דחווף

הי הבן שלי בן 6 עולה לכיה א מזה כמה חודשים הוא חזר לעשות קקי בתחתונים שלו כל יום אני מוצאית שאריות של צואה על התחתונים שלו ולפעמים ה תחתון כמה פעמים ביום עם שאריות ואז כשאני מגה את זה אני מבקשת ממנו להכנס לשרותים חעשות את צרכיו הא מסרב בכל תוקף והא טוען שאין ל קקי והא מסביר את השאריות על התחתון בכך שהוא לא מרגיש או לא שם לב אני שמה לב שלרוב הוא עושה את בזמן משחק אז הוא מעדיף להמשיך לשחק או שהוא מתאפק ואז בכל זאת בורח לו או שהוא נגעל לטפל בעצמו {אני לא יודעת אני מעלה השערות }כי לפני שנה ויותר הוא התעקש שאם הוא נכנס לשירותים אז אני מנקה אותו ושהוא נגעל אני עוקבת אחריו בימים שאני מוצאת את השאריות הוא יומיים אלוי שלושה לא נכנס לשירותים עוד בעיה שהוא מסרב שאני ואבא שלו נקלח אותו כל יום אנחנו מקיימים מלחמות כדי שייכנס למקלחת וזה בתנאים לא לשים שמפו לא לשפשף וכל מה שאני מסכימה אז הוא מוציא עוד תנאי יותר קשה יש לציין שבבית יש עוד ילד בן 3 שהוא לטומד מכל מצמוץ של הגדול ומחקה אותו בכל התנהגות קטנה בעלי וני בתקופה האחרונה מיואשי וחסרי תקווה ואז כל שאנחנו מקפידים ושולים ומזכירים הוא נרתע ומתעקש עוד יותר שהוא לא מרגיש ושהוא לא רוצה מקלחת ושהוא שונא אותנו כי אנחנו מזכירים לו להכנס לשירותים ואם הוא מרגיש שישי לו קקי אז הוא לבד ייכנב תקופה זו של תסכול מצידנו באה אחרי קופה של התעלמות מהרגל זה בתקווה שההתעלמות תביא תוצאות הבן שלי ואנחנו נמצאים בתקופה מאוד קשה שבה הסובבים אותו התחילו להעיר לו על ריחות רעים ואז הוא נכנס להתקף של כעס על עצמו ועצבי שהוא מוציא עלי יש לציין שאני מדברת על ילד בן 6 מאוד מפותח גם חברתית וגם רגשי ילד דעתן ועקשן פחד שלי שאת הדעתנות והעקשנות שלו והאנרגיות שלו הוא הפנה לצד שלילי מה לעשות בתקופה המאוד מתסכלת שעוברת על הבית שלנו תייעצי לי

שלום, באשר לבריחת הצואה, בשלב הראשון חשוב לפנות לרופא המשפחה ולבחון היבטים רפואיים של התופעה (יכול להתאים להגדרה של אנקופרזיס). יחד עם רופא הילדים תוכלו לשקול שימוש במרככי צואה, או באמצעים אחרים לריקון המעי. חשוב להושיב את הילד בשירותים בזמנים קבועים, בעיקר אחרי הארוחות. למרות שהתנהגותו עלולה להחוות כמתריסה, עצלנית או מתנגדת, חשוב להבין שהיא נובעת ממצוקה אמיתית שצריך לתת לה את המענה הנכון. באשר למקלחות, ברור שכדי שהמשפחה שלנו תתנהל בהרמוניה ושלווה, רצוי להשיג את שיתוף הפעולה של הילד, וכדי שזה יקרה עליו להבין שכדאי לו יותר לעשות את הדברים בנעימים וברצון. כאשר אין הדברים כך, עלינו לדאוג לכך שהדברים ייעשו, גם במחיר מחאות ובכי. ככל שתהיו נחושים ורגועים, וככל שתימנעו ממאבק כבוד/כוח, כך גוברים סיכויי ההצלחה. נסו לשבח (בלי להגזים גם בזה) כל התנהגות קואופרטיבית, ולתגמל על כך במילים טובות או צ'ופרים קטנים. שני הנושאים שהעלית כאן נוגעים לעניין הצבת הגבולות ומאבקי השליטה. חשוב להבין ש"ניצחון" הילד במאבקים הללו מותיר אותו בתחושה שהוא חזק מכדי שמישהו יוכל לשמור ולהגן עליו. לאחר הבירור הרפואי אני ממליץ לכם לפנות לפסיכולוג ילדים קליני לצורך הדרכת הורים קצרה. מניסיוני, בנושאים האלו מספיקה סדרת פגישות קצרה שמסייעת רבות בשינוי המצב. בברכה קובי.