החלפת תרפיסטית

היי בני מטופל עי תרפיסטית (בעלת תואר בעבודה סוציאלית, אשר מטפלת בו דרך משחקים) כבר כ-3 שנים. כרגע הוא כבר כמעט בן שמונה ועומד לעלות לכיתה ב. בהיסטוריה שלו בני הוא תאום שאומץ עם אחותו לפני כ-6 שנים ואין ספק שיש לכם המון השלכות עליו.(נטישה, התעוררויות בלילה, חרדות, תינוקיות..) עברנו איתו בכיתה א שנה לא קלה של הסתגלות שהתבטאה בסירוב להשתתף ברוב הפעילויות, המון שעות מסדרון, התפרצויות בכי וכעס וגם אלימות כל שהיא... המזל שינה מחנכת מדהימה בתמונה שעשתה הכל על מנת להכיל אותו ולייצב אותו... אבל בגדול אנו לא רואים כל שיפור אלא בהחלט תוספת של התנהגויות חריגות בתוספת להתנהגויות העבר שגם בהן אין ממש שיפור, אם בכלל... אני טוענת ששלוש שנים הן מספיק זמן כדי להבין אם הטיפול הנוכחי עושה לו טוב או לא...אני בעד שינוי בעזרה שהוא מקבל ( למרות שהוא בהחלט הולך לתרפיסטית בשמחה ואין ספק שהוא נקשר אליה!), לדעתי כדאי לעשות פרידה מסודרת בשלבים ולחפש עזרה, אחרת, אולי בגישה שונה...בעלי לא ממש תומך בעניין אבל גם הוא מבין שיש הרעה גדולה במצב... אבקש את עצתכם... האם כדאי ורצוי אכן להחליף אחרי 3 שנות טיפול? ואיזה סוג מטפל עם איזו שיטת טיפול הייתם ממליצים לנו למצוא למענו? תודה רבה מראש, שלי

שלום שלי, אני מתקשה להאמין שחוות דעתי תהיה טובה ומקצועית יותר ממטפלת המכירה את הילד ואתכם לאורך זמן כה רב. טיפול הוא ניסוי מורכב, כשהקושי המרכזי בו היא שאיננו יודעים מה היה קורה לו היה מטופל אצל אדם אחר או אילולא היה מטופל כלל. גם אם על פניו זה נראה כמו הידרדרות, חשוב לשבת עם המטפלת ולהבין ממנה כיצד היא מפרשת ומבינה את המצב כפי שהוא היום, ומה היא חושבת על המשך התהליך. שתפו אותה בלבטים שלכם ושמעו ממנה את חוות דעתה. לתפיסתי, קשר הוא מרכיב מרכזי וחשוב בטיפול נפשי, לכן אני מציע לא לקפוץ למסקנות מהירות (שלעתים הן תוצאה של תחושת חוסר אונים, דאגה, אשמה ובלבול) ולא לקפוא על השמרים. לבחון את האפשרויות, אך לעשות זאת בשיתוף עם המטפלת. בברכה, קובי

היי קובי... ראשית תודה על התשובה...שנית, בתשובה למה שאמרת לגביי ההתנהלות מול המטפלת, פה בדיוק נמצאת הבעיה שלי...למרות מפגשים חודשיים קבועים, שלנו ההורים, איתה...אנחנו לא באמת מקבלים תשובות ענייניות לגביי אייך היא רואה/ מנתחת את המצב של בננו...לי באופן אישי יש כבר זמן ארוך מאוד  משבר אמון איתה...היות ואני מרגישה באפלה לחלוטין לגביי מה קורה ומה הבן שלי מוציא איתה בין ארבע קירות...ואין לי כל ספק בכלל שכל נסיון להגיע איתה למסקנות לגביי המשך הטיפול יתקל בכך שמבחינתה בננו חייב להשאר בטיפולה. לכן כמו שבטוח הבנת ממכתבי, קשה להתייעץ עם מישהו שיש לך אמון רופף בו ובאיינטרסים שלו...לכן אם נצא מנקודת הנחה שדעתה לא ממש עוזרת כרגע...ובהתחשב במה שכתבתי לך בפנייתי הקודמת...מה לעשות לנוכח ההתדרדרות שבני חווה בשנה האחרונה? הרי לא יתכן שהאפלה שיש סביב מה קורה בחדר הטיפולים תהפוך אותנו ההורים לשבויים בסוג של חתונה קתולית שכזו...מה עושים שיהיה נכון לבן שלנו...? ושוב...איזה סוג של טיפול היית כן ממליץ לילד עם הבעיות שפרטתי לפנייך? אגב, אנחנו הורים מאוד קולים ולא היסטריים...:))) אבל כל ההומור בעולם לא יעזור כאשר בסופו של דבר אתה מרגיש שהילד שלך הולך למקומות לא טובים... תודה על הסבלנות..שלי