילה יש לה פחדים מחושך). דיברתי עם המורה ואפשרתי לה להישאר בבית כשאמרה שלא מרגישה טוב, עכשיו אני מנסה לשמור לה על שיגרה של בית ספר וצהרון (גם אם אני מוציאה אותה יותר מוקדם) ואח"כ בית. התלונות על כאבי הבטן הפכו גם לכאבי ראש סחרחורות ובחילות. נראה לי שהיא סובלת מחרדה. איך אני יכולה לעזור לה ? תודה
שלום, כדאי כמובן לוודא ששללתם לחלוטין בעיות רפואיות. בהנחה שכך, התמונה אכן נשמעת כמו חרדה, ומה שאפשר לעשות כרגע הוא פשוט להתעניין יותר בחוויה שלה בבית הספר, לאור ההשערה שהחרדה קשורה בחוויות שלה משם. זה קצת מוקדם מידי לצפות שהיא תדע לומר בדיוק מה מפריע לה, לכן שאלות מתעניניות, סקרניות, לא שיפוטיות ופרטניות יסייעו לך ולה לפרוט את החוויה שלה וכך להבין יותר מה מייצר את החרדה ולפעול בהתאם כדי לעזור לה. לצד זה חשוב יהיה לתת לה להרגיש את הנוכחות שלך ושל האב קרובה ועוטפת יותר בתקופה זו. קשר רציף עם המורה והיועצת יוכלו לסייע לך גם כן להבין יותר את קשייה. במידה ואת חשה צורך בהחלט תוכלי לפנות למספר פגישות ייעוץ כדי לחשוב ביחד על ביתך, על קשייה וכיצד להיות עבורה באופן שייטיב עימה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
ילדה בת 12 לא יכולה לישון בזמן סביר ולעיתים נשארת ערה עד השעה אחת בלילה הטענה שאינה יכולה להירדם ... אשמח לעצות? האם יש לפנות לייעוץ קליני?
שלום ראומה, ראי תשובתי לדפנה שתי תשובות מתחתייך. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
תודה אבל המקרים קצת שונים , מדובר על ילדה שנכנסת למיטה בסביבות תשע וחצי אולם מתקשה להירדם ולפעמים נשארת עד אחרי חצות. לרוב היא רוצה שמישהו ישן בחדר אצלה ותמיד דואגת ורוצה שאמא לא תירדם לפניה , קרה כבר כמה פעמים שהייתה נשארת אחרי אחת ואז הייתה סוחבת את אחותה הקטנה אליה למיטה ורק אחרי זה היא נרדמת. האם זה מדאיג ? האם מצריך טיפול?
שלום, כעת כשאת מפרטת מעט יותר, המקרים אכן נשמעים שונים. מה שאת מתארת נשמע כמו פחד ללכת לישון לבד. אינני יודעת אם ביררת איתה מה מפחיד אותה, מדוע מתקשה לישון לבדה, מה יכול להקל עליה. חשוב שקודם כל תנסי את לעשות איתה בירור לגבי זה ושתחשבו יחד מה יכול לעזור (מלבד זה שמישהו יישן איתה במיטה). כמו כן ייתכן שתגלי שהחרדה היא מעט מוכללת ומתבטאת בדרכים שונות גם במשך היום. בכל מקרה הבירור צריך להתחיל מול ביתך. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום,אנסנ להסביר בקצרה ואשמח לקבל ייעוץ בנושא, הבת שלי בת 4 וחצי, חכמה מאוד ובעלת קליטה מהירה יודעת את האותיות ומתקדמת מאוד בכתיבה,דיברה מגיל עשרה חודשים. לאחרונה הרגשתי שהיא חוזרת מהגן עצבנית ובכיינית בימי הולדת של הגן נצמדת אליי ותמיד נראת מפוחדת מהילדים. התייעצתי עם הגננת והיא אמרה שלדעתה היא סובלת מחוסר בטחון שיש לה רק חברה אחת בגן ושמאוד קשה לה ליצור חבריות ושהיא לא משתובבת ותמיד רוצה לרצות את כולם. מפחדת שלא "ילשינו לגננת" וכו... בבית היא ילדה שמחה יש לה אחות בת 3 הן נורא אוהבות לשחק יחד אבל היא גם מאוד מקנאה. כל מילה שאני אומרת לקטנה אני חייבת לפנות גם אליה אחכ כי אני קולטת את המבט שלה.פניתי לרופא המטפל בקופת חולים והוא אמר לי לפנות לפסיכולוג ילדים.שהוא לא מזהה בעיה ואולי זה עניין של אופי. אני גם לא חושבת שהמצב גרוע אבל רוצה להיות רגועה שהכל בסדר ואם לא אז לטפל בהקדם. האם כדאי לי לפנות לטיפול?
שלום לילי, גם אני לא חושבת שהמצב הוא "גרוע" אבל בהחלט יש מקום לחשוב על הצרכים העמוקים של ביתך שייתכן ולא מקבלים מענה ושמקשים עליה להרגיש יותר פתוחה ובטוחה בעולם. אני ממליצה לך בתור התחלה לפנות להדרכת הורים עם פסיכולוג /ית קלינית של ילדים, כדי לחשוב קצת ביחד על ביתך, על צרכיה ועל האופן המיטיב להיות עבורה. ייתכן שלא יהיה צורך בטיפול עבורה ברגע שאת תוכלי להבין יותר כיצד לחזק אותה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום יש לי ילדה בת 12 ילד בן 11 לא מוכנים ללכת לשון כמו שאני דורשת ב 9 הם רוצים לראות טלווזיה איתי ארוץ 2 עד 11 לארך ניסיתי שילכו לשון כי אני מחליטה אבל אז הילדה בוכה שלא נרדמת עד 2 בלילה מה לעשות אני ממש עובדת עיצות וגם הילדה אומרת כל החברים שלי מדברים למחרת על התוכניות ואני מרגישה לא שייכת.............
לילד קשה במהלך היום והמורה אומרת שהוא נראה עייף . בבקר הם קמים מיד ללא בעייה
שלום דפנה, אני מציעה לך להחליט בינך לבין עצמך, או אולי אפילו תוך משא ומתן עם ביתך הגדולה, מה מותר ומה לא. אולי תחליטו שאחת לשבוע מותר לה להישאר ערה עד מאוחר לצפות בתכנית כזו או אחרת, ואולי לא. בסופו של יום את כהורה נדרשת להציב לילדייך גבולות בעקביות, מתוך מחשבה על מה נכון להם מבחינה רגשית, התפתחותית ופיזית. מספר פגישות קצר של הדרכת הורים עם פסיכולוג/ית ילדים וכל לסייע לך מאוד. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום רב, ראשית כל אני מתנצלת על אורך המכתב אך חשוב לי שתתקבל תמונה נרחבת... אני אם לילדה מקסימה בת 4. מלידה התפתחותה הייתה תקינה ומגיל צעיר ביותר גילתה כישורים קוגניטיביים מפותחים מאוד (יכולת אבחנה וקליטה מהירה, הסקה, חשיבה לוגית ויכולת זיכרון מדהימה! ) מגיל קטן מאד התרגלה לתשומת לב רבה מהסביבה, עד גיל שנה וחצי אמי שמרה עליה ופינקה אותה, השקיעה בה רבות ולאחר מכן נכנסה לגן והתאקלמה יפה. במשך השנים הגננות ציינו כי היא ילדה חכמה, אטרקטיבית, משתפת פעולה, שמחה ורגועה. כיום היא במסגרת עד ארבע ונהנית מאד! המצב המשפחתי יציב, בעלי ואני טיפוסים שמחים והאירה בבית רגועה. אנו מעניקים לה הרבה חום ואהבה ואוהבים אותה מאד. מצבנו הכלכלי בסדר, לילדה יש חדר גדול ומשחקים רבים. וכעת לבעיה... ברוב התחומים (לבוש, אכילה וכדומה) היא מגלה עצמאות רבה אך אינה יודעת להעסיק את עצמה כלל. ברגע שאיני מתעסקת איתה היא ממש מאבדת כל רסן. מציקה ומנדנדת ומגלה חוסר אונים מוחלט. אני אוהבת לשחק יחד ולהשתעשע יחד (משחק משותף, יצירה, סיפור לפחות אחד ביום) אך איני יכולה להיות צמודה אליה כל הזמן והיא אינה מאפשרת רגע מנוחה. אני מרגישה כי זה עובר את גבול הטעם הטוב ובטוחה כי המצב מצריך שינוי. ניסיתי מספר אסטרטגיות ללא הצלחה. התחלתי לשחק איתה והסברתי לה מראש כי בעוד כך וכך קוביות/ ציורים אני אפנה לעיסוקיי ואני סומכת עליה שהיא תדע להמשיך לבד/ הכנו מבצע וכו. אך ללא הועיל. לאחר מספר ניסיונות שכשלו ומתוך ייאוש איימתי עליה כי ילדה שלא יודעת לשחק לא צריכה כל כך הרבה משחקים וכדאי שנתרום אותם לילדים אחרים...בחופשות המצב מחריף וגורם לתסכול רב ואווירה שלילית. חשוב לי לציין כי התנהגות תלותית זו באה לידי ביטוי רק כאשר אנחנו בבית לבד, כאשר היא מתארחת/ מארחת חברים איני מעניינת אותה כלל. בעלי גם כן מסכים איתי בנוגע לחומרת המצב הוא לא נמצא בבית בדרך כלל אחרהצ כך שאינו מתמודד עם זה. אשמח מאד לקבל עצות כיצד להתמודד
שלום אסתר, ראשית אין לך על מה להתנצל, כן ירבו כמותך! ככל שהתיאור נרחב יותר, כך מתקבלת תמונה ברורה יותר. מה שכן, לא סיפרת לי כיצד היא מתנהגת בגן והאם גם בגן היא מתקשה לעבוד/ליצור/לשחק לבד ובאופן עצמאי. התנהלות בגן היא אינדיקציה חשובה, כי כשחושבים על זה, מסגרת הנמשכת עד לשעה ארבע, על אף שזו הנורמה - זה די "יום עבודה ארוך" ואך טבעי שבזמן הנותר, הילד ירצה מצידו להגדיל את זמן המשחק והשהייה במחיצת ההורה. אז לשאלתך, יש לי הצעה עבורך, שאמנם לא תפתור את כל הבעיה -כלומר לא תייצר לך זמן פנוי בטווח הקצר, אבל כן תאפשר לך לעזור לביתך לפתח הנאה מעיסוקים עצמאיים - בנוכחותך. הצעתי היא לשבת באותו החדר בו היא מתוכננת להעסיק את עצמה, ולתת לה להעסיק את עצמה, בזמן שאת בעיקר מביטה בה. את יכולה גם לדבר איתה, או אליה, אבל העיקרון הוא לתת לה להרגיש שהיא לבד - בנוכחותך. זה נשמע כמו אוקסימורון, אני יודעת, אבל בעצם בשביל שהילד יוכל לפתח עולם עצמי עשיר, הוא זקוק להורה שלו נוכח אך שקט, בזמן שהוא עסוק עם עצמו. עם הזמן הנוכחות שלך תהיה פחות נחוצה, ואני מאמינה שביתך תוכל למצוא את תחומי ההנאה שלה גם כאשר את לא שותפה מלאה. ההצעה שלי מתבססת על רעיון, ובעצם מאמר נחמד מאוד וחשוב מאוד בעולם הפסיכולוגיה, שכתב תיאורטיקן בשם שונלד וויניקוט ונקרא "היכולת להיות לבד". זהו מאמר קצר, ומדבר על פונקציה הורית חשובה שהנה פחות מוכרת "בעם". היא נמצאת בתוך אסופת הספרים שלו הנמכרת ברשתות, ואמנם מעט פסיכולוגיסטית בז'רגון, אבל מאידך גם מאוד קריאה קצרה ומענינת. מומלץ! בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום, יש לי 2 בנות בגילאי 21 ו20 ביתי בת ה20 עברה הפלה לפני 4 חודשים (היה לה נסיון מיני ראשון עם החבר ושכחה במהלך החודש לקחת גלולה) אנחנו מאוד רוצים שהיא תספר לאחותה הגדולה, אך היא חוששת מהתגובה שלה כלפיה, מכיוון שאחותה מאוד ביקורתית ושיפוטית...אך חשוב לנו שלא יהיו סודות במשפחה (ביתי זו שעברה הפלה אמורה לטוס לחודש לחול בעוד שבועיים וחשוב שתספר להלפני הטיסה) אין לנו בעיה ששני הבנים שלנו לא ידעו בשלב זה בני 13 ו16....אנחנו משפחה חמה, מלוכדת, מלומדת ולא האמנו שאצלנו זה יקרה-איך אומרים יכול לקרות במשפחות הכי טובות.... 1. האם נכון הדבר שאחנו רוצים שביתי תשתף את אחותה? 2. יחד עם זאת אנחנו קצת מודאגים מתגובתה של אחותה ומה העניין יעשה לה-קצת רגע על ביתי הבכורה אין לה שום ניסיון בזוגיות ולא מיני, הבטחון שלה לא גבוה....וביתי הקטנה שונה מאוד ממנה (לפעמים וקחת אפילו את הפוקוס)....אשמח לתגובה
שלום אילנית, טוב לשמוע שאתם משפחה מלוכדת וחמה, ונכון אמרת, שגם זה יכול לקרות בכל סוגי המשפחות, ולכל סוגי האנשים. אני מבינה את הרצון שלך שלא יהיו סודות במשפחה - ואני מאמינה שהמטרה היא כדי שהמשפחה תוכל להמשיך להיות מלוכדת ומגובשת, אולם בעיני הדרך הכי טובה להשיג את זה היא לכבד את הרצון של כל פרט ופרט בתוך המשפחה, כדי שהוא/היא יוכלו להרגיש שחיק המשפחה הוא מקום שטוב ונוח להיות בו, עם כל מי שאני ואיך שאני, עם הטעויות שלי וגם עם הבחירות שלי. יותר מזה, אני בטוחה שאתם ההורים, לא מספרים לילדים כל דבר שקורה בינכם - כל ריב, וויכוח, החלטה..לכן הרצון הגורף ש-לא יהיו סודות - הוא רעיון קצת אידיאליסטי וקשה מאוד למימוש. אולי תשקלו להחליף את הרעיון הזה - שלא יהיו סודות במשפחה - ב-אנחנו מכבדים בחירות אישיות במשפחה-..? זה כקו מנחה, בעיני לפחות, ישרת אתכם טוב יותר במטרתכם החשובה לייצר עבור כל בני הבית מקום חם ובטוח שנעים לכולם להיות בו, והוא הרבה יותר קל למימוש וביצוע...מה דעתך? בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום רב, בתי בת 13 מאוד חברותית וגם יכולה להיות עצמאית מאוד. אני מהצהריים בבית כך שכמעט תמיד אני שם בשבילה והקשר ביננו קרוב מאוד.מאוד קשורה אלי. הבעיה היא שבכל פעם שאני יוצאת מהבית נגיד לחוג או לצאת עם חברה והיא נשארת עם אחותה זמן קצר אפילו ולעיתים רחוקות לבד לזמן מה , היא מוודא איתי מראש שאהיה זמינה לה ודוגמת אותי מדי פעם בטלפונים. בקרוב היא צריכה לצאת לטיול שנתי עם שינה וככל שמתקרב זמן הטיול ואני מניחה שגם בהשפעת ארועים ששומעים בחדשות, היא פנתה אלי בשאלה של מה יקרה אם תמות בטיול..?. ושיש לה הרגשה רעה ושתמיד היא צודקת בהרגשה. עניתי לה שיש לה הרגשה רעה גם כשאני יוצאת מהבית ותמיד אני חוזרת ובטיול מאחר ומדובר בלינה ויומיים מחוץ לבית זה יותר מוגבר החשש אז יש הרגשה כבדה יותר אז זה טיבעי שתחשוש יותר מהרגיל. אמרתי לה שאני אף פעם לא מכריחה לצאת לטיול זה משהו כייפי שהיא תחליט עליו. אבל ציינתי שאפשר למות גם בבית מלהחליק במקלחת.. ולכן מה שחשוב זה שנעשה מה שאנחנו אוהבים ונמשיך לחיות. אחכ ביקשה שאהיה זמינה לה במשך כל הטיול כולל בלילה והסכמתי. ודיברה על מה שאכין לה כשתחזור...קצת יותר מעודד. שאלה עוד כמה שאלות על מה תעשה אם אני ימות ואיך תרגיש ומה אני יעשה אם היא תמות ואני אמרתי שאהיה עצובה ובטח אבכה אבל אחכ אזכר רק ברגעים היפים ואחייך ואמשיך למצות ולהנות מהחיים והיא שמחה ושכך גם כדאי לה לנהוג. אשמח לשמוע דעה לגבי האם הילדה עוברת תהליך טיבעי ונורמלי או שחריג והאם הכרחי טיפול בעניין או שמספיק שיחות כאלו ביננו. והאם עניתי לה בסדר וכיצד מומלץ לנהוג בעניין הטיול. מודה מראש .
שלום רויטל, טוב לשמוע שערוץ התקשורת בינכן הוא פתוח ושהקשר בינכם הוא כזה שביתך מרגישה בנוח לשתף אותה ואת מרגישה בנוח להתעניין בה ולבטא את עצמך בנושא הזה מולה. זה נשמע שהבת שלך חווה חרדות מסוימות שכרגע מתרכזות בקשר איתך ובתחושת הביטחון בעולם שהקשר איתך והנוכחות שלך מאפשרות לה. אני מציעה לך לבחון האם היא חווה מתח וחרדות בתחומים נוספים, כיצד נראה התפקוד הכללי שלה וכו'. השיחות בינכן אמנם חשובות מאוד, וזה נשמע שגם עבור ביתך, אבל אם את מבחינה שהחרדות גולשות לתחומים נוספים או שעוצמתן גוברת באופן כזה שמשפיעות על חייה - למשל ייוצרות המנעויות שונות, טורדנות מנטאלית וכו', כדאי בחלט לפנות להתייעצות אישית עם פסיכולוג/ית. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום ירדן, לא יודעת אם זה הפורום הנכון אך מנסה.. יש לי ילד בן שנתיים שכבר מגיל שנה בערך דופק ומטיח את ראשו בכרית/מזרון כאשר מנסה להרדים את עצמו וגם באמצע הלילה ממשיך עם זה דקות ארוכות בחוזקה הדבר הולך וניהיה ממש מטריד . מדוע עושה את זה? ולמי צריך לקחת לאיבחון? תודה רבה
שלום לך, השאלה היא האם ההתנהגות שאת מתארת כחריגה, לפחות בעוצמתה, עומדת בפני עצמה, או שאת מזהה התנהגויות נוספות שנדמות לך יוצאות דופן או מדאיגות? בנוסף אשאל, כיצד הוא מתנהג כאשר את מונעת ממנו לעשות זאת ועוזרת לו להרדם על ידי ליטופים, מגע וכיוב'. אולי כדאי שתרחיבי קצת את התמונה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
תודה על תגובתך.. הוא רק מטיח את הראש בעוצמה בכרית או במזרון כשהולך לישון כשאני מנסה לעצור אותו הוא עושה יותר חזק ולא מפסיק . ואז הוא נירדם ובאמצע הלילה מתוך שינה שוב חוזר על אותה התנהגות של מלמולים ומטיח את ראשו לכיוון הכרית במהירות. איך אפשר לעצור התנהגות זו?
שלום, שאלתי גם האם ישנן התנהגויות נוספות שנדמות לך חריגות, ולא ענית על כך. בכל מקרה מתוך התיאור שלך ההתנהגות נשמעת מעט קיצונית בעוצמתה. כרגע לתחושתי יש כאן צורך באבחנה מעט יותר מקיפה. מציעה לך לפנות להתייעצות ראשונית עם רופא הילדים או אחות בטיפת חלב, ולספר להם מעט יותר על הילד. ייתכן וכל שתצטרכו לעשות הוא לעזור לו להרגע, לייצר טקס שינה ברור יותר, לבחון אם קיימים גורמי מתח ביום יום שלו המקשים עליו וכיוב'. עם זאת ייתכן גם שיהיה צורך בטיפול יותר ספציפי עבורו, אבל לשם כך תצטרכי להתחיל בתהליך של התייעצות פנים מול פנים עם אנשי מקצוע. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
אין שום התנהגות חריגה נוספת . רק הדבר הזה כשהוא הולך לישון וגם במהלך הלילה מתוך שינה חוזר על אותה פעולה.
אני הייתי שמה בדחיפות האזנה על גופו שזה חוקי היום בגני ילדים ואצל חסרי ישע !!! בגן הילדים דואגת שסביבתו תהיה כמה שיותר בבית ושיהיה שקט ורגוע סביבו .. וכן בודקת אצל רופא מומחה כי זה לא בגדר הנורמה חד משמעית !! מטה מאבק אירגון שיכול לעזור עם מכשיר כזה או בקניה בעלי אקספרס בקלות הם מכשירים מעולים שכל אמא צריכה כיום
שלום, רציתי לדעת האם גרייה מינית שמתאפיינת בשכיבה על הבטן וחיכוך , היא בגדר התנהגות תקינה לבחורה בת 20+. מהם הגורמים לגריה מינית? ואיך נגמלים? תודה.
שלום תמר, מה שאת מתארת נשמע פשוט כמו אוננות, פעולה אנושית טבעית שממש לא צריך להיגמל ממנה... אם אני טועה בהבנתי את שאלתך, אנא הרחיבי יותר כדי שאוכל לדייק במענה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
מהם הגורמים לאוננות? איך יתכן שיש בנות שמגיל קטן עושות פעולות אלה, ובנות שאפילו בגיל מאוחר לא? תודה רבה.
שלום תמר, אינני יודעת אם את הורה, אחות וכו'. בכל מקרה אני ממליצה לך בחום לפנות לגורמים מוסמכים כדי ללמוד יותר על גוף האדם. לשאלתך. אוננות היא פעילות פיזיולוגית טבעית ונורמאלית המשותפת לכל בני האדם. ילדים מאוננים ללא צימוד לתכנים מיניים כפי שמבוגרים עושים. אצלם מדובר בשימוש בגופם כפי שמשתמשים בכל איבר אחר. אם נעים להם למצוץ אגודל, לשחק ולמולל את שיערם או לגעת באיברי המין - הם יעשו זאת. כמו בכל דבר, בני האדם אינם זהים ולכן גם בנושא זה, ישנו טווח. כאמור, ממליצה בחום ללמוד יותר על הנושא. אפשר אפילו לפנות לרופא המשפחה ולבקש הסבר יותר מפורט בעניין. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום, אנחנו אמורים לעבור דירה בקרוב לעיר אחרת. שני ילדיי בגילאי שנה וחודשיים ושנתיים וחצי נמצאים במעון, בקבוצת המעון של הקטן 16 ילדים ובקבוצה של הגדולה 30 ילדים. המעונות בעיר אליה אנחנו עתידים לעבור מלאים והמעון היחיד שמצאתי בעל כיתות קטנות. 8 ילדים בערך בכל קבוצה. רציתי לדעת מה דעתך על מעבר לגן קטן יותר בעל אופי אחר. ובאופן כללי על מעבר במהלך השנה, ביתי בת השנתיים וחצי ילדה פיקחית ונבונה, גמולה, מדברת שוטף אך מעט ביישנית. האם כדאי לנסות לדחות את המעבר לספטמבר, מה שיצריך מגורים אצל ההורים או בבית זמני מכיוון שאנחנו נאלצים לצאת מהדירה שלנו בקרוב, או מעבר לבית הקבוע בעיר אחרת ולעבור גן במהלך השנה? אני ממש לא מצליחה להחליט מה הדבר שיהיה הכי טוב לילדיי. תודה מראש.
שלום אוראל, אני מציעה לך פשוט לשקול את כל הנתונים יחד ולשקלל גם את הנוחות שלכם ההורים. מה לעשות שאין באמת "פיתרון אידיאלי", אלא רק קבלת החלטה שהיא בבחינת אמצע בין הרצוי למצוי.. לגבי מעבר מגן גדול לקטן, גם כאן אין לי תשובה מוחלטת עבורך. ישנם גנים עם קבוצות גדולות או קטנות, טובים יותר וטובים פחות, ואיכות המעבר תלויה גם באופי הילד, באיכות ורגישות הצוות בגן, ביכולת של ההורה לתמוך בילדו וכיוב'. לכן חשוב שלפני קבלת החלטה, תעשו בדיקה, גם בגנים, גם לגבי ילדיכם הספציפיים וגם בינכם לבין עצמכם- במה באמת תוכלו לעמוד נפשית ופיזית, ופשוט קבלו החלטה עם הרבה נכונות לסייע ולתמוך בילדיכם להסתגל לחיים החדשים. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
היי, רציתי לשתף ואולי לקבל עידוד ממכם.. אני בת 18 ובזמן האחרון, מאז שהתחלתי את שנת הלימודים של כיתה יב התחלתי להיות מבואסת/ בדיכאון לעיתים קרובות יותר. בכיתה ט בתיכון היו לי הרבה חברות ביחס לעכשיו, הייתי נראת יותר טוב(בדיעבד),יותר מטופחת,יותר קרובה לחברות.. לאט לאט עם השנים כשהגעתי לכיתה יב התדרדרתי.. עליתי 10 קילו בפחות משנה, לא שמרתי על קשר עם החברות מהאזור שלי(שהן די סנוביות ואני לא באמת מתחברת אליהן יותר מידי), לא מדברים איתי ככ בנים,אני לא יוצאת בערבים ויש לי רק חברה אחת שאיתה בדרכ אני עושה הכל אבל בישבילה אני לא החברה היחידה הכי טובה,יש לה עוד חברות טובות שלדעתי היא אפילו יותר מתחברת אליהן כי הן יותר בסגנון שלה מאשר אני. בכל מקרה הבנתי שהכל נובע מהעודף משקל שיש לי.. המבנה גוף שלי רחב,מאז שאני זוכרת את עצמי אני בדיאטות או מנסה להיאבק במשקל,אבל בתקופה האחרונה הגעתי לק״ג שלא חשבתי שאגיע.. בעקבות כך אני לא קונה בגדים שהייתי חולמת לקנות כי אני יודעת שזה לא יראה עליי טוב, אני לא יוצאת עם חברות כי אינלי מה ללבוש ואינלי גם יותר מידי חברות..אני לא מדברת עם בנים כי אני לא נראת טוב ואינלי את הביטחון.. ואחרי הכל אני בת 18 וזה הגיל שהכי צריך לנצל,לפני הצבא להנות ולחיות כאילו אין מחר,ללבוש דברים יפים,להכיר בנים וכל זה ואין לי את זה.. הגינסים שלי כבר נקרעים עליי ויש לי רק 2.. אני לא מצליחה לרדת במשקל למרות שאני עושה אימון פעמיים בשבוע כבר חודשיים או שלושה, לא מצליחה לשמור על תזונה, תמיד נופלת לאיזה בולמוס.. בקיצור אני ממש מדוכאת שאני מפספסת תקופה כזאת בגלל משקל..מרגישה שמתחבאת בתןכי ילדה פילפלית שרוצה לצאת ולהנות ולהשתגע, ופשוט המראה מוריד לי את הביטחון והחשק.. אשמח לעידוד
שלום לך, אני שומעת כמה את חשה מאוכזבת, בודדה ומתוסכלת, בעיקר מנושא המשקל. אני מניחה שאיני הראשונה שתאמר לך שלפנייך עוד תקופות יפות רבות אבל לפעמים קורה, כמו בטבע, שיש תקופות בחיים בהן אנחנו כאילו יותר "מנומנמים", עסוקים בעצמנו- בשיפור, במנוחה, בהרהור...ייתכן שאת זקוקה לתקופה הזו כרגע כדי לעשות איזה "חשבון נפש" ארוך שבסופו תדעי טוב יותר מה עלייך לעשות ולאיזו דרך עלייך לפנות. אוטוטו כל חייך ישתנו מן הקצה אל הקצה, סדר היום, הסביבה החברתית ועוד, ותהיה לך הזדמנות נהדרת לפתוח דף חדש. עצה קטנה - כדאי שבתקופות כאלה יהיו לרשותך אוזן קשבת וכתף תומכת, שיסייעו לך לעבור את "תנומת החורף" עם קצת יותר חום ותקווה בלב(חברה טובה, בן משפחה קרוב, וכמובן גם טיפול). בנתיים שולחת לך הרבה עידוד! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום רב, ביתי בת 6.5. ילדה מקסימה, פיקחית ונבונה! החלה כיתה א ועל פי הרשמים מבית הספר - הרשמים הם מאוד מאוד חיוביים הן חברתית והן לימודית. מזה כמה שנים שיש מופע של טיקים שמשתנים מעת לעת ומתקופה לתקופה אבל נראה שהם תמיד שם, בשנים אחרונות. זה יכול להיות מספר טיקים במקביל- משחק עם עיניים, מתיחת כפות ידיים, הרמת כתפיים ומשחק עם הרגליים ומן קולות מוזרים או כחכוך בגרון וגם אנפןף והזזת האף. בתקופות מסוימות כל הטיקים מופיעים יחד ולעיתים רק חלקם ולעיתים יש רגיעה מכולם אבל זה די נדיר... עברנו אבחון רב"ע ונמצא שקיימים קשיים בויסות החושי- תחושתי ומטופלת בריפוי בעיסוק. רגשית אנחנו מוצאים שהיא מתקשה להתמודד עם מצבי תסכול וקושי ונוטה לוותר לעצמה או לא להאמין ביכולותיה, גם בדברים שכבר הצליחה לעשות בעבר באופן עצמאי. כמו כן, היא מתקשה בכניסה למקומות חדשים אבל גם במקומות מוכרים שהם חלק משגרת חייה (לדוגמא- אני מחזירה אותה אחרי טיפול לצהרונית והיא מבקשת שאכנס ולוקח לה כמה רגעים לשחרר לי את היד ולבקש שאלך). בכלל יש תחושה שהיא נבהלת בקלות וחוששת ומודאגת ונלחצת בקלות. אבל גם יודעת לדובב ולעודד את עצמה ויש לא מעט פחדים שהצליחה להתגבר בעזרתנו (לדוגמא פחד ממעליות) אבל גם כאלה פחדים- לעיתים אנחנו שוב רואים מופע של פחד חוזר אבל היא מינורי מבעבר. נתתי את התיאור בדבר האבחון והפחדים כדי להשלים את התמונה... חשוב לי לציין שבנוסף לריפוי בעיסוק אנו מתכננים להתחיל טיפול רגשי בתנועה. אז ככה שאנחנו עם ה'יד על הדופק' אבל מה בנוגע לטיקים? רופאת הילדים בזמנו אמרה לנו שזה מופיע אצל הרבה ילדים ופשוט להתעלם. אבל זה כבר כמה שנים שהטיקים עוד כאן... אשמח לשמוע את דעתכם. בברכה, ראלי
שלום רב, אני אם לילד בדיוק בגיל של בתך ויש אצלו בדיוק את אותם סימנים שתיארת, הלכנו לפסיכיאטרית בבית חולים (לפני שנה) שאבחנה שיש לו תסמונת טורט. ואכן כל מה שאמרה זה באמת כך טיקים שתארת שהולכים ובאים . אז אולי כדאי לבדוק שוב. רופאי משפחה לא מבינים בזה. שהיינו אצל רופאת המשפחה היא אמרה שזה רגשי וזה יחלוף לבד וזה לא נכון. תסמונת טורט היא מולדת והיא לכל החיים.
שלום ראלי, אני מציעה בחום לגשת בהקדם לאבחון נוירולוגי/פסיכיאטרי. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום, ישל י ילד בן 8 שלאחרונה יש לו מחשבות על להרוג. זה עולה לו פתאום הוא לא יכול להסביר מדוע , זה נורא מעציב אותו ( הוא מציין) סיפר לי אתמול לפני השינה כשהיינו במיטה שפתאום עלתה לו מחשבה על כך שהוא הורג את החתול שלנו ( חתול שהוא מאוד אוהב אותו ) וזה העציב אותו נורא. כשהתחלתי לשאול אותו שאלות אז הוא סיפר לי שאתמול רצה להרוג את סבתא . לקח סכין במטבח ועמד ליד הדלת וחיכה לה אבל אחר כך התחרט. ( סבתא יצא מהבית לכמה דקות והשאירה אותו לבד, הוא ביקש ממנה שתשאיר טלפון נייד על מנת לשחק בזמן העדרותה - היא סירבה ולכן הוא ככה התעצבן . אני מאוד נבהלתי ממה שהוא סיפר ולא יודעת מה לעשות. אני לא חושבת שזה תקין. אני יודעת שיש מחשבות אבל כאן היתה פעולה של לקיחת סכין ! אמיתית! מה עושים ?
שלום יוליה, בנך חווה דחפים תוקפניים, כפי שיש לכל אחד ואחת מאיתנו. בחוויתו הוא מתקשה לשלוט בדחפים האלו ובנוסף לכל מפתח ייסורי מצפון על כך שקיימים. אני שמחה לשמוע שיש בינכם ערוץ תקשורת פתוח, שהוא מרגיש בטוח לשתף אותך ושאת מצליחה להתעניין בחוויה שלו ולהבהיר אותה, עבור שניכם. בשלב הראשון חשוב שתוכלי להרגיע אותו דרך זה שתסבירי לו מה בעצם קורה אצלו ואילו רגשות מתעוררים ברגעים האלה- הוא כעס, התאכזב, התעצבן. תסביר לו שקיים רגש חזק מאוד שנקרא - זעם - שמרגיש כאילו הוא מתלבה ועולה וולרגע נדמה שאי אפשר להשלתט עליו. כאילו לזעם יש כוח משלו, והכוח הזה מפחיד (מכאן הפחדים שמא יפגע בכלב שלו). שתפי אותו שהחוויה הזו היא אנושית וטבעית וקורית אצל כולם. מעבר לזה כדאי יהיה לבחון האם ישנם גורמי מתח נוספים בחייו, נושאים אחרים שמטרידים אותו ולפעול ישירות מולם. כמו כן חשוב שתמצאי דרך בה יוכל לתעל את דחפיו ברגעים אלו, למשל לקנות לו שק איגרוף ולהציע לו להיכנס ולהכות בשק בכל פעם שחש עצבני, מתוסכל וכיוב'. הציעי לו לשוחח איתך בכל פעם שחש משהו דומה, ותוכלו יחד לעבד את מה שקרה. אם את חשה שמדובר בעניין עמוק יותר, גשי להתייעצות עם פסיכולו/גית קלינית של ילדים. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום רב, בני בן ה-3.5 מתקשה להיגמל מחיתולים כבר זמן מה ואני אובדת עצות. התחלנו בתהליך הגמילה בקיץ כחודש לאחר שעברנו דירה. דיברנו איתו על כך שנפרדים מהחיתול, שהוא ילד גדול והוא מסוגל לעשות את צרכיו בשירותים ואפילו הראינו לו דוגמה אישית ולקחנו אותו איתנו לשירותים. לצערי הרב כשניסינו לגמול אותו הוא היה בוכה בצרחות אימים כאשר היה מפספס בתחתונים והיה מתאפק במשך שעות ולא עושה. לאחר התייעצות הבנו שיש להניח לו לזמן מה ולחזור לגמילה שוב. חזרנו שוב לתהליך ושוב ללא הצלחה. חשוב לציין שלא כעסנו עליו כשפספס ואנחנו מראים לו שאנחנו מאמינים בו ושהוא יכול ומסוגל. השנה הוא התחיל גן עירייה ובגן הוא עושה את צרכיו באסלה ללא כל בעיה. בבית הוא לא מוכן בכלל לשבת על האסלה וגם לא על הסיר. אם הוא יושב אז הוא לא עושה כלום ומתלונן שהוא רוצה לרדת. לפני מספר ימים דיברנו איתו שוב על נושא הגמילה ושאלנו אותו ממה הוא מפחד. כששאלנו אם הוא מפחד להיפרד מהצרכים שלו הוא השיב בחיוב. הסברנו לו שזה בסדר לפחד וגם לאן הולכים הקקי והפיפי אחרי שהם יוצאים. היום הוא עשה קקי בחיתול בחדר השירותים והראיתי לו איך נראה הקקי שיצא וניגבתי לו בשירותים. נפרדנו מהקקי יפה ואמרנו שלום. השאלה היא האם יש עוד מה לעשות כדי לעזור לו בתהליך? כבר קשה לי להתמודד עם זה ואני לא יודעת מה עוד אפשר לעשות..תודה
שלום אורה, מהתיאור שלך נשמע שהבן שלך כבר לגמרי גמול! הבעיה מסתמנת כשונה לגמרי והיא שהוא לא מוכן לעשות את צרכיו בבית. לכן אני מציעה לכם לבחון אילו רווחים יש לו מכך שהוא מסרב לעשות את צרכיו בבית, ואז לנטרל אותם עד כמה שניתן, ולוודא שהוא מקבל את אותם הרווחים ללא קשר לעשיית או אי עשייה של צרכיו באסלה. למשל, אם אתם חושבים שתשומת הלב הרבה סביב עשיית הצרכים היא הרווח שלו מכל העניין (שכנועים, שיחות, עידוד וכו'), אז עשו את ההיפך. הציעו לו לעשות את צרכיו באסלה, אם "מפספס" נקו מבלי לעשות עניין (וזה לא קל..), ומנגד נסו להגדיל את זמן ההורים איתו, שבחו אותו על הישגיו ועל כמה שכיף שיש לכם ילד גדול, תנו לו משימות של "ילד גדול" וגם צ'ופרים של ילד גדול. אני מאמינה שעם עקביות התכנית תעבוד.. בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
קודם כל תודה רבה על תשובתך! הרווח היחידי שאני מצליחה לחשוב עליו שהילד שלי מקבל הוא עניין השליטה. הוא רוצה להחליט לבדו מה לעשות ומתי (לא רק בנושא הגמילה) וזה בסדר, אך הוא לא מביע כל רצון או יוזמה לעשות את צרכיו באסלה ללא שכנוע שלנו או קבלת פרס. הבעיה היא שכשאשר הוא לא מוכן לעשות את צרכיו באסלה הוא מבקש חיתול ומסוגל להתאפק במשך זמן רב עד שמגיע למצוקה ואין ברירה אלא לשים לו חיתול. זה מרגיש לי שהוא שוב חוזר אחורה ולא מתקדם.. אנחנו כל הזמן משבחים אותו על התנהגות טובה, מאוד מעודדים אותו לעצמאות ומאוד תומכים בו בתהליך, אך לא מצליחים לגרום לו לעשות את צרכיו בבית.. לא יודעת מה לעשות כדי לעזור לו :-(
הי אורה, ראשית אני מתנצלת על העיכוב בתשובתי. ראי, כפי שכתבתי לך, בנך כבר גמול. מה שמתרחש פה הוא עניין אחר שקשור בנושא של שליטה מולכם. אני יכולה להציע לכם כרגע פשוט להניח לגמרי לכל עניין הצרכים באסלה ולהפגין אדישות מוחלטת ביחס לזה. כאשר מבקש חיתול פשוט לשים לו, באדישות מוחלטת, לנקות אותו באדישות מוחלטת ולהסיר את כל העוקץ מהעניין. כאשר יווכח כי כבר לא מתקיימת מלחמת כוחות של שיכנועים וכניעות, אני מאמינה שעם הזמן הוא יחדל מהעניין. שימו לב, אם אתם מתחברים לעצתי, היו עקביים ולכו עם זה עד הסוף. במקביל, נסו לתת את הדעת לכל נושא השליטה בבית - כיצד בא לידי ביטוי במשפחתכם, מולו, בינכם ההורים, מול בני משפחה אחרים - ובהתאם נסו לאזן את הדברים. אם תרצו, תוכלו להתייעץ עם פסיכולוג/ית קלינית של ילדים כדי לחשוב יותר על העניין. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
