קואליציה נגדי

אני נשואה מזה 14 שנה. יש לי 3 ילדים בני 13 , 11, 7. בעלי איש קבע המשתחרר בימי שלישי וסופש. שמתי לב לעניין שמצריך התייחסות מרבית. בעלי נוטה להטיח בי האשמות מול ילדיי ובכך יוצר קואליציה נגדי. כששוחחתי עמו על כך אמר שנמאס לו בדרך שאני נוהגת. לדוגמה: יצאנו ליום כיף בעין גדי ולפני הכניסה לים המלח הזהרתי את ביתי הקטנה שתיכנס ליד רק כדי הברכיים כי זה עלול לשרוף לה בפות. בהמשך הטיח בי בעלי האשמה: אני שונא לצאת איתך למקומות כי את תמיד מפחידה אותם. אמרתי לו שהוא יכול לבקר אותי שלא בנוכחות ילדיו כי אחר כך כשהוא חוזר לבסיס הרבה פעמים קולו יוצא מגרונם של ילדיי. והכעס והשנאה נותרים בעינם. לא ייפלא בעיניי לגלות שילדיי אינם נשמעים לי אחר כך.. מה אוכל לעשות בעיניים. הצעתי טיפול זוגי אך בעלי מסרב. כפי שהכרתיו עד היום הוא נוטה לנקות עצמו מאשמה ולחפש טעויות של אחרים. לגביו נכון לומר שהגמל לא רואה את הדבשת של עצמו. אני אמרתי לו לא אחת כי אני מוכנה לקחת אחריות על מעשייי ולשפר מה שאפשר אך ראשית חכמה לקחת הוא אחריות על מעשיו ואמירותיו ושיער לי בדרך נעימה יותר ללא נוכחות ילדיו. הרבה פעמים הדרך בה נאמרים הדברים חשובה יותר מתוכנם. אנא חוו דעתכם בעיניין

שלום, אין ספק שתקשורת מכבדת היא אחד היסודות החשובים לכינונה של זוגיות טובה. דיבור תוקפני או משפיל מחבל ומחליש את הקשר הזוגי, ובהחלט עלול להוות מודל רע לילדים. בעיני, יש כאן לפחות שלוש סוגיות - האחת, הקשר הזוגי שלכם. אני שותפה למחשבה שנדרשת כאן התערבות של איש מקצוע. מניסיוני, אפשר להגיע לטיפול גם ללא בן הזוג, ולהשאיר את הדלת פתוחה במידה וירגיש שהוא רוצה ויכול להצטרף לתהליך. זכרי שבדר"כ דפוס משפיל ותוקפני קשור גם לעמדה פסיבית של ה"קרבן", ולסוג של הסכמה-לכאורה לתקשורת כזו. בטיפול תוכלי לקבל כלים יעילים לתגובה והתנהלות מול מצבים כאלה. סוגיה שנייה, קשורה להתמודדות שלך מול התנהגותם של הילדים. אם ילדייך אינם נשמעים לך, זה לא (רק) בגלל בעלך, אלא בגלל שאת מאפשרת זאת ולא נוקטת עמדה סמכותית מולם. אם הילדים יבינו שלהתנהגותם המזלזלת יש תוצאות בלתי רצויות מבחינתם, יש סיכוי שינהגו אחרת. ממליצה מאד לנצל את המרחב הטיפולי גם לצורך הדרכה והנחיה הורית. הסוגיה השלישית (אותה ביקשת להשאיר בצד, ולכן אגע בה רק ברפרוף) קשורה לנושא החרדות שלך. נסי לבחון באומץ, האם יש משהו בדבריו של בעלך, לפיהם את משעבדת את ילדייך לחרדות שלך, ובכך מצמצמת את החוויה שלהם. אולי שווה להיעזר גם בתחום זה. בקיצור, יש עבודה. אני מעודדת אותך לפעול ולחתור לשינוי ושיפור, לפחות במה שתלוי בך, ולהתמקד פחות בניסיונות לשנות את בן זוגך. אווירה של נכונות וחוסר שיפוטיות מצידך, בהחלט יכולה לעודד שינוי גם אצלו. בהצלחה ליאת

או,לחלופין,פרטי אבל לי שיש לו נסיון בתכום. כמו שליאת כתבה לך,תפני ליעוץ/טיפול בלי בעלך. אני אגיד לך שזה אפילו עדיף. הטיפול בע"ה יתן לך כוח להתקדם בכיוון של שינוי כלשהו. את לא יכולה לשנות את בעליך אבל לפעמים,כן,יש דרכים לגרום לו לרצות שינוי... את לא אחראית על התנהגות של בעלך. את לא גורמת לו להתנהג בצורה כזו. את לא בוחרת להפגע מרצונך החופשי. וזה חשוב מאוד שהיחס כזה לא מקובל בעיניך. סביר להניח שבעליך ימשיך לא להבין את ההסברים העדינים והמשכנעים שלך כי זו דרך שלו לשלוט בך גם כאשר הוא לא נמצא בבית.זה מה שאת מרגישה,הוא יוצא אבל דואג להשאר בהתנהגות של ילדיך... מאוד קשה לחנך את הילדים מערכת היחסים כזות אבל בכל זות בעזרת טיפול טוב אפשר להגיע למקום שתהיה לך השפעה עליהם. לסיכום,אני לא חושבת שנסיונות הסברה שלך כמו נסיונות להביא את בעלך לטיפול יביאו פרי כלשהו.בנתיים החיים שלו סבבה.הוא מקבל את מה שרוצה:הוא שולט בך וכאשר יוצא ממשיך לעשות את זה דרך ילדייך.אין לא שום צורך בשינוי.קל יותר לשלוט במי שמושפל וחסר קול.זו המטרה שלו והוא חיי עם זה סבבה. אי אפשר לצאת מהמקום הזה לבד.מגיע לך לקבל עזרה ולהגיע למקום של כבוד ושמחת חיים. בכוד,חני